ממה שהוא מבואר במעט עיון שהתואר שיתואר בו הדבר מצד פעולותיו לא יחייב רבוי בעצמות הפועל כלל, כי כבר אפשר שימשכו מן הפועל האחד פעולות רבות מתחלפות, וזה מבואר בשני מיני הפועלים, אם בפועל בטבע ואם בפועל ברצון.
It is clear without much reflection that an attribute ascribed to a thing to denote its activities does not imply plurality in the essence of the active thing. For many different acts may proceed from one agent. And this is true of both kinds of agents, the natural as well as the voluntary.
2
בפועל בטבע כמו האש, כי היא תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם ותבשל ותשרוף ותשחיר ותלבין, ומי שלא ידע טבע האש יחשוב שיש בה ששה כחות מתחלפות יצאו מהם אלו הששה ענינים המתחלפים שאמרנו, כי ימצא בה ענין בו יבשל וענין בו ישרוף וענין בו ישחיר וענין בו יפעל הפך השחרות, והוא שילבין הדבר, וימצא בה ענין בו יתיך וענין אחר בו יפעל ההפך ויקפיא, כי יאמר שאי אפשר שימצאו ההפכים מפועל אחד בעצמו. ואולם מי שידע טבע האש יבין כי בכח אחד שיש בו והוא החום יפעל האש כל אלו הדברים, ויתחלפו הפעולות מצד התחלף המקבלים מבלי שיחייב זה רבוי בעצמות האש.
Thus take a natural agent, like fire. Fire melts certain things, while it hardens others. It boils and it burns, and it makes black and it makes white. One who does not know the nature of fire might think that it has six different forces, from which the six different results follow, which we have mentioned. He might think that there is an element by which it boils, an element by which it burns, an element by which it makes black, an element by which it causes the opposite of blackness, namely it makes white, an element by which it melts, and another element by which it does the opposite, viz. it hardens. For he would say, it is not possible that one and the same agent should produce opposite effects. But he who knows the nature of fire, understands that with one and the same force which it has, namely heat, it does all those things, and that the results are different because of the difference in the recipients, without there being any multiplicity in the essence of fire.
3
בעצמו ימצא בפועל ברצון, כי הכח המדבר שבאדם הפועל ברצון עם היותו אחד יפעל פעולות מתחלפות, כי בו יקנה החכמות והמלאכות וינהיג המדינות ויקרע ויתפור ויסתור ויבנה, וכאלו רבות עמו מפעולות הפכיות או מתחלפות עם היותו אחד פשוט, כי אין מי שיאמר שכח המדבר שבאדם הוא מורכב, וכן הנפש האנושית בכלל ימשכו ממנה פעולות טבעיות מתחלפות כהזנה והצמיחה וההרגש, ופעולות רצוניות כפעולות הכח המתעורר והכח המדבר, ולא נמצא מן הפילוסופים מי שאמר שהנפש האנושית מורכבת, אבל לפי שנמצא פעל הצמיחה בפני עצמו בצמח ופעל ההרגש בחי ופעל ההשכלה בפני עצמו בשכלים הנבדלים, יביא זה לחשוב היות הנפש האנושית מורכבת, כמו שכתבו קצת מהרופאים שבאדם שלש נפשות, ואינו כן, כי הנפש האנושית אחת ימשכו ממנה פעולות מתחלפות.
The very same thing applies to a voluntary agent. Thus the rational faculty in man, who is a voluntary agent, does many different things though the agent is one. He acquires the sciences and the arts, he governs states, he rips and he sews, he destroys and he builds, and does a great many different and opposite acts, though he is one and simple. For there is no one who holds that the rational faculty in man is composite. Similarly the human soul as a whole is the author of many different natural activities, like nutrition, growth, sensation, and of voluntary acts, like the activities of the conative and the rational faculties. And yet there is no philosopher who maintains that the human soul is composite. But since we find the function of growth by itself in plants, the function of sensation in animals, and the function of ratiocination by itself in the Separate Intelligences, some have been led to think that the human soul is composite, as some physicians have written that man has three souls. But it is not so. The various functions and activities come from one and the same human soul.
4
וזה דבר באר אותו הרמב״ם ז״ל בפתיחת פירוש אבות, והביא משל לזה משלש מקומות אפלים, באחד הודלק הנר והאיר ובאחד זרח אור הירח והאיר ובאחד זרח השמש והאיר, שאף על פי שכל אחד מאלו המקומות נמצא בו האור, שהוא הדבר המוציא הראות מן הכח אל הפעל, ושם מאור נאמר עליהם בהסכמה ובלי קדימה ואיחור, מכל מקום אחר שאין סבותיהם שוות הם מתחלפים בבחינת סבותיהם, וכן כח הצמיחה וההרגש הנמצאים באדם איננו כח הצמיחה וההרגש הנמצאים בבעל חי ובצמח, אבל מנפש האדם ימשכו ממנה הפעולות ההן כמו שימשכו מנפש החמור ומנפש הנשר עם שסבותיהם מתחלפות. ואמר עוד שם שאין ענין יקבצם אלא שתוף השם בלבד, ואמר עוד בסוף דבריו והבן זה הענין שהוא נפלא מאד יכשלו בו הרבה מן המתפלספים ויחייבו ממנו הרחקות ודעות בלתי אמתיות, עד כאן לשונו שם.
Maimonides has explained this matter in the introduction to his commentary on the treatise “Abot.” He cites as an example three dark places, one of which is illuminated by the lighting of a lamp, the second by the rising of the moon, and the third by the rising of the sun. Every one of these three places has in it light, a substance which causes sight to pass from potentiality to actuality, and the word illumination is applied to them all synonymously and not by way of priority and posteriority, and yet since the causes are not the same, they are different with respect to their causes. Similarly the faculties of growth and sensation in man are not the same as the faculties of growth and sensation in animals and plants, but the activities come from the human soul as they come from the souls of the ass and the eagle, though their causes are different. He also says there that they have nothing in common except the name. In conclusion he says: This is a matter of great importance and deserving of notice. Many of those who philosophize go astray in relation to it and derive theories and opinions which are far-fetched and untrue.
5
ונראה מדבריו אלו שכבר אפשר שימצא נמצא אחד ימשכו ממנו פעולות רבות מתחלפות מהן טבעיות ומהן רצוניות, ומי שלא יבין ענין הנפש האנושית אשר באדם יחשוב שהפעולות הרבות אמנם ימשכו מכחות רבות מתחלפות, ומי שיתבונן ענין הכח המדבר וישכיל שעם שהוא אחד פשוט אין רבוי בו נאמר באדם שהוא בנה הבית הפלוני והמדינה הפלונית והחריבה וכבש המדינה הפלונית והמציא החכמה הפלונית, וכל זה לא יחייב רבוי בעצמות הכח המדבר כלל, יבין איך ימשכו מן הפועל האחד פעולות רבות מתחלפות, ואם נמצא זה בפועלים המוחשים החלושים אשר אצלנו, כל שכן שימצא זה בחק הפועל הראשון אשר הוא סבת כל הפעולות הטבעיות והרצוניות, ולזה נאמר שאף על פי שנשיג היות נמשכות ממנו יתברך פעולות רבות מתחלפות, אין זה ממה שיחייבו רבוי בו יתברך.
From these words of his it appears that from one existent there may come many different acts, some natural, some voluntary. He who does not understand the nature of the human soul will think that the many acts must come from so many different powers or faculties. But he who reflects upon the rational faculty and considers that though it is one and simple and without multiplicity, yet we say about a person, he built that house or that city, he destroyed it, he conquered a certain land, he invented a certain science, without all this necessitating multiplicity in the essence of the rational power, will understand that many acts may come from one agent. And if we find this to be the case in the sensible and inferior agents of our experience, how much more is this likely to be true in the First Agent, who is the cause of all acts, natural and voluntary. This is why we say that though we perceive that many different acts come from God, they do not necessitate any plurality in Him.
6
ולזה מה שיותר אצל המעיינים לתאר השם בכמו אלו התארים המתחלפים מצד הפעולות המתחלפות, אם במקבלים מתחלפים, כמו כח הצמיחה בצומח וכח החיות בחי, ואם במקבל אחד, כמו שיהיה חנון ורחום פעם ונוקם ונוטר פעם לאיש אחד בעצמו או לעם אחד בעינו, וכיוצא באלו התארים המורים על הפעולות הנמשכות ממנו. ובעבור זה נאמר כי אף אם נתאר אותו בעצמו באיזה תואר מצד הפעל שראינו שנמשך ממנו, אין זה ממה שיחייב רבוי בו, כי כשתארנו אותו בשהוא חי בבחינת הפעל הנמשך ממנו שהוא החיות לכל החיים, לא יחייב זה רבוי בעצמו יתברך, כי הכונה לומר כי לפי שאנו רואים החיים נמשכים ממנו, נשפוט שעמו מקור חיים להמשיך החיות לכל החיים, ולזה הוא מה שנתארהו בשהוא חי, כמאמר הכתוב כי עמך מקור חיים.
This is the reason why philosophers are permitted to ascribe attributes to God, different because of different acts, whether in different recipients, like the power of growth in the plant and the power of animality in the animal, or in one recipient, as for example that He is now gracious and merciful and now bearing grudge against one and the same person or one and the same people, and other attributes of the same kind which denote acts coming from Him. For this reason we say that even though we characterize Him essentially by a given attribute because of a certain act we perceive to come from Him, this does not necessitate plurality in Him. Thus if we characterize Him as living, by reason of an act which comes from Him, namely life for all living beings, this does not necessitate multiplicity in His essence. For our meaning is that since we see life coming from Him, we judge that He is the source of life which He bestows upon all living things. This is why we describe Him as living, in the words of Scripture, “For with Thee is the fountain of life.”
7
וכן גם כן נשפוט שהאור הוא עמו מצד שאנו רואים כי באורו נראה אור, כי הוא הנותן הכח לראות האור והוא המוציא הראות מן הכח אל הפעל, וכן בכל השלמיות אנחנו נשפוט שהם אצלו מצד היותם נמשכים ממנו, על דרך מה שאמר המשורר הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט.
In the same way we judge that light is with Him, because we see that “in His light we see light,” that He it is who gives us the power to see light, and causes sight to pass from potentiality to actuality. Similarly we judge that all perfections are found in Him, because they come from Him. In the words of the Psalmist, “He that planted the ear, shall He not hear? He that formed the eye, shall He not see?”
8
ועל זה הדרך כבר נתארהו בשהוא חכם בבחינת הפעולות שאנו רואים שהם נמשכות ממנו בחכמה נפלאה וסדור גדול, שזה יורה על המצא אצלו החכמה. ולפי זה כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד כל הפעולות המתחלפות שנראה אותן נמשכות ממנו, מבלי שיחייב זה רבוי בעצמו. וכן כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד יחסים מתחלפים והצטרפיות מתחלפות, כמו שנאמר שהשם קרוב אל האדם או רחוק ממנו, אמר הכתוב קרוב ה׳ לנשברי לב, רחוק ה׳ מרשעים, שאין הקרבה והרוחק אלא מצד האדם שהוא מתקרב אל השם או מתרחק ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז״ל ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שחטא, כלומר שאין השנוי בו יתברך אלא באדם, כי קודם שיחטא יש לו יחס אחד אל השם, ואחר שחטא יש לו יחס אחר, שהוא מתרחק ממנו, כמו האילן שהוא קרוב לראובן פעם ורחוק ממנו פעם, ולמזרח ראובן פעם ולמערבו פעם, ואין השנוי באילן אלא בראובן, או שנאמר שהשם יתברך הוא יוצר ופועל ומלך ואדון וכיוצא בהם, כי זה ממה שלא יחייב רבוי או שנוי בעצמו, כמו שלא יחייב רבוי בראובן אמרנו בו שהוא בן יעקב ואח שמעון ואבי חנוך ושותף נפתלי ובעל השור ובעל הבור, שכל אלו בלי ספק תארים בלתי מחייבים רבוי בראובן, שאין הרבוי בעצמו של ראובן, אבל הם תארים מצד הדברים שייוחס אליהם או שיצטרף אליהם.
In the same way we describe Him as wise, by reason of the acts which we see coming from Him with wonderful wisdom and admirable order, indicating that He has wisdom. He may therefore be characterized by different attributes by reason of all the various acts which we see emanating from Him, without this necessitating any plurality in Him. In the same way He may be characterized by different attributes by reason of various relations, reciprocal and otherwise. For example, we say God is near to man or far from him, or in the words of the Bible, “The Lord is nigh unto them that are of a broken heart,” “The Lord is far from the wicked.” The nearness and the farness are on man’s side, according as he comes near to God or keeps far away from Him, as the Rabbis say, in commenting on the expression, “The Lord, the Lord,” “I am He before man sins, and I am the same after he has sinned,” i. e. the change is not in God, but in man. Before he sins, he stands in a certain relation to God, after he has sinned, he stands in a different relation, he departs from Him, like a tree, which is now near to Reuben, now far from him, now east of Reuben, now west of him, not because of any change in the tree, but because of a change in Reuben. Or when the Bible speaks of God as Creator, and Maker, and King, and Lord, and uses other similar appellations. This does not necessitate any plurality or change in God, as it does not necessitate any plurality in Reuben when we say of him that he is the son of Jacob and the brother of Simon and the father of Enoch and the partner of Naphtali and the owner of an ox and of a pit. All these attributes do not by any means necessitate any plurality in Reuben, for the plurality is not in the essence of Reuben, but the attributes are due to the things with which he stands in various relations.
9
וכן יתואר בתארים מתחלפים בבחינות מתחלפות, כמו אמרנו באל יתברך שהוא רוצה או חכם או יכול, שאין הכונה לומר שיש בו תואר אחד בו יוכל שיברא ותואר אחר בו רצה ותואר אחר בו ברא ותואר אחר בו ידע מה שברא, כמו שלא נאמר שיש בו תואר אחד בו ברא היסודות ותואר אחר בו ברא הגלגלים ותואר בו ברא המלאכים ותואר אחר בו ברא האנשים, שכל אלו פעולות מתחלפות ימשכו מפועל אחד כמו שאמרנו, אבל לפי שכל פועל שלם אי אפשר לו שיפעל איזו פעולה אם לא יוכל לפעול וידע לפעול וירצה לפעול, נאמר שהוא רוצה ויכול ויודע, ואלו בחינות מתחלפות בפועל שלא יחייבו רבוי בו.
In the same way God may be characterized by different attributes from different aspects. Thus when we say of God that He is possessed of will, or is wise, or powerful, we do not mean that He has one attribute by which He has power to create, another attribute with which He exercises will, another with which He creates, another with which He knows that which He has created, any more than we say that He has one attribute with which He created the elements, another with which He created the spheres, another with which He created the angels, and another with which He created man, all of which are different acts emanating from one agent, as we said before. But since a perfect agent can not do anything without having the power, the knowledge and the desire to do it, we say that God has will and power and knowledge, these being different aspects of the agent which do not necessitate plurality in Him.
10
ועל אלו הדרכים הוא מה שיתואר השם בתארים מתחלפים, אם מצד הפעולות המתחלפות מצד המקבלים, ואם מצד הפעולות המתחלפות בעצמם, או מצד היחסים והצרופים שיצטרף אליהם, או מצד הבחינות המתחלפות, כי כל אלו אינם מחייבים רבוי בו יתברך וכלם מותרים בחקו, וזהו דרך התורה והנביאים בתארים שיוחסו אליו יתברך, ואולם אם אפשר שיתואר השם בתארים מתחלפים מצד עצמו, הנה זה ממה שנחקור עליו בעזרת השם יתברך.
In these various ways God is characterized by various attributes by reason of acts different because of the recipients, or differing in their essence, or by reason of the relations and connections between Him and them, or because of difference in aspect. All these things do not necessitate any plurality in God, and are all permissible. This is the method of the Torah and the Prophets in relation to the attributes which are ascribed to God. The question whether God can be characterized by different attributes in respect to His own essence, will be left for later discussion.
ממה שהוא מבואר במעט עיון שהתואר שיתואר בו הדבר מצד פעולותיו לא יחייב רבוי בעצמות הפועל כלל, כי כבר אפשר שימשכו מן הפועל האחד פעולות רבות מתחלפות, וזה מבואר בשני מיני הפועלים, אם בפועל בטבע ואם בפועל ברצון.
It is clear without much reflection that an attribute ascribed to a thing to denote its activities does not imply plurality in the essence of the active thing. For many different acts may proceed from one agent. And this is true of both kinds of agents, the natural as well as the voluntary.
בפועל בטבע כמו האש, כי היא תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם ותבשל ותשרוף ותשחיר ותלבין, ומי שלא ידע טבע האש יחשוב שיש בה ששה כחות מתחלפות יצאו מהם אלו הששה ענינים המתחלפים שאמרנו, כי ימצא בה ענין בו יבשל וענין בו ישרוף וענין בו ישחיר וענין בו יפעל הפך השחרות, והוא שילבין הדבר, וימצא בה ענין בו יתיך וענין אחר בו יפעל ההפך ויקפיא, כי יאמר שאי אפשר שימצאו ההפכים מפועל אחד בעצמו. ואולם מי שידע טבע האש יבין כי בכח אחד שיש בו והוא החום יפעל האש כל אלו הדברים, ויתחלפו הפעולות מצד התחלף המקבלים מבלי שיחייב זה רבוי בעצמות האש.
Thus take a natural agent, like fire. Fire melts certain things, while it hardens others. It boils and it burns, and it makes black and it makes white. One who does not know the nature of fire might think that it has six different forces, from which the six different results follow, which we have mentioned. He might think that there is an element by which it boils, an element by which it burns, an element by which it makes black, an element by which it causes the opposite of blackness, namely it makes white, an element by which it melts, and another element by which it does the opposite, viz. it hardens. For he would say, it is not possible that one and the same agent should produce opposite effects. But he who knows the nature of fire, understands that with one and the same force which it has, namely heat, it does all those things, and that the results are different because of the difference in the recipients, without there being any multiplicity in the essence of fire.
בעצמו ימצא בפועל ברצון, כי הכח המדבר שבאדם הפועל ברצון עם היותו אחד יפעל פעולות מתחלפות, כי בו יקנה החכמות והמלאכות וינהיג המדינות ויקרע ויתפור ויסתור ויבנה, וכאלו רבות עמו מפעולות הפכיות או מתחלפות עם היותו אחד פשוט, כי אין מי שיאמר שכח המדבר שבאדם הוא מורכב, וכן הנפש האנושית בכלל ימשכו ממנה פעולות טבעיות מתחלפות כהזנה והצמיחה וההרגש, ופעולות רצוניות כפעולות הכח המתעורר והכח המדבר, ולא נמצא מן הפילוסופים מי שאמר שהנפש האנושית מורכבת, אבל לפי שנמצא פעל הצמיחה בפני עצמו בצמח ופעל ההרגש בחי ופעל ההשכלה בפני עצמו בשכלים הנבדלים, יביא זה לחשוב היות הנפש האנושית מורכבת, כמו שכתבו קצת מהרופאים שבאדם שלש נפשות, ואינו כן, כי הנפש האנושית אחת ימשכו ממנה פעולות מתחלפות.
The very same thing applies to a voluntary agent. Thus the rational faculty in man, who is a voluntary agent, does many different things though the agent is one. He acquires the sciences and the arts, he governs states, he rips and he sews, he destroys and he builds, and does a great many different and opposite acts, though he is one and simple. For there is no one who holds that the rational faculty in man is composite. Similarly the human soul as a whole is the author of many different natural activities, like nutrition, growth, sensation, and of voluntary acts, like the activities of the conative and the rational faculties. And yet there is no philosopher who maintains that the human soul is composite. But since we find the function of growth by itself in plants, the function of sensation in animals, and the function of ratiocination by itself in the Separate Intelligences, some have been led to think that the human soul is composite, as some physicians have written that man has three souls. But it is not so. The various functions and activities come from one and the same human soul.
וזה דבר באר אותו הרמב״ם ז״ל בפתיחת פירוש אבות, והביא משל לזה משלש מקומות אפלים, באחד הודלק הנר והאיר ובאחד זרח אור הירח והאיר ובאחד זרח השמש והאיר, שאף על פי שכל אחד מאלו המקומות נמצא בו האור, שהוא הדבר המוציא הראות מן הכח אל הפעל, ושם מאור נאמר עליהם בהסכמה ובלי קדימה ואיחור, מכל מקום אחר שאין סבותיהם שוות הם מתחלפים בבחינת סבותיהם, וכן כח הצמיחה וההרגש הנמצאים באדם איננו כח הצמיחה וההרגש הנמצאים בבעל חי ובצמח, אבל מנפש האדם ימשכו ממנה הפעולות ההן כמו שימשכו מנפש החמור ומנפש הנשר עם שסבותיהם מתחלפות. ואמר עוד שם שאין ענין יקבצם אלא שתוף השם בלבד, ואמר עוד בסוף דבריו והבן זה הענין שהוא נפלא מאד יכשלו בו הרבה מן המתפלספים ויחייבו ממנו הרחקות ודעות בלתי אמתיות, עד כאן לשונו שם.
Maimonides has explained this matter in the introduction to his commentary on the treatise “Abot.” He cites as an example three dark places, one of which is illuminated by the lighting of a lamp, the second by the rising of the moon, and the third by the rising of the sun. Every one of these three places has in it light, a substance which causes sight to pass from potentiality to actuality, and the word illumination is applied to them all synonymously and not by way of priority and posteriority, and yet since the causes are not the same, they are different with respect to their causes. Similarly the faculties of growth and sensation in man are not the same as the faculties of growth and sensation in animals and plants, but the activities come from the human soul as they come from the souls of the ass and the eagle, though their causes are different. He also says there that they have nothing in common except the name. In conclusion he says: This is a matter of great importance and deserving of notice. Many of those who philosophize go astray in relation to it and derive theories and opinions which are far-fetched and untrue.
ונראה מדבריו אלו שכבר אפשר שימצא נמצא אחד ימשכו ממנו פעולות רבות מתחלפות מהן טבעיות ומהן רצוניות, ומי שלא יבין ענין הנפש האנושית אשר באדם יחשוב שהפעולות הרבות אמנם ימשכו מכחות רבות מתחלפות, ומי שיתבונן ענין הכח המדבר וישכיל שעם שהוא אחד פשוט אין רבוי בו נאמר באדם שהוא בנה הבית הפלוני והמדינה הפלונית והחריבה וכבש המדינה הפלונית והמציא החכמה הפלונית, וכל זה לא יחייב רבוי בעצמות הכח המדבר כלל, יבין איך ימשכו מן הפועל האחד פעולות רבות מתחלפות, ואם נמצא זה בפועלים המוחשים החלושים אשר אצלנו, כל שכן שימצא זה בחק הפועל הראשון אשר הוא סבת כל הפעולות הטבעיות והרצוניות, ולזה נאמר שאף על פי שנשיג היות נמשכות ממנו יתברך פעולות רבות מתחלפות, אין זה ממה שיחייבו רבוי בו יתברך.
From these words of his it appears that from one existent there may come many different acts, some natural, some voluntary. He who does not understand the nature of the human soul will think that the many acts must come from so many different powers or faculties. But he who reflects upon the rational faculty and considers that though it is one and simple and without multiplicity, yet we say about a person, he built that house or that city, he destroyed it, he conquered a certain land, he invented a certain science, without all this necessitating multiplicity in the essence of the rational power, will understand that many acts may come from one agent. And if we find this to be the case in the sensible and inferior agents of our experience, how much more is this likely to be true in the First Agent, who is the cause of all acts, natural and voluntary. This is why we say that though we perceive that many different acts come from God, they do not necessitate any plurality in Him.
ולזה מה שיותר אצל המעיינים לתאר השם בכמו אלו התארים המתחלפים מצד הפעולות המתחלפות, אם במקבלים מתחלפים, כמו כח הצמיחה בצומח וכח החיות בחי, ואם במקבל אחד, כמו שיהיה חנון ורחום פעם ונוקם ונוטר פעם לאיש אחד בעצמו או לעם אחד בעינו, וכיוצא באלו התארים המורים על הפעולות הנמשכות ממנו. ובעבור זה נאמר כי אף אם נתאר אותו בעצמו באיזה תואר מצד הפעל שראינו שנמשך ממנו, אין זה ממה שיחייב רבוי בו, כי כשתארנו אותו בשהוא חי בבחינת הפעל הנמשך ממנו שהוא החיות לכל החיים, לא יחייב זה רבוי בעצמו יתברך, כי הכונה לומר כי לפי שאנו רואים החיים נמשכים ממנו, נשפוט שעמו מקור חיים להמשיך החיות לכל החיים, ולזה הוא מה שנתארהו בשהוא חי, כמאמר הכתוב כי עמך מקור חיים.
This is the reason why philosophers are permitted to ascribe attributes to God, different because of different acts, whether in different recipients, like the power of growth in the plant and the power of animality in the animal, or in one recipient, as for example that He is now gracious and merciful and now bearing grudge against one and the same person or one and the same people, and other attributes of the same kind which denote acts coming from Him. For this reason we say that even though we characterize Him essentially by a given attribute because of a certain act we perceive to come from Him, this does not necessitate plurality in Him. Thus if we characterize Him as living, by reason of an act which comes from Him, namely life for all living beings, this does not necessitate multiplicity in His essence. For our meaning is that since we see life coming from Him, we judge that He is the source of life which He bestows upon all living things. This is why we describe Him as living, in the words of Scripture, “For with Thee is the fountain of life.”
וכן גם כן נשפוט שהאור הוא עמו מצד שאנו רואים כי באורו נראה אור, כי הוא הנותן הכח לראות האור והוא המוציא הראות מן הכח אל הפעל, וכן בכל השלמיות אנחנו נשפוט שהם אצלו מצד היותם נמשכים ממנו, על דרך מה שאמר המשורר הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט.
In the same way we judge that light is with Him, because we see that “in His light we see light,” that He it is who gives us the power to see light, and causes sight to pass from potentiality to actuality. Similarly we judge that all perfections are found in Him, because they come from Him. In the words of the Psalmist, “He that planted the ear, shall He not hear? He that formed the eye, shall He not see?”
ועל זה הדרך כבר נתארהו בשהוא חכם בבחינת הפעולות שאנו רואים שהם נמשכות ממנו בחכמה נפלאה וסדור גדול, שזה יורה על המצא אצלו החכמה. ולפי זה כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד כל הפעולות המתחלפות שנראה אותן נמשכות ממנו, מבלי שיחייב זה רבוי בעצמו. וכן כבר יתואר בתארים מתחלפים מצד יחסים מתחלפים והצטרפיות מתחלפות, כמו שנאמר שהשם קרוב אל האדם או רחוק ממנו, אמר הכתוב קרוב ה׳ לנשברי לב, רחוק ה׳ מרשעים, שאין הקרבה והרוחק אלא מצד האדם שהוא מתקרב אל השם או מתרחק ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז״ל ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שחטא, כלומר שאין השנוי בו יתברך אלא באדם, כי קודם שיחטא יש לו יחס אחד אל השם, ואחר שחטא יש לו יחס אחר, שהוא מתרחק ממנו, כמו האילן שהוא קרוב לראובן פעם ורחוק ממנו פעם, ולמזרח ראובן פעם ולמערבו פעם, ואין השנוי באילן אלא בראובן, או שנאמר שהשם יתברך הוא יוצר ופועל ומלך ואדון וכיוצא בהם, כי זה ממה שלא יחייב רבוי או שנוי בעצמו, כמו שלא יחייב רבוי בראובן אמרנו בו שהוא בן יעקב ואח שמעון ואבי חנוך ושותף נפתלי ובעל השור ובעל הבור, שכל אלו בלי ספק תארים בלתי מחייבים רבוי בראובן, שאין הרבוי בעצמו של ראובן, אבל הם תארים מצד הדברים שייוחס אליהם או שיצטרף אליהם.
In the same way we describe Him as wise, by reason of the acts which we see coming from Him with wonderful wisdom and admirable order, indicating that He has wisdom. He may therefore be characterized by different attributes by reason of all the various acts which we see emanating from Him, without this necessitating any plurality in Him. In the same way He may be characterized by different attributes by reason of various relations, reciprocal and otherwise. For example, we say God is near to man or far from him, or in the words of the Bible, “The Lord is nigh unto them that are of a broken heart,” “The Lord is far from the wicked.” The nearness and the farness are on man’s side, according as he comes near to God or keeps far away from Him, as the Rabbis say, in commenting on the expression, “The Lord, the Lord,” “I am He before man sins, and I am the same after he has sinned,” i. e. the change is not in God, but in man. Before he sins, he stands in a certain relation to God, after he has sinned, he stands in a different relation, he departs from Him, like a tree, which is now near to Reuben, now far from him, now east of Reuben, now west of him, not because of any change in the tree, but because of a change in Reuben. Or when the Bible speaks of God as Creator, and Maker, and King, and Lord, and uses other similar appellations. This does not necessitate any plurality or change in God, as it does not necessitate any plurality in Reuben when we say of him that he is the son of Jacob and the brother of Simon and the father of Enoch and the partner of Naphtali and the owner of an ox and of a pit. All these attributes do not by any means necessitate any plurality in Reuben, for the plurality is not in the essence of Reuben, but the attributes are due to the things with which he stands in various relations.
וכן יתואר בתארים מתחלפים בבחינות מתחלפות, כמו אמרנו באל יתברך שהוא רוצה או חכם או יכול, שאין הכונה לומר שיש בו תואר אחד בו יוכל שיברא ותואר אחר בו רצה ותואר אחר בו ברא ותואר אחר בו ידע מה שברא, כמו שלא נאמר שיש בו תואר אחד בו ברא היסודות ותואר אחר בו ברא הגלגלים ותואר בו ברא המלאכים ותואר אחר בו ברא האנשים, שכל אלו פעולות מתחלפות ימשכו מפועל אחד כמו שאמרנו, אבל לפי שכל פועל שלם אי אפשר לו שיפעל איזו פעולה אם לא יוכל לפעול וידע לפעול וירצה לפעול, נאמר שהוא רוצה ויכול ויודע, ואלו בחינות מתחלפות בפועל שלא יחייבו רבוי בו.
In the same way God may be characterized by different attributes from different aspects. Thus when we say of God that He is possessed of will, or is wise, or powerful, we do not mean that He has one attribute by which He has power to create, another attribute with which He exercises will, another with which He creates, another with which He knows that which He has created, any more than we say that He has one attribute with which He created the elements, another with which He created the spheres, another with which He created the angels, and another with which He created man, all of which are different acts emanating from one agent, as we said before. But since a perfect agent can not do anything without having the power, the knowledge and the desire to do it, we say that God has will and power and knowledge, these being different aspects of the agent which do not necessitate plurality in Him.
ועל אלו הדרכים הוא מה שיתואר השם בתארים מתחלפים, אם מצד הפעולות המתחלפות מצד המקבלים, ואם מצד הפעולות המתחלפות בעצמם, או מצד היחסים והצרופים שיצטרף אליהם, או מצד הבחינות המתחלפות, כי כל אלו אינם מחייבים רבוי בו יתברך וכלם מותרים בחקו, וזהו דרך התורה והנביאים בתארים שיוחסו אליו יתברך, ואולם אם אפשר שיתואר השם בתארים מתחלפים מצד עצמו, הנה זה ממה שנחקור עליו בעזרת השם יתברך.
In these various ways God is characterized by various attributes by reason of acts different because of the recipients, or differing in their essence, or by reason of the relations and connections between Him and them, or because of difference in aspect. All these things do not necessitate any plurality in God, and are all permissible. This is the method of the Torah and the Prophets in relation to the attributes which are ascribed to God. The question whether God can be characterized by different attributes in respect to His own essence, will be left for later discussion.