**Nahar 33 - To Explain That a Living Person Is Planted, and in Death Uprooted, and the Concept of Union:**
2
הענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, כי הוא אילן ששרשו נטועים בטיט הזה, וענפיו יעשו פירות למעלה, והיינו סוד דיוקנאות אשר לו בספירות עליונות כדי לייחד שם במעשיו, והיינו מעשיו פירות בספירות וייחודם הגורמים האורות וענינים. והענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, אף אם יעשה כל טובות שבעולם אין אותם הטובות עושים פירות אלא דוקא בהיותו נטוע בעפר הזה, ולזה הנשמות בין קודם התלבשם בעפר, בין אותם שהיו בעפר ונסתלקו, כלם עובדים עבודה תמיד בגן עדן, אמנם לא יהיה להם שכר טוב בזה, אדרבא אותו הטוב הוא גמול מעשה ידיהם ממה שעשו בעולם הזה, ואין להם שכר כי אם על מה שעמלו בעולם הזה:
The idea is that as long as a person is not planted in this earth, they cannot produce fruits. For a person is like a tree, whose roots are planted in this material soil, and its branches produce fruits above. This is the secret of the representations they have in the higher *sefirot*, so that their deeds create unifications above. These deeds are the fruits borne in the *sefirot*, and their unifications bring forth lights and spiritual influences. Thus, as long as a person is not planted in this earth, they cannot produce fruits. Even if they perform all the good deeds in the world, these acts will not yield fruits unless they are planted in this material realm. Therefore, the souls—whether before they are clothed in earthly bodies, or those that were in the earth and have departed from it—all continuously perform service in Gan Eden. However, they do not receive their true reward from this. On the contrary, the good they experience is the result of the efforts they made in this world. Their actual reward exists solely for the toil they exerted while in this world.
3
והטעם כי כל השכר הוא על טעם היצר הרע המפתה אותו בעולם הזה ואינו שומע לו, ועוד כי בהיות האדם בגוף עפר ד' יסודות חומריות עפריות אז הוא יכלול כל המדריגות כולם ממעלה למטה, לפי שכל המדריגות כלולים באדם כסדרן עד התחתונה, והנה לא יכלול האדם כל המדריגות כולם ממעלה למטה אלא בהיותו נטוע בעפר הזה. והנה הוא אילן ששרשיו נטועים בטיט הזה וענפיו יעשו פירות בספירות, והנה נטיעתו בעפר [ב' פעמים הא'] בסוד ד"ו פרצופים, דהיינו כשיקח האדם את אשתו וזו היא השתילה האמיתית, ופירותיו מצליחים, והוא עושה ייחוד, ולכך טוב לאדם שיקח אשה בהיותו בן י"ג שנה שאז פירותיו מתחילים ומיד הם שלמים, שפירות מי שאין לו אשה כמעט אין להם ממש , והנטיעה הזאת היא עושה פירות שאינם הגונים ושלימים ומבושלים, אלא הם נובלות, כי כל זמן שלא הגיע לזכר ונקבה לא השלים מינו לעשות פירות, וענין זה פי' בפרשת ויקרא. וזמש"ל:
The reason is that all reward is based on resisting the temptations of the evil inclination, which entices a person in this world, and not succumbing to it. Furthermore, when a person is clothed in a physical body made of the four material, earthly elements, they encompass all levels of existence, from the highest to the lowest. For all levels are included within a person, arranged in order, down to the lowest level. A person can only encompass all these levels, from top to bottom, when they are planted in this earthly realm. A person is like a tree whose roots are planted in this soil, and its branches bear fruits in the *sefirot*. This planting in the earth (referenced twice with "this earth") aligns with the secret of "two faces" (*du partzufim*), meaning when a person takes a wife. This is the true planting, and their fruits succeed, creating a spiritual unification. Therefore, it is good for a person to marry at the age of thirteen, as that is when their fruits begin and are immediately complete. For the fruits of one who has no wife are almost insubstantial. The planting without a wife produces fruits that are neither proper, nor complete, nor mature; instead, they are like unripe, fallen fruit (*novlot*). As long as one has not reached the state of male and female together, they have not completed their nature to bear proper fruits. This concept is explained in the portion of *Vayikra*. And this is what was previously discussed.
נהר לג - לבאר שהאדם בחיים נטוע ובמיתה עקור, וענין הזיווג:
**Nahar 33 - To Explain That a Living Person Is Planted, and in Death Uprooted, and the Concept of Union:**
הענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, כי הוא אילן ששרשו נטועים בטיט הזה, וענפיו יעשו פירות למעלה, והיינו סוד דיוקנאות אשר לו בספירות עליונות כדי לייחד שם במעשיו, והיינו מעשיו פירות בספירות וייחודם הגורמים האורות וענינים. והענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, אף אם יעשה כל טובות שבעולם אין אותם הטובות עושים פירות אלא דוקא בהיותו נטוע בעפר הזה, ולזה הנשמות בין קודם התלבשם בעפר, בין אותם שהיו בעפר ונסתלקו, כלם עובדים עבודה תמיד בגן עדן, אמנם לא יהיה להם שכר טוב בזה, אדרבא אותו הטוב הוא גמול מעשה ידיהם ממה שעשו בעולם הזה, ואין להם שכר כי אם על מה שעמלו בעולם הזה:
The idea is that as long as a person is not planted in this earth, they cannot produce fruits. For a person is like a tree, whose roots are planted in this material soil, and its branches produce fruits above. This is the secret of the representations they have in the higher *sefirot*, so that their deeds create unifications above. These deeds are the fruits borne in the *sefirot*, and their unifications bring forth lights and spiritual influences. Thus, as long as a person is not planted in this earth, they cannot produce fruits. Even if they perform all the good deeds in the world, these acts will not yield fruits unless they are planted in this material realm. Therefore, the souls—whether before they are clothed in earthly bodies, or those that were in the earth and have departed from it—all continuously perform service in Gan Eden. However, they do not receive their true reward from this. On the contrary, the good they experience is the result of the efforts they made in this world. Their actual reward exists solely for the toil they exerted while in this world.
והטעם כי כל השכר הוא על טעם היצר הרע המפתה אותו בעולם הזה ואינו שומע לו, ועוד כי בהיות האדם בגוף עפר ד' יסודות חומריות עפריות אז הוא יכלול כל המדריגות כולם ממעלה למטה, לפי שכל המדריגות כלולים באדם כסדרן עד התחתונה, והנה לא יכלול האדם כל המדריגות כולם ממעלה למטה אלא בהיותו נטוע בעפר הזה. והנה הוא אילן ששרשיו נטועים בטיט הזה וענפיו יעשו פירות בספירות, והנה נטיעתו בעפר [ב' פעמים הא'] בסוד ד"ו פרצופים, דהיינו כשיקח האדם את אשתו וזו היא השתילה האמיתית, ופירותיו מצליחים, והוא עושה ייחוד, ולכך טוב לאדם שיקח אשה בהיותו בן י"ג שנה שאז פירותיו מתחילים ומיד הם שלמים, שפירות מי שאין לו אשה כמעט אין להם ממש , והנטיעה הזאת היא עושה פירות שאינם הגונים ושלימים ומבושלים, אלא הם נובלות, כי כל זמן שלא הגיע לזכר ונקבה לא השלים מינו לעשות פירות, וענין זה פי' בפרשת ויקרא. וזמש"ל:
The reason is that all reward is based on resisting the temptations of the evil inclination, which entices a person in this world, and not succumbing to it. Furthermore, when a person is clothed in a physical body made of the four material, earthly elements, they encompass all levels of existence, from the highest to the lowest. For all levels are included within a person, arranged in order, down to the lowest level. A person can only encompass all these levels, from top to bottom, when they are planted in this earthly realm. A person is like a tree whose roots are planted in this soil, and its branches bear fruits in the *sefirot*. This planting in the earth (referenced twice with "this earth") aligns with the secret of "two faces" (*du partzufim*), meaning when a person takes a wife. This is the true planting, and their fruits succeed, creating a spiritual unification. Therefore, it is good for a person to marry at the age of thirteen, as that is when their fruits begin and are immediately complete. For the fruits of one who has no wife are almost insubstantial. The planting without a wife produces fruits that are neither proper, nor complete, nor mature; instead, they are like unripe, fallen fruit (*novlot*). As long as one has not reached the state of male and female together, they have not completed their nature to bear proper fruits. This concept is explained in the portion of *Vayikra*. And this is what was previously discussed.