מעילהיג:
טוען את הדף…
מַתְנִי׳ שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט הַבָּאִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁבָּאִין בְּשֶׁל הֶדְיוֹט – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. מַעְיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַשָּׂדֶה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. יָצָא חוּץ לַשָּׂדֶה – נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ. הַמַּיִם שֶׁבַּכַּד שֶׁל זָהָב – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. נְתָנָן בִּצְלוֹחִית – מוֹעֲלִין בָּהֶן. עֲרָבָה – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נוֹהֲגִין הָיוּ הַזְּקֵנִים שֶׁנֶּהֱנִים מִמֶּנּוּ בְּלוּלְבֵיהֶן. גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן, אֲבָל מוֹעֲלִין בְּשָׁלֹשׁ לוּגִּין. וְהָקָתָנֵי סֵיפָא: ״נְתָנוֹ לִצְלוֹחִית – מוֹעֲלִין בָּהֶן״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא אֲפִילּוּ בִּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין נָמֵי לָא! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר אַסֵּיפָא אִיתְּמַר. מוֹעֲלִין בָּהֶן, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מוֹעֲלִין אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה לוּגִּין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר – מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן. לְמֵימְרָא דְקָסָבַר רֵישׁ לָקִישׁ: יֵשׁ שִׁיעוּר לַמַּיִם, וְהָתְנַן, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַמְנַסֵּךְ מֵי חַג, בֶּחָג בַּחוּץ – חַיָּיב. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם מְנַחֵם יוֹדָאפָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר, דְּדָרֵישׁ ״נִסְכֵּיהֶם״ – אֶחָד נִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְאֶחָד נִיסּוּךְ הַיַּיִן. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אִי מָה יַיִן שָׁלֹשׁ לוּגִּין, אַף מַיִם שָׁלֹשׁ לוּגִּין! מִכְּלָל דְּסָבַר רֵישׁ לָקִישׁ אֵין שִׁיעוּר לַמַּיִם! לְטַעְמָא דִּמְנַחֵם יוֹדָאפָה, קָאָמַר. מַתְנִי׳ הַקֵּן שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – לָא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. שֶׁבָּאֲשֵׁירָה – יַתִּיז בְּקָנֶה. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַחוֹרֶשׁ – מוֹעֲלִין בְּכוּלּוֹ.מתני' שרשי אילן של הדיוט הבאין לשל הקדש לא נהנין ולא מועלין - דאזלינן בתר אילן ואילן בשל הדיוט קאי: ושל הקדש הבאין בשל הדיוט - נמי לא מועלין ולא נהנין הואיל ועיקרו קאי בשל הקדש: מעין היוצא בתוך שדה הקדש - שהמעין מתוך שדה של חולין הוא נובע אלא שיוצא ומושך בתוך שדה של הקדש לא נהנין ממנו כל זמן שהוא בתוך שדה של הקדש (הוו מועלין) ולא מועלין בו כל מי שהוא שותה ממנו בתוך שדה של הקדש: המים שבתוך הכד של זהב - באותו כד שהיו ממלאים לצורך ניסוך כדתנן בפ' לולב וערבה (סוכה דף מח:) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש מן השילוח בחבית של זהב שאינה מקודשת כדי שלא יפסל בלינה ובאותם מים שבחבית של זהב שאינה מקודשת לא נהנין משום דנתמלאו לצורך הקדש: ולא מועלין - משום דלא נתקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו בצלוחית של זהב דהיינו כלי מקודש לכך: ערבה - שהיה סידורן בהר הבית לא נהנין ממנה קודם שזקפוה אצל המזבח הואיל ולכך עומדת אבל משזקפוה דנעשית מצוותה נהנין ממנה: נהנין היו ממנה זקנים בלולביהן - אפי' קודם שנזקפה אצל המזבח: גמ' אין מועלין בכולן - שאם יש באותו כד של זהב יותר מג' לוגין אין מועלין בהן אבל אם יש בכד ג' לוגין לא פחות ולא יותר דאין ביה שיעור ניסוך מועלין בו: והקתני סיפא נתנן בצלוחית מועלין בהן מכלל דרישא - בכד של זהב אפי' בג' לוגין גרידי אין מועלין: דיש שיעור למים - של ניסוך דהיינו ג' לוגין להכי אין מועלין בהו אלא בג' לוגין כשיעור הראוי לניסוך ור' יוחנן סבר אין שיעור למים להכי קאמר מועלין בכולן: והתנן ר"א אומר המנסך מי החג בחג בחוץ חייב - משום מעלה בחוץ דכל דבר שהוא מתקבל בפנים חייבין עליו משום שחוטי חוץ כדאמרינן במסכת זבחים: וא"ר יוחנן משום ר' מנחם יודפאה - התם בפרק השוחט והמעלה בחוץ: ואחד ניסוך המים - וכיון דניסוך המים נפקא ליה מדאורייתא מש"ה קאמר דחייב עליו משום מעלה בחוץ: וא"ל ר"ל לר' יוחנן - כיון דאמרת דר"א בשיטת ר"ע אמרה דדריש נסכיהם ואמרת דניסוך המים הוי דאורייתא כמו ניסוך היין א"כ נימא הכי אי מה יין ג' לוגין. ומדקאמר ליה ר"ל הכי מכלל דסבירא ליה דאין שיעור לניסוך המים: לטעמיה דרבי מנחם יודפאה קאמר - וקא"ל ר"ל לטעמיה דר' מנחם דאמר אין שיעור למים וקדריש נסכיהם אי מה יין ג' לוגין אף מים ג' לוגין והא שמעינן ליה לרבי יוחנן דאמר משום מנחם יודפאה מועלין בכולן דמשמע דאין שיעור למים אבל ר"ל לעולם סבירא ליה דיש שיעור למים כדאמרינן לעיל: מתני' הקן שבראש האילן - בגמרא מפרש מאיזה עצים הוא עשוי: יתיז בקנה - שאם אינו יכול להגיע בידו לקן יפיל בקנה הקן לארץ אבל לא יעלה לאילן ויקחנו שלא יהנה מן האילן בעלייתו כשעולה עליו. ובגמרא מפרש מאי יתיז: המקדיש את החורש מועלין בכולו - בעצים בענפים ובנבייה:שרשי אילן של הדיוט - בב"ב פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו:) מפרש לה שפיר: מים שבכד של זהב - בשמחת בית השואבה מיירי שהיו ממלאים מאתמול ממי השלוח ונותנין אותה לחבית שאינה מקודשת שלא יהיו נפסלין [בלינה] כדאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מח:) ואין תימא דכד היינו חבית (ב"ק דף כז.): נתנו לצלוחית - אותה צלוחית היתה כלי שרת ולכך מועלין בהם: ערבה היו מקיפין המזבח - ולא נהנין ולא מועלין לפי שלא קדשו: נהנין היו מהם זקנים בלולביהם קסבר מצות לאו ליהנות ניתנו: אבל מועלין בג' לוגין - וקס"ד דקאי ארישא דמתני' דקאמר מים שבכד לא נהנין ולא מועלין וקאמר דבג' לוגין מועלין ולהכי פריך והא קתני סיפא נתנו בצלוחית מועלין בהן דמשמע אבל ארישא ליכא מעילה שבכד לא נקדש אלא [אי] איתמר כו' אמר ר"ש בן לקיש ל"ש הא דקאמר גבי צלוחית דמועל בהן אלא בג' לוגין דקסבר יש שיעור למים בג' לוגין ואם יש יותר מג' לוגין אין מועלין אלא בג' לוגין דאין המים מקודש כ"א כשיעור הצריך לנסכי המים אבל אם ישתה מג' לוגין האחרונים יהיה מועל וי"מ שהיה בו בכלי הרבה מים וקאמר דאין מועלין עד שישתה שלשה לוגין דזהו שיעור: רבי אליעזר בשיטת ר"ע רבו אמר - ונסכיה אינו אומר נסכה אלא ונסכיה דמשמע ב' ניסוכין ומקיש ניסוך המים לנסכי יין הואיל ומחד קרא נפקי מה נסכי יין המנסכו בחוץ יהא חייב ואר"ל אי מה יין ג' לוגין אף מים ג' לוגין ובזבחים פרק השוחט והמעלה (זבחים דף קי:) מסיק בתר הכי והא מי החג קאמר דאין שיעור למים וסיומא דקושיא הוא כלומר וכ"ת דאין ה"נ והא מי החג קאמר דמשמע דאין שיעור למים אלמא קסבר רשב"ל אין שיעור למים ואי קסבר יש שיעור א"כ מאי פריך אי מה יין ג' לוגין אף מים ג' לוגין והא איהו גופיה אית ליה הכי ומשני לטעמא דמנחם יודפאה קאמר כלומר ר"ל גופיה סבר דיש שיעור למים והא דקפריך התם אי מה נסכי יין כלומר לטעמא דמכח הך קפריך דפירש טעמא דר"א ואית ליה לר"א דאין שיעור למים ולהכי פריך הואיל ור' אלעזר מקיש מים ליין א"כ אמאי קאמר אין שיעור למים וי"מ דההיא דלעיל דמועלין בג' לוגין אליבא דמנחם דמפיק ליה מקרא דאיתקש נסכי מים לנסכי יין וא"כ יש שיעור למים ול"נ דהכא מנחם יודפאה מאן דכר שמיה ועוד דבפרק השוחט והמעלה (ג"ז שם) משמע דמנחם לא בעי שיעור וקושיא דר"ל דמקשה ליה לאו מילתא היא: הקן שבראש האילן - בגמ' מפרש לה שפיר: יתיז בקנה - ולא יקחם בידו אלא מנענעו ע"י מקל ויפול: המקדיש החורש - יער בל' תרגום: