Beitzah 36a · Talmud

הָתָם תְּנַן ״אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי ״אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר״ — אֲבָל לֹא יִגְמוֹר אֶת הָאוֹצָר כּוּלּוֹ, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁוֹיֵי גּוּמּוֹת. הָכָא מַאי? הָתָם הוּא בְּשַׁבָּת דְּאָסוּר — מִשּׁוּם דַּחֲמִיר, אֲבָל יוֹם טוֹב דְּקִיל — שַׁפִּיר דָּמֵי. אוֹ דִלְמָא: הָתָם דְּאִיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ — אָמְרַתְּ לָא, הָכָא דְּלֵיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. וְהָכָא תְּנַן: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב, וְאָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הַגָּג, אֲבָל מִגַּג לְגַג — לָא. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין מְטַלְטְלִין מִגַּג לְגַג אֲפִילּוּ כְּשֶׁגַּגּוֹתֵיהֶן שָׁוִין. הָתָם מַאי? (כׇּל שֶׁכֵּן שַׁבָּת דַּחֲמִירָא, אוֹ דִלְמָא:) הָכָא הוּא דְּאָסוּר — מִשּׁוּם יוֹם טוֹב דְּקִיל, וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ, אֲבָל שַׁבָּת דַּחֲמִירָא, וְלָא אָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בַּהּ — שַׁפִּיר דָּמֵי. אוֹ דִלְמָא: מָה הָכָא דְּאִיכָּא הֶפְסֵד פֵּירוֹת — אָמְרַתְּ לָא, הָתָם דְּלֵיכָּא הֶפְסֵד פֵּירוֹת — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. הָכָא (תְּנַן): לֹא יְשַׁלְשְׁלֵם בְּחֶבֶל בְּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא יוֹרִידֵם דֶּרֶךְ סוּלָּמוֹת, הָתָם מַאי? הָכָא בְּיוֹם טוֹב הוּא דְּאָסוּר — דְּלֵיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל שַׁבָּת, דְּאִיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ — שַׁפִּיר דָּמֵי. אוֹ דִלְמָא: הָכָא דְּאִיכָּא הֶפְסֵד פֵּירוֹת — אָמְרַתְּ לָא, הָתָם דְּלֵיכָּא הֶפְסֵד פֵּירוֹת — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. תֵּיקוּ. וּמְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת. אָמַר עוּלָּא: וַאֲפִילּוּ אַוֵּירָא דְלִבְנֵי. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: פֵּירוֹת הָרְאוּיִן. וְאַזְדָּא רַבִּי יִצְחָק לְטַעְמֵיהּ. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין כְּלִי נִיטָּל אֶלָּא לְדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת. תְּנַן: מְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת בְּכֵלִים. פֵּירוֹת — אִין, אַוֵּירָא דְלִבְנֵי — לָא! הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ אַוֵּירָא דְלִבְנֵי, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מַשִּׁילִין פֵּירוֹת — תְּנָא סֵיפָא נָמֵי מְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת. תְּנַן: וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכֵן כַּדֵּי שֶׁמֶן! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּטִיבְלָא. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן דְּהֶתֵּירָא, הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא פֵּירוֹת? כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה — חָשְׁשׁוּ, לְהֶפְסֵד מוּעָט — לֹא חָשְׁשׁוּ, קָא מַשְׁמַע לַן. תְּנַן: נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת. בְּדֶלֶף הָרָאוּי. תָּא שְׁמַע: פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי לְבֵנִים בְּשַׁבָּת! דְּאִיַּיתּוּר מִבִּנְיָנָא, דַּחֲזֵי לְמִזְגֵּא עֲלַיְיהוּ. תָּא שְׁמַע: פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּשַׁבָּת! בַּאֲבָנִים מְקוּרְזָלוֹת, דְּחַזְיָין לְבֵית הַכִּסֵּא. תָּא שְׁמַע: פּוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בְּשַׁבָּת, בַּחַמָּה — מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים — מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד! הָתָם נָמֵי, דְּאִיכָּא דְּבַשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב עוּקְבָא מִמֵּישָׁן לְרַב אָשֵׁי: הָתִינַח בִּימוֹת הַחַמָּה, דְּאִיכָּא דְּבַשׁ. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְאוֹתָן שְׁתֵּי חַלּוֹת. אוֹתָן שְׁתֵּי חַלּוֹת מוּקְצוֹת הֵן! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶם. אֲבָל לֹא חִשֵּׁב עֲלֵיהֶם מַאי — אָסוּר? אַדְּתָנֵי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד, לִפְלוֹג וְלִתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא חִשֵּׁב עֲלֵיהֶם — אָסוּר! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא — כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה? אֵימָא סֵיפָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד — אֲתָאן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר! וְתִסְבְּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת! לְעוֹלָם כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּאִית בֵּיהּ כַּוֵּי. וְלָא תֵּימָא לְרַבִּי יְהוּדָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לָצוּד,

התם תנן כו' - כלומר ועוד שאלה אחרת: שלא יגמור את האוצר - אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופות שהתירו לו במקום שיש יותר כאן לא התירו לפנותן כולן ולגלות את הרצפה דלמא הוי בה גומא ומשוה לה: והכא תנן - כלומר ועוד יש לשאול: באותו הגג - שהארובה בגג שהפירות בו: אין מטלטלין - בפירות שבגג שבא להשילן מפני הגשמים קא מיירי ואפילו בגגותיהן של שני בתים ששוין שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה וירידה: בחלונות - כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה אבל יש חלון במחיצה לחצר או לבית לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ: סולמות - כל מדרגה קרי סולם ואף הכבשים שלנו: ואפילו אוירא דלבני - לבנים הסדורים ומוקצים לבנין וגשמים נוטפים ומתירא שלא ימוחו מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן ולא אמרינן הואיל והן עצמן אין נטלין אף הכלי לא ינטל לצרכן: ור' יצחק אמר - דוקא פירות הראוין לטלטול הוא דשרו רבנן לטלטל כלים לצרכן אבל מידי דלאו בר טלטול אין כלי ניטל לצרכו: אלא לדבר הניטל - לצורך דבר הניטל: ואיידי דתנא רישא - פירות הראוין דעל כרחך בדחזי לטלטול אצטריך למנקט שהרי מטלטל הן עצמן ומשילן נקט נמי לענין כסוי פירות הראוין ומיהו סיפא לאו דוקא והוא הדין ללבני: תנן וכן כדי יין - מכדי בהני לא איירי לעיל וכיון דתנן הכא ובא לאשמועינן דברים אחרים לבד פירות היה לו להשמיענו לבנים וכ"ש אלו: הכי גרסינן הכא במאי עסקינן בדטיבלא - כלומר לא בא להשמיעך כי אם כיוצא בלבנים (וכדברך) דהנך כדי יין דקא מוסיף ותני בדטיבלא עסקינן שאסורים בטלטול דאשמועינן ברישא פירות הראוין דומיא דמשילין והדר נקט להנך לאשמועינן אף שאין ראוין: הפסד מועט - גשמים הנוטפין על יין הפסד מועט הוא עד שתחשך ויסלקם אבל הפירות מרקיבין: נותנין כלי תחת הדלף - הרי שהכלי ניטל לקבל בו מוקצה כי האי דלא חזי למידי: בדלף הראוי - שהן צלולין וראוין לבהמה: על גבי אבנים - שנגובין לבנין וכשהן מתלחלחין צריך לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט יפה והבנין שוהה ליבש: מקורזלות - אגוד"ש: לבית הכסא - לקנח: שתי חלות - של צפיחית מניחין בכוורת כשרודין אותה ומהן פרנסה לדבורים כל ימות הגשמים אותן שתי חלות מותר לכסות כל דבש הכוורת עשוי עליות עליות של חלות: מוקצות נינהו - לדבורים: דחשב עלייהו - לאדם: אדתני ובלבד שלא יתכוין לצוד - משמע דלא ימצא לחלק את דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול לאיסור צידה: לפלוג ולתני בדידה - באיסור טלטול גופיה יכול לחלק את דבריו ולמצוא צד איסור לדבר בדלא חשב עלייהו לא יטלטל המחצלת לצרכם: הכי קאמר אף על פי שחשב עליהם כו' - אף בשחשב בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד ואף על גב דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון: במאי אוקימתא כרבי יהודה - כלומר מדהוה לך לתרוצי ארישא הא מני ר' שמעון דלית ליה מוקצה ומהדרת אשנויי דחיקי למימר משום שתי החלות כרבי יהודה בעית לאוקמא משום דרבי יצחק דמותבינן ליה הנך תיובתא אית ליה מוקצה כר' יהודה: ובלבד שלא יתכוין לצוד - ואף על פי שהוא צדן: דאית ביה כוי - חלונות יש בדפנותיה ואף על פי שמכסה את פיה אינן נצודין אם לא יכסה גם את החלונות ולא תימא ובלבד שלא יתכוין אלא בלבד שלא יעשנה מצודה שלא יסתום החלונות: פשיטא - כיון דאית ליה לרבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור למה ליה למיתני ובלבד שלא יעשה מצודה דהא צידה אב מלאכה היא:

בדטיבלא. וא"ת והא אמרי' לעיל בסוף המביא (ביצה דף לד:) דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ובפרק כירה (שבת מג.) נמי לא חשבי ליה מבטל כלי מהיכנו כיון דחזו א"כ אכתי תקשי לן דטבל אין אוירא דלבני לא וי"ל דעולא יאמר לך דמ"מ חשיב ליה כדבר שאינו ניטל כיון דבשבת מיהא לא חזי כל כמה דלא תקנו דאסור לפנותו בשבת כדתנן בפרק מפנין (שבת קכו:) אבל לא את הטבל: במאי אוקימתא. פרש"י דלא אשכחנא דמוקי לה כרבי יהודה בהדיא אלא מדדחיק נפשיה כי פריך והא מוקצות נינהו ולא קאמר רבי שמעון היא אלמא משמע ליה דאתיא כרבי יהודה:

ביצה לו.

Navigate the library