Horayot 12a · Talmud

וּמִי הֲוָה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וְהָתַנְיָא: מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן, נִגְנַז שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְצִנְצֶנֶת הַמָּן וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְאַרְגַּז שֶׁשָּׁלְחוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ״. וּמִי גְּנָזוֹ? יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה גְּנָזוֹ, שֶׁרָאָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״יוֹלֵךְ ה׳ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ וְגוֹ׳״, צִוָּה וּגְנָזוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״, אַתְיָא ״מִשְׁמֶרֶת״ ״מִשְׁמֶרֶת״, אָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״! אָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים? כְּמִין נֵזֶר. וְאֶת הַכֹּהֲנִים? כְּמִין כִּי. מַאי ״כְּמִין כִּי״? אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא: כְּמִין כָּף יְוָנִי. תָּנֵי חֲדָא: בַּתְּחִלָּה מוֹצְקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו. וְתַנְיָא אַחֲרִיתִי: בַּתְּחִלָּה נוֹתְנִין לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ מוֹצְקִים לוֹ שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ! תַּנָּאֵי הִיא, אִיכָּא דְאָמְרִי: מְשִׁיחָה עֲדִיפָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: יְצִיקָה עֲדִיפָא. מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא? דִּכְתִיב: ״וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ״. וּמַאן דְּאָמַר מְשִׁיחָה עֲדִיפָא, מַאי טַעְמָא? קָסָבַר: שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא אֵצֶל כְּלֵי שָׁרֵת. וְהָכְתִיב ״וַיִּצֹק״, וּבַסּוֹף ״וַיִּמְשַׁח״! הָכִי קָאָמַר: מַאי טַעַם ״וַיִּצֹק״? מִשּׁוּם דְּ״וַיִּמְשַׁח״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב [וְגוֹ׳] יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן וְגוֹ׳״ – כְּמִין שְׁנֵי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לְאַהֲרֹן בִּזְקָנוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא, תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר, עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִיקַּר זְקָנוֹ, וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹאֵג, אָמַר: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״כְּשֶׁמֶן הַטּוֹב וְגוֹ׳ כְּטַל חֶרְמוֹן״, מָה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. וַעֲדַיִין הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג, אָמַר: שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אֲבָל אֲנִי מָעַלְתִּי? יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד״, מָה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹשְׁחִים אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָין, כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם [וְגוֹ׳] וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן״. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הַאי מַאן דְּבָעֵי לִידַּע אִי מַסֵּיק שַׁתֵּיהּ אִי לָא, נִיתְלֵי שְׁרָגָא בַּעֲשָׂרָה יוֹמֵי דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵיתָא דְּלָא נָשֵׁיב זִיקָא. אִי מָשֵׁיךְ נְהוֹרֵיהּ – נִידַּע דְּמַסֵּיק שַׁתֵּיהּ. וּמַאן דְּבָעֵי לְמִיעְבַּד בְּעִיסְקָא, וּבָעֵי לְמִידַּע אִי מַצְלַח אִי לָא מַצְלַח, לִירַבֵּי תַּרְנְגוֹלָא. אִי שָׁמֵין וְשָׁפַר, מַצְלַח. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיפַּק [לְאוֹרְחָא] וּבָעֵי לְמִידַּע אִי (חָזַר) [הָדַר] וְאָתֵי לְבֵיתָא, אִי לָא – נֵיקוּם בְּבֵיתָא דְּחַבָּרָא, אִי חָזֵי בָּבוּאָה דְבָבוּאָה לִידַּע דְּהָדַר וְאָתֵי לְבֵיתֵאּ. וְלָאו מִלְּתָא הִיא, דִּלְמָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ, וּמִיתְּרַע מַזָּלֵיהּ. אָמַר אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סִימָנָא מִילְּתָא הִיא, [לְעוֹלָם] יְהֵא רָגִיל לְמִיחְזֵי בְּרֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא, כַּרָּתֵי וְסִילְקָא וְתַמְרֵי. אֲמַר לְהוּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְרֵיהּ: כִּי בָּעֵיתוּ מֵיעַל וּמִיגְמַרי קַמֵּי רַבַּיְיכוּ, גְּרֻסוּ מַתְנִיתָא וְעַלּוּ לְקַמֵּי רַבַּיְיכוּ. וְכִי יָתְבִיתוּ קַמֵּיהּ, חֲזוֹ לְפוּמֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״. וְכִי גָרְסִיתוּ, גְּרֻסוּ עַל נַהֲרָא דְּמַיָּא, דְּכִי הֵיכִי דְּמָשְׁכִן מַיָּא מׇשְׁכָן שְׁמַעְתָּתַיְיכוּ. וְתִיבוּ אַקִּילְקְלֵי דְּמָתָא מַחְסֵיָא, וְלָא תִּיבוּ אַפַּדְנֵי דְפוּמְבְּדִיתָא – טָב גִּלְדָּנָא סַרְיָא [דְּמָתָא מַחְסֵיָא לְמֵיכַל], מִכּוּתָּחָא דְּרָמֵי כֵּיפֵי. ״רָמָה קַרְנִי בֵּאלֹהָי״, ״רָמָה קַרְנִי״ וְלֹא רָמָה פַּכִּי, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּקֶרֶן – נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן, שָׁאוּל וְיֵהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּפַךְ – לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן. הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מָשִׁיחַ״ – יָכוֹל מֶלֶךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֹּהֵן״. אִי כֹּהֵן, יָכוֹל מְרוּבֵּה בְגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מָשִׁיחַ״. אִי מָשִׁיחַ, יָכוֹל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ״, שֶׁאֵינוֹ מָשִׁיחַ עַל גַּבָּיו. מַאי מַשְׁמַע? כִּדְאָמַר רָבָא: ״הַיָּרֵךְ״ – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ, הָכָא נָמֵי: ״הַמָּשִׁיחַ״ – הַמְיוּמָּן שֶׁבַּמְּשׁוּחִים. אָמַר מָר: ״מָשִׁיחַ״ – יָכוֹל מֶלֶךְ. מֶלֶךְ פַּר הוּא דְּמַיְיתֵי? שָׂעִיר הוּא דְּמַיְיתֵי! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עַל שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה יָבִיא שָׂעִיר, עַל הֶעְלֵם דָּבָר יָבִיא פַּר, קָא מַשְׁמַע לַן. אֵין בֵּין מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כּוּ׳. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, הָא תַּנְיָא: מְרוּבֵּה בְגָדִים מֵבִיא פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: ״מָשִׁיחַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, מְרוּבֵּה בְגָדִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ״. בְּמַאי אוֹקֵימְתֵּיהּ? כְּרַבָּנַן,

ומי הוה שמן המשחה - בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים: והתניא משנגנז הארון וכו' - מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו: אין לכם משא בכתף - ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו: אתיא שם שם - דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז: אתיא דורות דורות - דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז: משמרת משמרת - דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז: אמר רב פפא באפרסמא דכיא - משחו את יהואחז: כמין נזר - דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה): כמין כף יוני - שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה

: נותנים לו שמן בין ריסי עיניו - ושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא: מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה - והדר וימשח: שכן אתה מוצא אצל כלי שרת - דהוה משיחה ולא יציקה: מה טעם ויצוק משום דוימשח - כבר: כשהוא מספר - כשהיה מדבר עם אחרים: עולות ויושבות - בעקרי זקנו כדי שלא יפלו: שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה - שנגעתי בו כשהלבשתיו: ואני מעלתי - שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי: והורדתם אותו אל גיחון - אלמא בעי משיחה על המעיין: ניתלי - ידליק: אי משוך נהוריה - שדולק כל זמן שהשמן בתוכו: לירבי תרנגולא - על שם ההוא עיסקא: שמין ושפיר - שמשמנת ומשבחת: ביתא דחברא - בית חשוך: ולאו מילתא היא - דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי [משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי] הלכך לא ליעביד: קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן: גרסו מתניתא - מעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה: ממשכן שמעתא - דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך: דמתא מחסיא - הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא: גילדנא סריא - מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי: מכותחא דרמי כיפי - אפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין (פסחים מב.)] שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו' כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים: אם הכהן המשיח יכול מלך - יביא פר שהיה משוח ת"ל כהן: המיומן שבמשוחים - דהיינו כהן גדול: מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח:

הוריות יב.

Navigate the library