Horayot 9a · Talmud

״לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ״, וְנֶאֱמַר ״לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ״ – מִי שֶׁבָּא לִידֵי עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת. יָצָא נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ, שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי עֲנִיּוּת, נָשִׂיא – דִּכְתִיב: ״וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו״. מִי שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו. מָשִׁיחַ – דִּכְתִיב: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״, שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי, בְּכֹחַ, בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ״ – גַּדְּלֵהוּ מֵאֶחָיו. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרַע, מַהוּ? מִידְחָא דְּחֵי, אוֹ מִיפְטָר פְּטִיר? אֲמַר לֵיהּ: דִּילָךְ, אוֹ דְּגַזָּא? תַּנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מָשִׁיחַ פָּטוּר מִכּוּלָּן. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? אָמַר קְרָא: ״זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו״. זוֹ בָּאָה חוֹבָה לוֹ, וְאֵין אַחֶרֶת בָּאָה חוֹבָה לוֹ. וְאֵימָא: כִּי מְמַעֵט לֵיהּ רַחֲמָנָא – מִדַּלֵּי דַלּוּת, וּמַאי נִיהוּ? עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אֲבָל עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, לָא מַעֲטֵיהּ רַחֲמָנָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה״. הַמִּתְכַּפֵּר בְּאַחַת – מִתְכַּפֵּר בְּכוּלָּן, וְשֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר בְּאַחַת – אֵין מִתְכַּפֵּר בְּכוּלָּן. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״, הָכִי נָמֵי: דְּכׇל הַמִּתְחַיֵּיב בְּאַחַת – מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן, וְשֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת – אֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן. אַלְּמָה תְּנַן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נָשִׂיא חַיָּיב חוּץ מִשְּׁמִיעַת קוֹל! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״מֵאַחַת״ מַשְׁמַע לֵיהּ, ״לְאַחַת״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. וּמַאי שְׁנָא ״מֵאַחַת״ דְּמַשְׁמַע לֵיהּ? דְּכַתְבֵיהּ רַחֲמָנָא לְבַסּוֹף גַּבֵּי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, לְמֵימְרָא דְּכֹל דְּמִחַיַּיב בַּעֲשִׂירִית הָאֵיפָה – מִחַיַּיב בְּכוּלָּן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן, נִכְתְּבֵיהּ לְהַאי ״מֵאַחַת מֵאֵלֶּה״ בְּדַלּוּת, אִי נָמֵי בַּעֲשִׁירוּת. מַתְנִי׳ כׇּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּתוֹרָה שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת – הַיָּחִיד מֵבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פַּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה – הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר; פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת. אָשָׁם תָּלוּי – הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּיבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. אָשָׁם וַדַּאי – הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּיבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּיבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מָשִׁיחַ חַיָּיב עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין? קׇרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר. גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה נוֹתֵן כְּלָל: כֹּל שֶׁהַיָּחִיד בְּאָשָׁם תָּלוּי – הַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. וְכֹל שֶׁהוּא בְּאָשָׁם וַדַּאי – נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם, וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – בֵּית דִּין פְּטוּרִין, נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ חַיָּיבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין הַנָּשִׂיא חַיָּיב בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְלֹא מָשִׁיחַ בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. כׇּל שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד – נָשִׂיא כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: שֶׁאֵין מָשִׁיחַ חַיָּיב בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – הוּא דְּפָטוּר, אֲבָל בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם – חַיָּיב. אֵימָא סֵיפָא: כֹּל שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד – נָשִׂיא כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין, קָתָנֵי: מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין, מָה בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִכּוּלְּהוֹן – אַף מָשִׁיחַ פָּטוּר מִכּוּלְּהוֹן.

לא תגיע ידו לא תשיג ידו - דמשמע מי שבא לידי עניות ועשירות דפעמים עני ופעמים עשיר הוא דישנו בקרבן עולה ויורד יצא משיח ונשיא דלעולם עשירים הם: נשיא - שאין על גביו שום אדון אלא ה' דהיינו מלך ומלך לעולם עשיר הוא וכ"ג בעינן שיהא גדול מאחיו בעושר דליהוי לעולם עשיר: נשיא שנצטרע - לר' ירמיה ולר' יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו שאין ראוי להיות מלך כשהוא מצורע כדאמרי' לקמן בפ"ב (הוריות דף י.) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית דמשמע שנעשה חפשי ממלכותו: מהו - מי אמרי' פטור מקרבן עולה ויורד כשהוא נשיא ועכשיו כשנצטרע דעבר מנשיאותו ליחייב או דלמא מאי דהוי הוי כשהוא נשיא כלומר הואיל ונדחה ידחה כשנצטרע: ל"א מדחא דחי להאי נשיאות מקרבן עולה ויורד לגמרי דהואיל ונדחה ידחה אפילו כשנצטרע או דלמא מיפטר פטר נשיאות מקרבן עולה ויורד ובזמן דליכא נשיאות ליחייב דהיינו משנצטרע: א"ל - ממאי קבעית לחיוביה לאתויי קרבן כשנצטרע מממון שלך או מממון דגזא דידיה הוי אומר מגזא דידי' הוא דבעי לאתויי וכיון דמגזא דידיה קבעי אתויי אמטו להכי פטור לגמרי מקרבן עולה ויורד דה"ק רבי ירמיה ור' יוסי יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות האי נשיא שנצטרע נמי אינו בא לידי עניות דגזא דידיה כדקאי קאי הלכך פטור לגמרי: תניא ר"ע אומר משיח פטור מכולם - מקרבן עולה ויורד דכתיב זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו עשירית האיפה דהיינו חביתי כהן משיח דחביתין באה לו חובה ואין אחרת באה לו דעשירית האיפה עולה ויורד לא באה לו חובה הלכך פטור מכולם מעולה ויורד ואמרינן לקמן דמפר לא פטר ליה ר"ע ואיכא לתרוצי דטעמא דר"ע משום דמעולה ויורד הוא דאמעיט כדכתיב זה קרבן אהרן אבל מפר לא אמעיט: אימא כי מעטי' קרא - לכהן משיח: מדלי דלות - דהיינו מעשירית האיפה דכתיב זה קרבן אהרן דאין אחרת עשירית האיפה באה לו חובה: מדלות לא מעטיה - דעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו לחייב כשבה או שעירה או תורין ובני יונה: לא ס"ד דכתיב - גבי עשירית האיפה וכפר עליו הכהן מאחת מאלה דמשמע כל המתכפר באחת כלומר בכל אחת ואחת אפילו בעשירית האיפה מתכפר בכולן דישנו בעשירות ובדלות ובדלי דלות: ושאין מתכפר באחת מהן - כגון משיח דודאי אין מתכפר בעשירית האיפה דכתיב זה קרבן: אין מתכפר בכולם - דאמעיט נמי דאינו בקרבן עולה ויורד כלל: אלא מעתה האי דכתיב לאחת מאלה הכי נמי דכל דמחייב באחת - כלומר בכל אחת ואחת מחייב בכולן ושאין מתחייב באחת כגון נשיא שאין מתחייב בשמיעת הקול אינו חייב בכולן כדאמר ר' יוסי הגלילי והא חוץ משמיעת הקול קתני דקתני ר"ע אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול דאע"ג דאין מתחייב באחת מהן מתחייב בשאר כולן: נכתביה רחמנא להאי מאחת בדלות - בתורין ובני יונה: אי נמי בעשירות - דהיינו כשבה או שעירה אלא מדכתב ביה רחמנא מאחת גבי עשירית האיפה למימרא דשאין מתחייב בעשירית האיפה אין מתחייב בכולן כלל הלכך פטור משיח מכולן הואיל ואין מתכפר בעשירית האיפה דכתיב זה קרבן דאין אחרת באה לו חובה: מתני' כל המצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן וכו' משיח וב"ד מביאין פר - כדאמרינן לעיל (הוריות דף ח.) נאמר כאן עליה ונאמר להלן לגלות ערותה עליה וכו' ונשיא יליף ממצות יחיד ואם נפש ילמוד תחתון מעליון: ובעבודת כוכבים יחיד ונשיא ומשיח מביאים שעירה - דכתיב בפרשת שלח לך בעבודת כוכבים ואם נפש וגו' וכולן בכלל נפש אחת הן: וב"ד מביאין פר ושעיר - כדכתיב בפרשת שלח לך ואמר לעיל (הוריות דף ז:) יליף מעיני מעיני מה להלן ב"ד אף כאן ב"ד: אשם תלוי היחיד והנשיא חייבים בית דין ומשיח פטורים - כדאמר בריש פירקין דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאו ושגגתו שוה וכו': אשם ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין - דכתיב באשמות ואם נפש ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הן והא דתנן לעיל (הוריות דף ח.) אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואשם ודאי אין שגגתו חטאת וכן המשיח הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט: וב"ד פטורים - מאשם ודאי דפטורים לגמרי דאינן בכלל נפש אחת: על שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין - דאמר לעיל (שם:) אין חטאת צבור אלא בקבועה והני עולה ויורד נינהו: יחיד ונשיא ומשיח חייבין - בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דכולן בכלל נפש אחת הן: אלא שאין כ"ג משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון. מפרש בגמרא והוא הדין דקאמר רבי שמעון אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אלא לא אצטריך ליה למיתנא דהא תנא ליה לעיל ר"ע: ומה הן מביאין - נשיא בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ומשיח בשמיעת קול ובטוי שפתים קרבן עולה ויורד: ר"א אומר נשיא מביא שעיר - ושלש מחלוקות בדבר ר' יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורין מכולן ור"ע סבר נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד ור"ש סבר נשיא ומשיח חייבין בכולן בעולה ויורד אלא שאין כ"ג ומשיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו: גמ' היה נותן בהן כלל: כל שהוא בעולה ויורד - דהיינו שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו: משיח וב"ד פטורין - משיח דומיא דב"ד מה ב"ד פטורים מכולהו משמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דצבור אין חטאתו אלא בקבועה אף משיח פטור מכולהו:

הוריות ט.

Navigate the library