Horayot 12b · Talmud

אֵימָא סֵיפָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר. דְּתַנְיָא: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְעָבַר וּמִינּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו – הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי כׇּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. [רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְשֵׁנִי אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט]. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִילֵּים מִצִּפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְעָבַר, וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא הֱנִיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִהְיוֹת לֹא כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא כֹּהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן גָּדוֹל מִשּׁוּם אֵיבָה, כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר? אָמַר רַב חִסְדָּא: אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר. רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי. רָבָא אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. דְּתַנְיָא: דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֵלּוּ הֵם: פַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְלֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם. אֲבָל הוּא פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, וּמוּזְהָר עַל הַבְּתוּלָה, וְאָסוּר בָּאַלְמָנָה, וּמַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ, וּמַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל [וְאֵינוֹ חוֹלֵק]. מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וּמְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים. וְכׇל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בּוֹ, וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְכוּלָּן נוֹהֲגִין בִּמְרוּבֵּה בְגָדִים חוּץ מִפַּר הַמֵּבִיא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, וְכוּלָּן נוֹהֲגִין בְּמָשִׁיחַ שֶׁעָבַר חוּץ מִפַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגִין בִּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה: לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם, וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, וּמוּזְהָר עַל הַבְּתוּלָה, וְאָסוּר בָּאַלְמָנָה, וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַחְזִיר. וְהַאי מִמַּאי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר פָּטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו? רַבִּי שִׁמְעוֹן. חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ – זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, ״אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה״ – זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, ״וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים״ – זֶה מְרוּבֵּה בְגָדִים. עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר: ״רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא״. יָכוֹל יְהוּ כּוּלָּן מַקְרִיבִין אוֹנְנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו״ – ״עָלָיו״ וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ. וְאַחַר שֶׁחָלְקוּ הַכָּתוּב, יָכוֹל לֹא יְהֵא מְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״. כְּתַנָּאֵי: ״וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח״, אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב, רִיבָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ, מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: מָשִׁיחַ שֶׁנִּצְטָרַע, מַהוּ בְּאַלְמָנָה? מִידְחָא דָּחֵי, אוֹ מִיפְטָר פָּטַר? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. זִימְנִין הָוֵי יָתֵיב רַב פָּפָּא וְקָמִבַּעְיָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב פָּפָּא, תְּנֵינָא: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ, עָבַר מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּא״. קָם נַשְּׁקֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וִיהַיב לֵיהּ בְּרַתֵּיה. מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל. גְּמָ׳ אָמַר [רַב]: לְמַטָּה – לְמַטָּה מַמָּשׁ, לְמַעְלָה – לְמַעְלָה מַמָּשׁ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְמַטָּה – לְמַטָּה מִקַּמֵּי שָׂפָה, לְמַעְלָה – לְמַעְלָה מִקַּמֵּי שָׂפָה. וְזֶה וָזֶה בַּצַּוָּאר. מֵיתִיבִי: עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן – רָצָה מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ, רָצָה אֵינוֹ מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ – מַבְדִּיל, כֵּיוָן דִּבְעָלְמָא הָוֵי קֶרַע, קְרִי כָּאן ״בְּגָדָיו לֹא יִפְרֹם״! שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: כׇּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל שָׂפָה שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא קֶרַע שֶׁל תִּפְלוּת. וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה קְרִיעָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל? וְהָא תַּנְיָא: אִילּוּ נֶאֱמַר ״רֹאשׁ לֹא יִפְרָע וּבֶגֶד לֹא יִפְרֹם״, הָיִיתִי אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ וּבֶגֶד שֶׁל סוֹטָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם״, שֶׁאֵינוֹ בִּפְרִיעָה וּפְרִימָה כׇּל עִיקָּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ פּוֹרֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם פּוֹרְמִין, אֶלָּא הוּא מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ, וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים – פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכׇל מַעֲשָׂיו. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אַבָּיֵי, דְּאָמַר קְרָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד״, (לְמָה לִי) מִכְּדֵי כְּתִיב ״עוֹלַת הַבֹּקֶר״ – ״עוֹלַת הַתָּמִיד״ לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: כֹּל דִּתְדִירָה קָדְמָה. וְכׇל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ הוּא קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. מְנָלַן? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ – לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה: לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר - דהיינו שני: אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה - דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו: אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' - עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין: רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי - בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן: רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא - דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה: ופליג עליה בחדא - דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות: ונוטל חלק בראש - אע"פ שאינו מקריב: ומשמש בח' כלים - וההדיוט בד': וכולם נוהגין במשיח שעבר - דהיינו שני: חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה - דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון: ת"ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו ולא על משיח חבירו - למעוטי משוח מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני שהן בכלל כהונה [גדולה] לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא: ואחר שחלקו הכתוב - למשוח מלחמה שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא יהא מצווה על הבתולה: אלא שעבר מחמת קריו - דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא: עבר מחמת מומו - דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד לומר והוא: משיח שנצטרע - כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה: מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה: עבר מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא - דאפילו עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי' מינה דאפילו הכי אסור באלמנה: למטה למטה ממש - דהיינו בשפת חלוקו: למעלה למעלה ממש - בצואר בשפה במפתח חלוקו: למטה מקמי שפה - שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה מבית הצואר: למעלה מקמי שפה - שקורעין בית הצואר ממש: כיון דבעלמא הוי קרע - דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום: אינו אלא קרע של תפלות - דבעלמא לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן גדול: בראש ובגד של סוטה - דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח) ותנן במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו: שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה - דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות: ופליג עליה בחדא - דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה: למה לי למכתב אשר לעולת התמיד - אלא לכל דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר: לפתוח ראשון - לקרות בתורה: ולברך ראשון - בזמון:

הוריות יב:

Navigate the library