Berakhot 43b · Talmud

אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הַאי סִמְלָק — מְבָרְכִין עִלָּוֵיהּ ״בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים״. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הָנֵי חִלְפֵי דְיַמָּא — מְבָרְכִין עֲלַיְיהוּ ״בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים״. אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאי קְרָאָה — ״וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ״. רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר: הַאי נַרְקוֹם דְּגִינוּנִיתָא — מְבָרְכִין עִלָּוֵיהּ ״בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים״. דְּדַבְרָא — ״בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָנֵי סִיגְלֵי — מְבָרְכִין עֲלַיְיהוּ ״בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים״. אָמַר מָר זוּטְרָא: הַאי מַאן דְּמוֹרַח בְּאֶתְרוֹגָא אוֹ בְּחַבּוּשָׁא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּירוֹת״. אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָפֵיק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דְּקָא מְלַבְלְבִי, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם״. אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ״. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ? — הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ. וְאָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: עֲתִידִים בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְּנוּ רֵיחַ טוֹב כַּלְּבָנוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן״. וְאָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ״ — מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִפָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוּמָּנוּתוֹ בְּפָנָיו. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״תְּלֵה לֵיהּ קוֹרָא לְדָבָר אַחֵר, וְאִיהוּ דִּידֵיהּ עָבֵיד״. וְאָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: אֲבוּקָה כִּשְׁנַיִם, וְיָרֵחַ כִּשְׁלֹשָׁה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אֲבוּקָה כִּשְׁנַיִם בַּהֲדֵי דִידֵיהּ, אוֹ דִילְמָא אֲבוּקָה כִּשְׁנַיִם לְבַר מִדִּידֵיהּ? תָּא שְׁמַע: וְיָרֵחַ כִּשְׁלֹשָׁה, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בַּהֲדֵי דִידֵיהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְבַר מִדִּידֵיהּ, אַרְבָּעָה לְמָה לִי? וְהָאָמַר מָר: לְאֶחָד נִרְאֶה וּמַזִּיק, לִשְׁנַיִם נִרְאֶה וְאֵינוֹ מַזִּיק, לִשְׁלֹשָׁה אֵינוֹ נִרְאֶה כׇּל עִיקָּר. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אֲבוּקָה כִּשְׁנַיִם — בַּהֲדֵי דִידֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ. וְאָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. מְנָלַן? — מִתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִיא מוּצֵאת וְגוֹ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדַס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲנִי אַכְרִיעַ. שֶׁמֶן — זָכִינוּ לְרֵיחוֹ וְזָכִינוּ לְסִיכָתוֹ, הֲדַס — לְרֵיחוֹ זָכִינוּ לְסִיכָתוֹ לֹא זָכִינוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ. רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ שֶׁמֶן וַהֲדַס. שְׁקַל רַב פָּפָּא בָּרֵיךְ אַהֲדַס בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר בָּרֵיךְ אַשֶּׁמֶן. אָמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ? אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רָבָא: הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וְלָא הִיא, לְאִשְׁתְּמוֹטֵי נַפְשֵׁיהּ הוּא דַּעֲבַד. תָּנוּ רַבָּנַן: הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם שֶׁמֶן וְיַיִן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אוֹחֵז הַשֶּׁמֶן בִּימִינוֹ וְאֶת הַיַּיִן בִּשְׂמֹאלוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹחֵז אֶת הַיַּיִן בִּימִינוֹ וְאֶת הַשֶּׁמֶן בִּשְׂמֹאלוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן, וְטָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם שַׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם הוּא — טָחוֹ בַּכּוֹתֶל, מִפְּנֵי שֶׁגְּנַאי לְתַלְמִיד חָכָם לָצֵאת לַשּׁוּק כְּשֶׁהוּא מְבוּשָּׂם. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים גְּנַאי לוֹ לְתַלְמִיד חָכָם: אַל יֵצֵא כְּשֶׁהוּא מְבוּשָּׂם לַשּׁוּק, וְאַל יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה, וְאַל יֵצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים, וְאַל יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק, וְאַל יָסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאַל יִכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה, וְאַל יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. אַל יֵצֵא כְּשֶׁהוּא מְבוּשָּׂם לַשּׁוּק: אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּמָקוֹם שֶׁחֲשׁוּדִים עַל מִשְׁכַּב זָכוּר. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּבִגְדוֹ, אֲבָל בְּגוּפוֹ — זֵיעָה מְעַבְּרָא לֵיהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: וּשְׂעָרוֹ כְּבִגְדוֹ דָּמֵי, וְאָמְרִי לַהּ כְּגוּפוֹ דָּמֵי. וְאַל יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה: מִשּׁוּם חֲשָׁדָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנָא, אֲבָל קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנָא — מִידָּע יְדִיעַ דִּלְעִידָּנֵיהּ קָא אָזֵיל. וְאַל יֵצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים: מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: גְּנַאי הוּא לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים. אִינִי? וְהָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נָפֵיק! אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּטְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּפַנְתָּא, אֲבָל בְּגִילְדָּא — לֵית לַן בַּהּ. וּבְפַנְתָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹרְחָא, אֲבָל בְּבֵיתָא — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — לֵית לַן בַּהּ. וְאַל יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק: אָמַר רַב חִסְדָּא: וַאֲפִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֲפִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא בִּתּוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא אֲחוֹתוֹ — לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּקְרוֹבוֹתָיו. וְאַל יָסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ: מַאי טַעְמָא? — דִּילְמָא אָתֵי לְאִמְּשׁוֹכֵי בָּתְרַיְיהוּ. וְאַל יִכָּנֵס בָּאַחֲרוֹנָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: מִשּׁוּם דְּקָרוּ לֵיהּ ״פּוֹשֵׁעַ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה: דְּאָמַר מָר, פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לַהְדְּרֵיהּ בְּקִדּוּשָׁא דְבֵי שִׁמְשֵׁי. וְאַל יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה: דְּאָמַר מָר הַמְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה אֲפִילּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״.

סמלק – יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלשה עלין לכל שורה: חלפי דימא – בושם שקורין אשפי"ג והוא שבולת נרד ועשוי כעין גבעולי פשתן דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ: נרקום – חבצלת השרון בה"ג: דגנוניתא – הגדל בגינה: סיגלי – ויול"ש בלע"ז: חבושין – קודוניי"ש בלע"ז: להתנאות – ליהנות: כלבנון – שמריחין עליו ופרחיו: יפה לו אומנתו – ואפי' בורסי נאה לו אומנתו בעיניו ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות: קורא – רך הגדל בדקל תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו: אבוקה כשני בני אדם – לענין היוצא בלילה דאמר מר אל יצא אדם יחידי בלילה: וירח כשלשה – ויש חלוק בין שנים לשלשה כדלקמן: לאחד נראה – השד ומזיקו: היא מוצאת והיא שלחה וגו' – ואילו בהדיא לא אמרה אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה אם יודה יודה ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו: שמן והדס – בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים והדס להריח כמו שאמרנו: אני אכריע – לצד בית שמאי: זכינו לריחו ולסיכתו – כגון משחא כבישא הלכך שמן עדיף: ולא היא – לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך: שמן ויין – זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה: שמן בימינו – לפי שעליו מברך תחלה: מברך על השמן – בורא שמן ערב: חוזר ומברך על היין – כגון בחול שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו: וטחו בראש השמש – כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא לתלמיד חכם: שחשודים על משכב זכור – מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם: ושערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה: ואמרי לה כגופו – דשכיח ביה זיעה: משום חשדא – של זנות: דלא קביע ליה עידנא – שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה: בפנתא – אנפוני"א בלע"ז שעל גבי הרגל: גילדא – עקב שקורין שול"א: בימות הגשמים – הטיט מכסהו: אפי' היא אשתו – שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו: דקרו ליה פושע – מתעצל: בקדושא דבי שמשי – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה:

האי מאן דמורח באתרוגא וחבוש' מברך וכו' - ודוקא כשמריח בהם אבל אם בא לאכול מהם אין לברך ברכת ריח כי אם ברכת אכילה: שמן והדס - האי שמן להריח הוא דאי להעביר הזוהמא הא אמרינן בפרק אלו דברים (לקמן ברכות נג.) דאין מברכין עליו: הכי אמר רבא הלכתא כבית הלל ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דקא עביד - כך כתוב בספרים שלנו ובפירוש רש"י אבל רב אלפס פסק כרבא משמע שלא היה גורס בספרו ולא היא וכו':

ברכות מג:

Navigate the library