Megillah 30a · Talmud

אָמְרִי: אוֹקוֹמֵי הוּא דְּקָא מוֹקְמִי הָתָם. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: קָרוּ שִׁיתָּא מִ״וְּאַתָּה תְּצַוֶּה״ עַד ״וְעָשִׂיתָ״, וְחַד תָּנֵי וְקָרֵי מִ״כִּי תִשָּׂא״ עַד ״וְעָשִׂיתָ״. מֵיתִיבִי: חָל לִהְיוֹת בַּפָּרָשָׁה הַסְּמוּכָה לָהּ, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ — קוֹרִין אוֹתָהּ וְכוֹפְלִין אוֹתָהּ. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא, אֶלָּא לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: וּלְאַבָּיֵי מִי נִיחָא? תִּינַח לְפָנֶיהָ, לְאַחֲרֶיהָ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: כּוֹפְלָהּ בְּשַׁבָּתוֹת, הָכָא נָמֵי כּוֹפְלָהּ בְּשַׁבָּתוֹת. חָל לִהְיוֹת בְּ״כִי תִשָּׂא״ עַצְמָהּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: קָרוּ שִׁיתָּא מִן ״וְעָשִׂיתָ״ עַד ״וַיַּקְהֵל״, וְחַד קָרֵי מִ״כִּי תִשָּׂא״ עַד ״וְעָשִׂיתָ״. מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא אָמְרִי לְמַפְרֵעַ הוּא דְּקָרֵי! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: קָרוּ שִׁיתָּא עַד ״וַיַּקְהֵל״, וְחַד תָּנֵי וְקָרֵי מִ״כִּי תִשָּׂא״ עַד ״וְעָשִׂיתָ״. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי: חָל לִהְיוֹת בְּ״כִי תִשָּׂא״ עַצְמָהּ — קוֹרִין אוֹתָהּ וְכוֹפְלִין אוֹתָהּ. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת — מַקְדִּימִין לַשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה. אִיתְּמַר: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר: מַקְדִּימִין, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְאַחֲרִין. רַב אָמַר מַקְדִּימִין — דְּאִם כֵּן בָּצְרִי לְהוּ יוֹמֵי שׁוּלְחָנוֹת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר מְאַחֲרִין — אָמַר לָךְ: סוֹף סוֹף חֲמֵיסַר בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא מִיקְּלַע, וְשׁוּלְחָנוֹת לָא נָפְקִי עַד חַד בְּשַׁבָּא, הִלְכָּךְ מְאַחֲרִין. תְּנַן: חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת — מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר, וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. מַאי לָאו אֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת? לֹא, בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת דַּוְקָא. תָּא שְׁמַע: אֵיזוֹ הִיא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה — כׇּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מַאי לָאו: אֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — דּוּמְיָא דְּתוֹכָהּ, מָה תּוֹכָהּ מַקְדִּימִין — אַף עֶרֶב שַׁבָּת מַקְדִּימִין! אָמַר שְׁמוּאֵל: בָּהּ. וְכֵן תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: בָּהּ. כְּתַנָּאֵי: מְסָרְגִין לְשַׁבָּתוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין מְסָרְגִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: אֵימָתַי אֲנִי אוֹמֵר אֵין מְסָרְגִין — בִּזְמַן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת — מַקְדִּים וְקוֹרֵא מִשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שְׁבָט. בִּשְׁנִיָּיה ״זָכוֹר״ וְכוּ׳. אִיתְּמַר: פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר: מַקְדִּימִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְאַחֲרִין. רַב אָמַר מַקְדִּימִין — כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּיקְדּוֹם עֲשִׂיָּה לִזְכִירָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר מְאַחֲרִין — אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דְּאִיכָּא מוּקָּפִין דְּעָבְדִי בַּחֲמֵיסַר, עֲשִׂיָּה וּזְכִירָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא אָתְיָין. תְּנַן: בַּשְּׁנִיָּה ״זָכוֹר״. וְהָא כִּי מִיקְּלַע רֵישׁ יַרְחָא בְּשַׁבָּת, מִיקְּלַע פּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְקָתָנֵי בַּשְּׁנִיָּה ״זָכוֹר״! אָמַר רַב פָּפָּא: מַאי שְׁנִיָּה — שְׁנִיָּה לְהַפְסָקָה. תָּא שְׁמַע: אֵיזוֹ שַׁבָּת שְׁנִיָּה — כׇּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. מַאי לָאו: עֶרֶב שַׁבָּת — דּוּמְיָא דְּתוֹכָהּ, מָה תּוֹכָהּ מַקְדִּימִין — אַף עֶרֶב שַׁבָּת מַקְדִּימִין! אָמַר שְׁמוּאֵל: בָּהּ. וְכֵן תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל: בָּהּ. חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, אָמַר רַב הוּנָא: לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין מַקְדִּימִין. וְרַב נַחְמָן אָמַר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מַקְדִּים וְקוֹרֵא בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה ״זָכוֹר״. בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדוּמָּה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית — כֹּל שֶׁסְּמוּכָה לְפוּרִים מֵאַחֲרֶיהָ. אִיתְּמַר, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: שַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּאִיקְּלַע רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּשַׁבָּת, הָא דְּאִיקְּלַע בְּאֶמְצַע שַׁבָּת. בָּרְבִיעִית ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — קוֹרִין ״כִּי תִשָּׂא״, וּמַפְטִירִין בִּ״יהוֹיָדָע״. וְאִי זוֹ הִיא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה — כֹּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בַּשְּׁנִיָּה ״זָכוֹר״, וּמַפְטִירִין ״פָּקַדְתִּי״. וְאִי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁנִיָּה — כֹּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדוּמָּה, וּמַפְטִירִין ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם״. וְאֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית — כֹּל שֶׁסְּמוּכָה לְפוּרִים מֵאַחֲרֶיהָ. בָּרְבִיעִית הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וּמַפְטִירִין ״כֹּה אָמַר ה׳ [אֱלֹהִים] בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״.

אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם - כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשת שקלים אלא סברי שלא נסתיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן: וחד תאני וקרי - חוזר ושונה לקרות מכי תשא עד ועשית כיור נחושת וגו': כופלה בשבתות - שקורין אותה שני שבתות זו אחר זו: רב אמר מקדימין - וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני': רב אמר מקדימין - וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני': דאם כן - דמאחרין בצרי להו לשולחנות משני שבתות דאמרינן לעיל משום ששולחנות הוצרכו לישב במדינה בט"ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שתי שבתות לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואם תאחר עד למחרת ראש חדש אין כאן הקדמה שתי שבתות: חמיסר במעלי שבתא מיקלע - ואותו היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה מפני כבוד השבת: לא נפקי עד בחד בשבת - וכי מאחרת נמי איכא שתי שבתות הלכך מאחרין כדי שלא תצטרך להפסיק בין ב' פרשיות: בתוך שבת דוקא - דאי מאחרת ודאי בצרי להו יומי לשולחנות: אמר שמואל - האי בתוכה דקתני לאו תוך שבוע אלא תוך שבת עצמו: וכן תנא דבי שמואל - בתוספתא דהך ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בה ביום שבת עצמו ואפילו חל בערב שבת של אתמול כאילו חל בה אלמא מאחרין אשמועינן: מסרגין - לשון סירוגין כלומר מפסיקין לשבתות בין פרשה ראשונה לשניה כשחל ר"ח בחול שמקדימין לשעבר דא"כ בצרי להו יומי לשולחנות ומפסיקין לשבת הבאה ולשבת שלישית קורין זכור כדי שתהא סמוכה זכור לפורים: אין מסרגין - כדמפרש ואזיל: אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל להיות בערב שבת - דכי נמי מאחרין לא בצרי יומי לשולחנות כדאמר שמואל לעיל סוף סוף שולחנות לא יתבי עד חד בשבת הלכך מאחרין ואין כאן סירוג: אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת - דאי מאחרת לה בצרי להו יומא לשולחנות על כרחך נקדים ויש כאן סירוג: הכי גרסינן כי היכי דלא ליקדום עשייה לזכירה: תנן בשניה זכור - קא סלקא דעתך אראש חודש אדר שחל להיות בשבת קאי דמיירי ביה רישא דמתניתין: שניה להפסקה - כלומר לאו ארישא קאי אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ועלה קאי ואמר בשבת של אחר הפסקה קורין זכור ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים: איזו היא שבת שניה - כלומר שבת של פרשה שניה פרשת זכור: בתוכה - לאחריה ואפילו חל פורים בערב שבת: בה - ביום שבת עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו חל בערב שבת אתמול כאילו חל לשבת שלמחר והיינו כשמואל: חל להיות פורים בשבת - דברי הכל אין קורין זכור לשעבר דהא השתא לא קדמה עשייה לזכירה וגבי מוקפין קדמה זכירה לעשייה: עדיין היא מחלוקת - אף בזו אמר רב מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות: איזו היא שבת שלישית - שקורין בו פרשה שלישית: הא דאיקלע ראש חודש ניסן ביום השבת - שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי אחא בר' חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרת טמאים לפסח והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכנו לקרות פרשת החודש בשבת שלפניה הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת שהיא סמוכה לפורים מאחריה: תנו רבנן כו' - ברייתא זו מפורשת למעלה בסירוגין לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:

עדיין היא מחלוקת איתמר נמי וכו' - קשיא אמאי לא פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ולרב הוי מצי למימר ואפי' בשבת שלאחר כך וכל שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין לשבת שעברה וי"ל דהך ברייתא היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני' דברביעית החדש הזה ואגב דתני ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה וגבי שבת רביעית דהוי דוקא תנא נמי בהא בערב שבת ולא בשבת אף על גב דלא הוי דוקא: עדיין היא מחלוקת איתמר נמי וכו'. קשיא אמאי לא פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ולרב הוי מצי למימר ואפי' בשבת שלאחר כך וכל שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין לשבת שעברה וי"ל דהך ברייתא היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני' דברביעית החדש הזה ואגב דתני ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה וגבי שבת רביעית דהוי דוקא תנא נמי בהא בערב שבת ולא בשבת אף על גב דלא הוי דוקא:

מגילה ל.

Navigate the library