Moed Katan 16b · Talmud

אַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר. יָצָא רַבִּי חִיָּיא וְשָׁנָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אֶחָיו בַּשּׁוּק, לְרַב וּלְרַבָּה בַּר (בַּר) חָנָה. שְׁמַע רַבִּי, אִיקְּפַד. אֲתָא רַבִּי חִיָּיא לְאִיתְחֲזוֹיֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: עִיָּיא, מִי קוֹרֵא לְךָ בַּחוּץ! יְדַע דִּנְקַט מִילְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נְהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ תְּלָתִין יוֹמִין. בְּיוֹם תְּלָתִין שְׁלַח לֵיהּ: תָּא. הֲדַר שְׁלַח לֵיהּ דְּלָא לֵיתֵי. מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר? מֵעִיקָּרָא סָבַר: מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. וּלְבַסּוֹף סָבַר: לָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ. לְסוֹף אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי אֲתֵית? אֲמַר לֵיהּ: דְּשָׁלַח לִי מָר דְּלֵיתֵי. וְהָא שְׁלַחִי לָךְ דְּלָא תֵּיתֵי! אֲמַר לֵיהּ: זֶה רָאִיתִי, וְזֶה לֹא רָאִיתִי. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ״. מַאי טַעְמָא עֲבַד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרוֹנָּה״. אֲמַר לֵיהּ: אִם קָרִיתָ — לֹא שָׁנִיתָ, וְאִם שָׁנִיתָ — לֹא שִׁילַּשְׁתָּ, וְאִם שִׁילַּשְׁתָּ — לֹא פֵּירְשׁוּ לְךָ. ״חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרוֹנָּה״, כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים, תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו מִבַּחוּץ. וְהָא כְּתִיב: ״לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי״! הָהוּא בְּיוֹמֵי דְכַלָּה. וְרַבִּי חִיָּיא, הַאי ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ״ מַאי עָבֵיד לֵהּ? מוֹקֵי לֵהּ בִּצְדָקָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. אַלְמָא נְזִיפָה דִּידְהוּ תְּלָתִין יוֹמִין! נְזִיפַת נָשִׂיא שָׁאנֵי. וּנְזִיפָה דִּידַן כַּמָּה הָוֵי? חַד יוֹמָא. כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל וּמָר עוּקְבָא, כִּי הֲווֹ יָתְבִי גָּרְסִי שְׁמַעְתָּא, הֲוָה יָתֵיב מָר עוּקְבָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכִי הֲווֹ יָתְבִי בְּדִינָא, הֲוָה יָתֵיב שְׁמוּאֵל קַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת. וַהֲווֹ חָיְיקִי לֵיהּ דּוּכְתָּא לְמָר עוּקְבָא בְּצִיפְּתָא, וְיָתֵיב עִילָּוֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתַּמְעָן מִילֵּיהּ. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מְלַוִי לֵיהּ מָר עוּקְבָא לִשְׁמוּאֵל עַד אוּשְׁפִּיזֵיהּ. יוֹמָא חַד אִיטְּרִיד בְּדִינֵיהּ הֲוָה אָזֵיל שְׁמוּאֵל בָּתְרֵיהּ. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: לָא נְגַהּ לָךְ? לִישְׁרֵי לִי מָר בְּתִיגְרֵיהּ! יְדַע דִּנְקַט מִילְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נְהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ חַד יוֹמָא. הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲווֹת יָתְבָה בִּשְׁבִילָא, הֲווֹת פָּשְׁטָה כַּרְעַהּ וְקָא מְנִיפָה חוּשְׁלָאֵי, וַהֲוָה חָלֵיף וְאָזֵיל צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְלָא אִיכַּנְעָה מִקַּמֵּיהּ. אֲמַר: כַּמָּה חַצִּיפָא הָהִיא אִיתְּתָא! אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. אֲמַר לַהּ: מִי שְׁמַעְתְּ שַׁמְתָּא מִפּוּמֵּיהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא. אֲמַר לַהּ: זִילִי נְהוּגִי נְזִיפוּתָא חַד יוֹמָא בְּנַפְשִׁיךְ. זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה הֲוָה קָפָסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, כִּי מְטָא לְהַאי פְּסוּקָא ״וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרוֹנִים״, אֲמַר לֵיהּ: ״אַחֲרוֹנִים״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי נִינְהוּ? שְׁתֵיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי, הֲדַר אֲמַר לֵיהּ: ״אַחֲרוֹנִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי הִיא? אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּךְ, דְּלָא יָדַע פֵּירוּשָׁא דְּהַאי קְרָא לָאו גַּבְרָא רַבָּה הוּא? יְדַע דִּנְקַט מִילְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נְהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ חַד יוֹמָא. וְדַאֲתָן עֲלַהּ, מִיהָא ״אַחֲרוֹנִים״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מַאי הִיא? ״וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה׳ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אוֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: דָּוִד, שִׁירָה אַתָּה אוֹמֵר עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל? אִלְמָלֵי אַתָּה שָׁאוּל וְהוּא דָּוִד — אִיבַּדְתִּי כַּמָּה דָּוִד מִפָּנָיו. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה׳ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי״, וְכִי כּוּשׁ שְׁמוֹ? וַהֲלֹא שָׁאוּל שְׁמוֹ! אֶלָּא: מָה כּוּשִׁי מְשׁוּנֶּה בְּעוֹרוֹ — אַף שָׁאוּל מְשׁוּנֶּה בְּמַעֲשָׂיו. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״עַל אוֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח״, וְכִי כּוּשִׁית שְׁמָהּ? וַהֲלֹא צִיפּוֹרָה שְׁמָהּ! אֶלָּא: מָה כּוּשִׁית מְשׁוּנָּה בְּעוֹרָהּ — אַף צִיפּוֹרָה מְשׁוּנָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי״, וְכִי כּוּשִׁי שְׁמוֹ? וַהֲלֹא צִדְקִיָּה שְׁמוֹ! אֶלָּא: מָה כּוּשִׁי מְשׁוּנֶּה בְּעוֹרוֹ — אַף צִדְקִיָּה מְשׁוּנֶּה בְּמַעֲשָׂיו. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״הֲלֹא כִבְנֵי כוּשִׁיִּים אַתֶּם לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל״, וְכִי כּוּשִׁיִּים שְׁמָן? וַהֲלֹא יִשְׂרָאֵל שְׁמָן! אֶלָּא: מָה כּוּשִׁי מְשׁוּנֶּה בְּעוֹרוֹ — אַף יִשְׂרָאֵל מְשׁוּנִּין בְּמַעֲשֵׂיהֶן מִכׇּל הָאוּמּוֹת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל״ — נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁהֵקִים עוּלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. ״אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים״. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, הָכִי קָאָמַר: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, אֲנִי מוֹשֵׁל בָּאָדָם, מִי מוֹשֵׁל בִּי — צַדִּיק, שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה וּמְבַטְּלָהּ. ״אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת וְגוֹ׳״. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, הָכִי קָאָמַר: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת גְּבוּרוֹתָיו שֶׁל דָּוִד. ״יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת״ — בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, לֹא הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי כָּרִים וּכְסָתוֹת אֶלָּא עַל גַּבֵּי קַרְקַע. דְּכֹל כַּמָּה דַּהֲוָה רַבֵּיהּ עִירָא הַיָּאִירִי קַיָּים, הֲוָה מַתְנֵי לְהוּ לְרַבָּנַן עַל גַּבֵּי כָּרִים וּכְסָתוֹת. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ, הֲוָה מַתְנִי דָּוִד לְרַבָּנַן וַהֲוָה יָתֵיב עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אֲמַרוּ לֵיהּ: לִיתֵּיב מָר אַכָּרִים וּכְסָתוֹת! לָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ. ״תַּחְכְּמוֹנִי״, אָמַר רַב: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ תְּהֵא כָּמוֹנִי. שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְאַתָּה מְבַטְּלָהּ. ״רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים״ — תְּהֵא רֹאשׁ לִשְׁלֹשֶׁת אָבוֹת. ״הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי״, כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה — הָיָה מְעַדֵּן עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה — הָיָה מַקְשֶׁה עַצְמוֹ כְּעֵץ. ״עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת״. שֶׁהָיָה זוֹרֵק חֵץ, וּמַפִּיל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת, וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ עַל מָאתַיִם, דִּכְתִיב: ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי. וְאָמְרִי לַהּ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא לְחוֹדֵיהּ:

אף דברי תורה בסתר - דכתיב בסיפיה דקרא מעשה ידי אומן התורה מעשה אומנתו של הקדוש ברוך הוא: רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה ורבה בר בר חנה בר אחוה דר' חייא [דלאו] בר אחתיה כדאמרינן בסנהדרין: עייא - כך כינה שמו של ר' חייא לשון גנאי: ראה מי קורא לך - כלומר צא מכאן: תא - בוא אלי והדר שלח ליה לא תיתי: וזה - שליח שני לא ראיתי: ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו - כי הוא על כרחו בא: מאי טעמא עבדת הכי - דשנית בשוק: ביומא דכלה - דרשה שהכל מצויין שם: מוקים ליה בצדקה - דמיבעי למיעבד בסתר: מר עוקבא - כתלמיד לשמואל דשמואל גדול בתורה יותר ממר עוקבא: כי יתבן בדינא כו' - משום דמר עוקבא היה נשיא: חייקי ליה דוכתיה - מנמיכין לו מקום כשיושב בדין: כי היכי דמשתמע ליה מיליה - דשמואל רביה בתורה: איטריד - מר עוקבא בדינא שהיה מחשב בדין ולא אידכר ליה למיזל בתר שמואל: לא נגה לך - כלומר: לא סגי לך דאזילנא בתרך: לישרי לי מר בתיגריה - הב לי רשותא למיהדר: ידע - מר עוקבא: דנקט - שמואל בדעתיה משום דאזיל בתריה: מי שמעת שמתא מפומיה - אי שמית לך: פסיק סידרא - לימד פרשיות: מכלל דאיכא ראשונים - והלא לא מצינו שאמר דוד דברי אלא במקרא זה דדברי לשון נבואה: אתה שאול - שנולדת במזלו: והוא דוד - שנולד במזל שלך: אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך: שגיון - שגגה היתה לו: משונה במעשיו - צדיק גמור: שהקים עולה של תשובה - שהוא שב תחלה ונתן דרך לשבים כדאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ד:) לא דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד שמחל לו הקב"ה אותו עון אף אתה חזור בתשובה: צור ישראל - מושל באדם אני מי מושל בי צדיק מושל בי ומבטלה: עירא היאירי - הוה מתני לדוד אגב כרי' וכסתות ודוד הוה מתני לרבנן על גבי קרקע: ראש לג' אבות - שהוא הולך לפניהם לעוה"ב: מעדן עצמו - כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ: בדבר אוריה החתי - נטלו לו מאתים:

מועד קטן טז:

Navigate the library