Shevuot 6a · Talmud

הַאי מַאי? בִּשְׁלָמָא בְּלָא סִיד הֵיכָל, קְרוּם בֵּיצָה לָא קַשְׁיָא – דְּאַף עַל גַּב דִּקְרוּם בֵּיצָה מִתַּתַּאי דִּשְׂאֵת, רַחֲמָנָא אָמַר ״וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״ – סַפַּחַת טְפֵילָה לַשְּׂאֵת, אַף עַל גַּב דְּמִנַּחֲתָא מִינַּיהּ טוּבָא. אֶלָּא סִיד הֵיכָל – קַשְׁיָא, אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְהֵיכָא שָׁמְעִינַן לְרַבִּי עֲקִיבָא זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ? אִילֵּימָא מֵהָא – דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁאַל יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא מֵרַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה? אָמַר לוֹ: וְאִם לָאו, מָה יֹאמְרוּ? יֹאמְרוּ מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה טָמֵא! אָמַר לוֹ: לוֹמַר שֶׁמִּצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה. אָמַר לוֹ, וְיֹאמְרוּ: ״מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה טָמֵא, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה״! אָמַר לוֹ: לוֹמַר לָךְ, כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן, אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים. וְאִילּוּ ״מִסִּיד הֵיכָל וּלְמַעְלָה״ – לָא קָאָמַר; מִדְּלָא אֲמַר לֵיהּ, שְׁמַע מִינַּהּ דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: כּוּלְּהוּ לְבַהֲדֵי שְׂאֵת מִצְטָרְפִין. וְדִלְמָא ״שְׂאֵת וְתוֹלַדְתָּהּ״, ״בַּהֶרֶת וְתוֹלַדְתָּהּ״? אֶלָּא מִדְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבִּי עֲקִיבָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל חָלָב, אֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּי טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ אַרְבַּע טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה טִיפִּין – וְאָמְרִי לַהּ: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה טִיפִּין – שֶׁכּוּלָּן מַרְאוֹת לוֹבֶן הֵן, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא – בְּפָתוּךְ; בְּחָלוּק מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְכִי תֵּימָא כִּי הֵיכִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ בְּפָתוּךְ, הָכִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ בְּחָלוּק; וּבְפָתוּךְ גּוּפֵיהּ מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם; אֶלָּא שֶׁל בַּהֶרֶת עַזָּה כַּשֶּׁלֶג, וְשֶׁל סִיד דֵּיהָה הֵימֶנָּה.

ומשנינן האי מאי בשלמא בלא סיד קרום ביצה לא קשה - ולשאת ולספחת כתיב משמע לשאת ולספחת ולנטפל עמה ש"מ דרבי לה רחמנא טפילה וטפילה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים: ואף ע"ג דמנחתא מינה טובא - וס"ל לר"ע דלשאת רבי לבהרת לא רבי דהא ספחת בשאת הוא דכתיב הלכך שאת הוא דמצטרפא לבהרת דסמוכה לה וכתיב והיה מלמד שמצטרפין וסיד לשאת ממילא דהא דמיא לה וכן קרום לשאת דספחת בשאת כתיבא ורבי לה תולדה וזו למעלה מזו דר' עקיבא בסיד ושאת ובהרת מיתוקם: אלא סיד ההיכל - כי מפלגת להו בתרתי מיני זו תולדה לזו וזו תולדה לזו: קשיא - היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה זו למעלה מזו דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא כדאמר לקמן לרבנן דא"כ זו למעלה מזו דרבי עקיבא היכא איתיה אבות ותולדות הוא דאיכא ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות: והיכא שמעינן ליה לר' עקיבא - דקפיד אסדר מעלות לצירוף: יהושע בנו של ר' עקיבא - הוא יהושע בן קרחה שר' עקיבא קרח היה כדאמרי' בבכורות (דף נח.) חוץ מן הקרח הזה: מפני מה כו' - כדמפרש בעי ואזיל יאמרו מקרום כו': ואם לאו מה יאמרו - מחזר היה שמפרש מה הוא שואל: יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא - אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ד' מראות הללו יאמרו כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא דקיימא לן (פסחים דף ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ולמה הזכירו שמותן: אמר לו לומר לך שמצטרפין זה עם זה - לכך שנאום וסידרום לומר לך שכסדר הזה משנתן וכך דרך צירופם ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן ומתשובות בנו אנו באין ללמוד: אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה - ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו: ואילו מסיד ולמעלה לא קאמר ליה - יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף: שמע מינה שמיע ליה - מיניה כולהו בהדי שאת מצטרפין עליון אחד לשתי תולדות דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו תולדה לבהרת סיד ותולדה לשאת קרום ביצה הכי הוה ליה למימר יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף מסיד ולמעלה טמא ומצטרף ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו ממילא שמעינן דמצטרפין דקאמרי רבנן כל חד לעליון שלו אמרי והא מסברא ידעינן דעליונו של סיד שלג של קרום צמר דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ד' אלו ובקרא תרי כתיבי והכתוב מעיד שבהרת לבנה כדלקמן והשאת קרובה לה כמשמעה גבוהה ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה מראה הסיד תתן לבהרת ומראה הקרום תתן לשאת שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה למי תתן מראה הקרום הכי הוה ליה למימר ולא הוה ליה למימר יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין דאי הוה תני הכי לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה ומדאותביה הכי ש"מ שמיע ליה שאין תולדה לבהרת אלא עליון אחד לשתי תולדות והלכך על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה וסדר משנתן דקא"ל שנשנית כסדר צירופן הכי קא"ל זו למעלה מזו נשנו שלג והצמר והסיד וקרום ומצטרפין שלג עם הצמר והצמר עם הסיד והקרום דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר מעלות ולא מן המקרא אלא ודאי בהדי שאת הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת ולכך השיבו יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין והכל יודעין דצירוף מראה דאמרי' לדומה. הוא לו דקאמרינן וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן היה מבין מאליו שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו: ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה - שמיע ליה והכי נמי קא"ל יאמרו מקרום ולמעלה מסיד ולמעלה ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא: משל דרבי עקיבא - סדר צירופן: פתוך - מעורב הוא נגע לבן אדמדם הכתוב בתורה דמדקאמר שנפלו לתוכו טיפי דם מכלל דבפתוך קאמר: שבזה ושבזה - על כרחך על ראשון ושני קאמר שכן לשון משנה והכי קאמר אדמדם שבראשון ושני סימן פתיכת אודם שבהם נכרת במקום אחר כגון טיפת דם בחלב ומראיהן לא אדום ולא לבן אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן. אלא שאדמומיתו של שלג עזה כלומר לבנה משל סיד ושל סיד דיהה הימנה ומדקתני הכי בסיפא שמעינן לרישא דשבזה ושבזה דקאמר בשלג וסיד קאמר אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא סיד אחר שלג:

אף על גב דמנחתא מינה טובא. פירש בקונטרס דלר' עקיבא סיד וקרום הוו תרוייהו תולדה דשאת וספחת אשאת קאי ולא אבהרת והא דקבעי בסמוך טפילה לבהרת מנא ליה לרבנן קבעי דלרבי עקיבא אין לבהרת שום טפילה וכן פירש לקמן וקשיא דהא בקונטרס פירש בעצמו דאית ליה לר' עקיבא ב' שהן ארבע וכן נמי מוכח בסמוך דקאמר מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה כו' ושנים שהן ארבעה משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת כמו שתים שהן ארבע דשבת וידיעות ושבועות ועוד כיון דלספחת לא קאי אלא אשאת מנ"ל לרבות שתי תולדות לא נרבה לה כ"א סיד אבל קרום נימא דטהור ועוד דאמר לקמן משל דרבנן למה הדבר דומה לתרי מלכי ותרי איפרכי מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ופריך האי זו למעלה מזו וזו למעלה מזו כו' והיינו כרבי עקיבא משמע דלרבי עקיבא נמי יש לכל אב תולדה לכך נראה לפרש דלר' עקיבא נמי סיד תולדה דבהרת ואפ"ה אין מצטרפת עמה הואיל שגבוהה ממנה שתי מעלות אבל עם השאת מצטרפת שאין גבוהה הימנה אלא מעלה אחת והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כר' עקיבא אתיא וקרום שהיא תולדה דשאת מצטרפת עמה ואע"ג דמרחקא טובא מדכתיב טפי ספחת אשאת מבהרת מדלא כתיב ולשאת ולבהרת ולספחותיהם והשתא הא דקבעי לקמן טפילה לבהרת מנא ליה בעי נמי לר"ע: מפני מה אמרו. פירוש למה הזכירו כלל שמותיהן: ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין. פירוש ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי בהדי הדדי ואע"פ שלא הייתי יודע כל דין צירופן כגון קרום בהדי צמר בזה לא היה חושש דהשתא נמי דתני ב' שהן ד' לא שמעינן כל סדר צירופן: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו'. כשאין ישראל חכם עמו דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל אמור טמא והוא אומר וישראל בקי היינו דמסברו ליה וסביר כדאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) ואם תאמר ומה לנו לזה הישראל הואיל ויש שם ישראל אחר המסבירו ויש לומר כגון שהמסביר עיניו כהות ואינו יכול לראות: ואחד נפל לתוכו י"ב. כאן לא כפל טיפות משום דכבר נפלו הרבה ובדבר מועט שמוסיפין עליו ניכר:

שבועות ו.

Navigate the library