טוען את הדף…
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה. מָה ״שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה״ ״שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה״? אִילֵּימָא שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה — דְּחָזֵי לְמַעְלָה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה — דְּחָזֵי לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה — דַּחֲזַאי עֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, הַיְינוּ ״רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָת״! אֶלָּא, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה — דְּקָיְימָן לְמַעְלָה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה — דְּקָיְימָן לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה — דְּקָיְימִי עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, וְקָיְימִי כְּסִדְרָן נָמֵי, וְרוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאַחַת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּעֵינוֹ — כׇּל מָה שֶׁבְּעֵינוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ: שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, וְרוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָת, אוֹ שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵירוֹ וְאַחֵר אוֹמֵר: לִי רוֹאֶה. תָּנוּ רַבָּנַן: עִוֵּר — בֵּין סוֹמֵא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, בֵּין סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו. חֲוַרְוָור וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ עִוֵּר״. אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״, ״עִוֵּר״, ״דַּק״, ״תְּבַלּוּל״, ״בְּעֵינוֹ״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עִוֵּר״ מִשּׁוּם דְּלֵיתַנְהוּ כְּלָל, אֲבָל חֲוַרְוָור וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין דְּאִיתַנְהוּ בֵּיהּ — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״ — מִשּׁוּם דְּלָא קָא חָזֵי כְּלָל, אֲבָל מַחְסוֹרַיְיתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״דַּק״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״דַּק״ — מִשּׁוּם דִּמְחַסְּרָן, אֲבָל מְבַלְבְּלִיתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״תְּבַלּוּל״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״תְּבַלּוּל״ — מִשּׁוּם דִּמְבַלְבְּלָן, אֲבָל מִשּׁוּם מְשַׁנְּיוּתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״בְּעֵינוֹ״. אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ, כֹּל מֵחֲמַת כַּהְיוּתָא — אָתְיָא מֵ״אִישׁ״, מַחְסוֹרַיְיתָא — מִ״דַּק״, מְבַלְבְּלִיתָא — מִ״תְּבַלּוּל״, מְשַׁנְּיוּתָא — מִ״בְּעֵינוֹ״. סָכֵי שֶׁמֶשׁ. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״סָנֵי שֶׁמֶשׁ״. זַגְדְּיָין. מַחְוֵי רַב הוּנָא: חַד מִדִּידַן וְחַד מִדִּידְהוּ, וְאִיקְּפַד רַב יְהוּדָה. מֵיתִיבִי: שָׁכְבָנָא — שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִים, זַגְדּוֹם — אֶחָד שָׁחוֹר וְאֶחָד לָבָן. תַּנָּא: כֹּל זוּגָא דְּלָא שָׁוֵי לַהֲדָדֵי, ״זַגְדּוֹם״ קָרֵי לֵיהּ. הַצַּיְרָן. עֵינָיו תְּרוּטוֹת, וְצִירָנִיּוֹת, דּוֹמְעוֹת, דּוֹלְפוֹת, טוֹרְדוֹת. תַּנָּא: הַזִּדֵּיר וְהַלּוּפְיָן (וְהַתָּמִיר) [וְהַתִּימְיָן]. זִוֵּיר — דִּמְזַוַּר עֵינֵיהּ, לוּפְיָן — דִּנְפִישִׁין זִיפֵיהּ, (תָּמִיר) [תִּימְיָן] — שֶׁתַּמּוּ (זִיפִין) [זִיפָיו]. וְהָנֵי גַּבֵּי מוּמִין תָּנוּ לְהוּ? וְהָתְנַן: שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן! לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִשְׁתְּיוּר גַּרְדּוּמֵי, הָא דְּלָא אִישְׁתְּיוּר גַּרְדּוּמֵי. מַתְנִי׳ עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז. גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו. חוֹטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵיבָרָיו. הַצִומֵּם וְהַצִּומֵּעַ — אֵיזֶהוּ צִומֵּעַ? כֹּל שֶׁאׇזְנָיו קְטַנּוֹת, וְהַצִּומֵּם — כֹּל שֶׁאׇזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג. שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה — הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנָּשְׁרוּ שִׁינָּיו — פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. גְּמָ׳ אָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֶשֶׂר אַמּוֹת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״, מִי פְּרָשׂוֹ? מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פְּרָשׂוֹ, וּכְתִיב: ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: אִם כֵּן עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּעַל מוּם! דִּתְנַן: גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי! בְּאַמָּה שֶׁל קֹדֶשׁ קָאָמֵינָא. חוֹטְמוֹ גָּדוֹל וכו׳. תָּנָא: כְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. הַצִּומֵּם וְהַצִּומֵּעַ. תָּנָא: אַף הַצִּימֵּחַ. לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״צִימֵּחַ״, שְׁמַעוּ לְהָהוּא טַיָּיעָא דַּהֲוָה קָאָמַר: ״מַאן דְּבָעֵי צִימֵּחַ״, וְאִישְׁתְּכַח גַּדְיָא חֲזִיזָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: עֵז שֶׁאֵין לָהּ קַרְנַיִם, וְרָחֵל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קַרְנַיִם — כְּשֵׁרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוּמִין, וְאֵינָן כְּמוּמִין, וְשׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם בְּמִקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאֵלּוּ הֵן: עֵז שֶׁאֵין (לוֹ) [לָהּ] קַרְנַיִם, וְרָחֵל שֶׁיֵּשׁ (לוֹ) [לָהּ] קַרְנַיִם, וְהַצִּימֵּחַ, וְהַצִּימֵּם, וְהַצִּימֵּעַ. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אַמֵּימָר: נִטְּלוּ קַרְנוֹתָן וְזַכְרוּתָן עִמָּהֶן — פְּסוּלָה, וְאֵין פּוֹדִין עֲלֵיהֶם. נִטְּלוּ טְלָפַיִים וְזַכְרוּתָם עִמָּהֶן — פְּסוּלִין, וְנִפְדִּין עֲלֵיהֶם. מֵיתִיבִי: נִטְּלוּ קַרְנַיִין וּטְלָפַיִין וְזַכְרוּתָן עִמָּהֶן — פְּסוּלִין וְנִפְדִּין עֲלֵיהֶן! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיתְעֲקוּר אִיתְעֲקוֹרֵי, הָא דְּאִיגּוּם אִיגּוֹמֵי. וּדְאִיגּוּם אִיגּוֹמֵי, פָּסוּל? וּרְמִינְהוּ: פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים — יָגוֹד! תַּרְגְּמַהּ זְעֵירִי: מֵעִילָּוֵי זַכְרוּת.דחזיין למעלה - שעומדות במקומן בסדר אבל כל שעה רואות למעלה:
חדר למטה עלייה למעלה: דקיימן למעלה - בגובה המצח שלא כשאר בני אדם: וקיימן כסדרן - כלומר והינן עומדות במקומן כסדר אבל רואה את החדר ואת העליה שעינו אחת רואה למעלה ועינו אחת רואה למטה: בעינו - תבלול בעינו דהוה ליה למכתב דק תבלול ואנא ידענא דלא שייכא אלא בעין: איש עור - מריבויא דאיש: עור - משמע שניטלו עיניו וליתנהו כלל: מחסורייתא - שחסרה מראיתו אבל רואה מקצת: דק - טייל"א מחסרת המראה ואינו ניטל: מבלבליתא - לבן הפוסק בסירה ונכנס בשחור ואינו מקצר המראית כלל: משונייתא - שמשונות במעמדן כגון למעלה או למטה או רואה חדר ועלייה כאחת: כהיותא - דאינו רואה: אתיא מאיש - דהני חורוור והמים הקבועין כהיותא נינהו ומפיק להו תנא דברייתא מאיש: סכי שמש תני רב יוסף סני שמש - ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שחמה זורחת שם: חד מדידהו וחד מדידן - שיש לו עין אחת דומה לעין אלו היושבין נגדי ועין אחת שלי. רב יהודה היה יושב כנגדו והיו עיניו משונות: שכבנא - שגביניו ארוכין ושוכבין על עיניו: תרוטות - עגולות: וצירניות - עגולות יותר מתרוטות: דומעות - מעט: דולפות - יותר מדומעות: טורדות - יותר מדולפות כמו (משלי כז) דלף טורד: תנא אף הזריין ולופיין והתומיין - הוי מום דמזורדן עיניו: והא גבי מומין תני להו - להאי תומיין מי הוי מום והא לא פסיל ליה מתני' אלא משום מראית העין: אישתייר גרדומי - שרשין לא הוי מום אלא משום מראית העין: מתני' מאבריו - כגון ידיו ורגליו ושוקיו: צימם צימע - במתני' מפרש לה: לספוג - שכווצות וסתומות: גמ' עשר אמות - קס"ד באמה שלו: בעל מום - דגופו גדול מזרועותיו דהא כל אדם אין גופו אלא שלש אמות באמתו: באמה של קרש קאמינא - דהיינו עשר אמה באמה של קרשים דאורך הקרשים לא נמדד באמתו של משה. והא דאמרן בפירקא דלעיל (בכורות דף מ.) אחת יתירה על של משה חצי אצבע לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של משה היתה יתירה מאד על אותה של קדש שתיקן משה: כאצבע קטנה - אם חוטמו גדול לפי שאר אברין יותר מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום היכי משערינן ליה מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן כמוהו: חזיזא - אזניו ארוכות מאד עד שתכופות למטה: במקדש - דלא הוי מום: והצמח והצימם והצמע - ומתני' דחשיב להו (באדם מומין) קאמר לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן: זכרותן - היינו עצם התחוב בתוך הקרניים: זכרות הטלפים היינו עצם שבתוך הטלפים דזו היא כף הרגל: ואין נפדין עליהם - אם בהמת שאר קדשים שאינה בכור אינה נפדית בכך דלא הוי מום גמור אלא לאיפסולי: ונפדית עליהן - וקשיא לרב חסדא דאמר אין נפדין: ברייתא דקתני בדעקור איעקורי - קרנים ושרשי הזכרות ונראית גומא בראש: רב חסדא דאיגום איגומי - נחתכין מלמעלה ושרשיו נשארו: ודאיגום איגומי - מי שייך בה אפילו פסלות: פרה - אדומה: יגוד - יחתוך כמו (דניאל ד) גודו אילנא: תרגמה זעירי - האי [דקתני] יחתוך מעילווי זכרותייהו שיש בחודו של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אין מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן פסולה:מחוי רב הונא חד מדידהו - פירוש רב יהודה שהיה לפניו פי' בקונט' שהיו עיניו משונות ולא פירש במה היו משונות ור"ת מפרש דרב יהודה אריך בדורו הוה דאמר בפרק המפלת (נדה דף כד:) ורב הונא איניש גוצא הוה כדאי' במסכת תעניות פרקא דחסידים ומשום הכי לא היו עיניו נכרות קטנות כ"כ משל סתם בני אדם אבל משל רב יהודה היו נכרות שהיו גדולות הרבה ולכך הקפיד רב יהודה והיינו שינוי דעינו אחת גדולה ואחת קטנה ואע"ג דלא הוי מומא לענין אחולי עבודה עד שתהא גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז מכל מקום אין זה שוה בזרעו של אהרן: עיניו תרוטות - פי' בקונטרס עגולות כמו כי תרוטה בסנהדרין (דף קז) גבי לבנה וצירניות פירש בקונט' עגולות יותר מתרוטות ותימה כיון דתנא קילתא כ"ש חמירתא וכענין זה קשה גבי דתנא דומעות דולפות וטורדות דולפות יותר מדומעות וטורדות יותר מדולפות ושמא איצטריך למיתני כולהו לאשמועינן דלא מיפסלי משום מומא אלא משום דאין שוה בזרעו של אהרן: