Rosh Hashanah 11a

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, בְּתִשְׁרִי עֲתִידִין לִיגָּאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּנִיסָן מֵתוּ אָבוֹת, בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי״. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּירוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תִּשְׁרִי. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן רְבִיעָה הָיְתָה, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְצִימֵּחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מְלֵיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מוֹצִיא פֵּירוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה נִיסָן. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, זְמַן בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף שֶׁמִּזְדַּוְּוגִין זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וְגוֹ׳״. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״! הָהוּא לִבְרָכָה לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״עֵץ פְּרִי״? הָהוּא כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְקוֹמָתָן נִבְרְאוּ, לְדַעְתָּן נִבְרְאוּ, לְצִבְיוֹנָן נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם״, אַל תִּקְרֵי ״צְבָאָם״, אֶלָּא ״צִבְיוֹנָם״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ אָבוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים בֶּחָג״, יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ אֵיתָנֵי עוֹלָם. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״אֵיתָן״ לִישָּׁנָא דְּתַקִּיפֵי הוּא — כְּדִכְתִיב: ״אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ״, וְאוֹמֵר: ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ״, וְאוֹמֵר: ״קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת״. ״מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים״ — בִּזְכוּת אָבוֹת. ״מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת״ — בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִיו״ — בְּיֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ זִיוְתָנֵי עוֹלָם. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים״! הָתָם, דְּתַקִּיפֵי בְּמִצְוֹת. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״בְּחֹדֶשׁ זִיו״? הַהוּא, דְּאִית בֵּיהּ זִיוָא לְאִילָנֵי. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דִּנְפַק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דִּמְלַבְלְבִי, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר מֵעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם. מַאן דְּאָמַר בְּנִיסָן נוֹלְדוּ — בְּנִיסָן מֵתוּ. מַאן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ — בְּתִשְׁרִי מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַיּוֹם״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַיּוֹם״ — הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״. בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק, מְנָלַן — כְּדִכְתִיב: ״לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ״. אֵימַת קָאֵי? אִילֵּימָא בְּפֶסַח וְקָאָמַר לֵיהּ בַּעֲצֶרֶת — בְּחַמְשִׁין יוֹמִין מִי קָא יָלְדָה? אֶלָּא דְּקָאֵי בַּעֲצֶרֶת וְקָאָמַר לֵיהּ בְּתִשְׁרִי — אַכַּתִּי בְּחַמְשָׁה יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה? אֶלָּא דְּקָאֵי בְּחַג וְקָאָמַר לַהּ בְּנִיסָן. אַכַּתִּי, בְּשִׁיתָּא יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה? תָּנָא: אוֹתָהּ שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת הָיְתָה. סוֹף סוֹף, כִּי מַדְלֵי מָר יוֹמֵי טוּמְאָה — בָּצְרִי לְהוּ! אָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה — אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה — יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים״, מִיעוּט תְּקוּפוֹת — שְׁתַּיִם, וּמִיעוּט יָמִים — שְׁנַיִם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״פְּקִידָה״ ״פְּקִידָה״, אָתְיָא ״זְכִירָה״ ״זְכִירָה״. כְּתִיב בְּרָחֵל: ״וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל״, וּכְתִיב בְּחַנָּה: ״וַיִּזְכְּרֶהָ ה׳״, וְאָתְיָא ״זְכִירָה״ ״זְכִירָה״ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּכְתִיב: ״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה״. ״פְּקִידָה״ ״פְּקִידָה״, כְּתִיב בְּחַנָּה: ״כִּי פָקַד ה׳ אֶת חַנָּה״, וּכְתִיב בְּשָׂרָה: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וְגוֹ׳.

נולדו אבות - אברהם ויעקב: נפקדה שרה - בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון: בטלה עבודה מאבותינו - ששה חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד: תדשא הארץ - תתכסה ותתלבש בדשאין: עץ פרי - שנגמר פריו: ואותו הפרק זמן רביעה הוה - כלומר וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם שהרי לגשמים היו צריכין ותשרי זמן רביעה היא: ותוצא הארץ - ולא כתיב ותדשא הארץ: ועץ עושה פרי - ולא עץ פרי גמור: ואותו הפרק זמן - הוא לבהמה וחיה להיזקק זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא שבניסן נברא העולם: לבשו כרים - בזמן שיתרועעו שבלים בניסן אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא: ברכה לדורות - עושה פרי לדורות ומיהו השתא עץ פרי הוו: בקומתן נבראו - והיינו עץ פרי ראוי היה לטעון פרי מיד: לדעתם - שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן: בצביונם - בטעם אחד ואחד ובדפוס כל אחד: ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים - אלמא הם איתנים הם הרים ואשכחן דנקראו אבות הרים שנאמר מדלג על ההרים ודילג את הקץ בשביל ההרים: בחדש זיו - אייר הוא: שנולדו בו זיותני עולם - כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה: דתקיף במצות - שופר יוה"כ וסוכה לולב וערבה וניסוך המים (וערבה): להתנאות - להנות: למועד אשוב אליך - לי"ט הבא ראשון ולשרה בן וכל מה שאתה יכול להרחיק יום הבשורה מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא ימי עיבור הוולד בין שניהם ואין אתה יכול להרחיקו אלא ממועד למועד כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד למועד הבא: כי מדלי מר ימי טומאה - טומאת נדה דקיי"ל (ב"מ דף פז.) שרה אמנו אותו היום פרסה נדה לפיכך ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אבל לא העוגות שלשתה היא בטומאה: אפילו למ"ד - במסכת נדה (דף לח.) אינה יולדת למקוטעין אלא לחדשים שלימים של שלשים יום:

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. רבי יהושע מודה בהא ברוב ספרים ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט המצרים י"ב חדש כדתנן בעדיות (פ"ב משנה י) מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי: לקומתן לדעתם לצביונם. צביונם לשון יופי כמו לעטרת צבי (ישעיהו כח) דדרך בהמה חיה ועוף כשגדלים [גדלים] בנוי בכח בדעת ובקומה וכל זה היה במעשה בראשית בתחלת יצירתם וכולהו נפקי מדכתיב צבאם: שנולדו בו זיותני עולם. דאע״ג דאייר קרי ליה זיו ל״ק מידי כדפי' בריש פירקין (ראש השנה דף ב: ד״ה בחדש זיו): את מספר ימיך אמלא. בסוף החולץ (יבמות דף נ. ושם) אמר אלו שני דורות: אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן. סוגיא דשמעתא מוכח דבתשרי נמול אברהם אבינו דבפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פו:) אמר בשלישי של מילה באו אצלו מלאכים ואז נאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה ובפרקי דרבי אליעזר נמי אמרינן דביוה"כ נמול א"א והשתא הא דאמר בחג לאו דוקא דשני ימים לפני החג הוה כיון דנמול ביוה"כ ואע"ג דמשמע הכא למועד ראשון הכי קאמר למועד ראשון אחר החג זה דקיימא ביה דכאילו קיימי בחג דמי כיון דלא הוה בו כי אם שני ימים לפניו [א] ולמאי דמסקינן דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין לא הוה צריך לשנויי שנה מעוברת היתה דכי מדלית נמי ימי טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח אלא משום דאמרינן בסדר עולם ובמכילתא בפרשת ויסעו בני ישראל מרעמסס (אמרי') דבט"ו בניסן נולד יצחק [ומיהו פליגי אדהכא דקאמר נמי בט"ו בניסן דבר הקב"ה עם אברהם בט"ו בניסן באו מלאכים לבשרו] ורבי מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח ואמרי' בבראשית רבה לושי ועשי עוגות הדא אמרת שפסח היה וכל הני לא ס"ל דלמועד אשוב אליך כעת חיה אמועד ראשון אלא כלומר למועד כזה שהוא פסח וכן תרגם אונקלוס כעת חיה כעת דאתון קיימין והשתא הא דכתיב בפרשת מילה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א) ואמרינן [במדרש תנחומא] מלמד שסרט לו סריטה בכותל דלשנה האחרת על כרחך דבט"ו בניסן נאמר ובו ביום נמול ובו ביום באו מלאכים בשנה זו תימה דכל הני דאמרי בתשרי הוה היכי מקיים ההוא קרא דלמועד הזה בשנה האחרת ואיך יתכן לומר שנצטוה בפסח ולא נמול עד תשרי והלא זריזין מקדימין למצות ועוד הכתיב בעצם היום הזה (שם) בו ביום שצוהו מל ואומר ר"ת דהני דאמרי בתשרי סבירא להו כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם ולהכי הדר לפסח שנה אחרת למועד הזה היינו למועד אחר דביום הכפורים אמר לו וקרוב לסוכות כלומר למועד הזה ראשון של שנה אחרת:

ראש השנה יא.

Navigate the library