Rosh Hashanah 32b

גְּמָ׳ מַלְכִיּוֹת, כְּגוֹן: ״חַי אָנִי נְאֻם ה׳ [אֱלֹהִים] אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל כִּי הַאי רִיתְחָא לִירְתַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַן וְלִיפְרוֹקִינַן, כֵּיוָן דִּבְרִיתְחָא אֲמוּר — אַדְכּוֹרֵי רִיתְחָא בְּרֵישׁ שַׁתָּא לָא מַדְכְּרִינַן. זִכָּרוֹן — כְּגוֹן: ״וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה וְגוֹ׳״ שׁוֹפָר — כְּגוֹן: ״תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה וְגוֹ׳״. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר מַלְכוּת זִכָּרוֹן וְשׁוֹפָר שֶׁל פּוּרְעָנוּת שֶׁל נׇכְרִים, אוֹמֵר. מַלְכוּת — כְּגוֹן: ״ה׳ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים, וּכְגוֹן: ״ה׳ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ״. זִכָּרוֹן — כְּגוֹן: ״זְכוֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם וְגוֹ׳״. שׁוֹפָר — כְּגוֹן: ״וַה׳ אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן״, וּכְתִיב: ״ה׳ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם״. אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן שֶׁל יָחִיד, וַאֲפִילּוּ לְטוֹבָה, כְּגוֹן: ״זׇכְרֵנִי ה׳ בִּרְצוֹן עַמֶּךָ״, וּכְגוֹן: ״זׇכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה״. פִּקְדוֹנוֹת — הֲרֵי הֵן כְּזִכְרוֹנוֹת, כְּגוֹן: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, וּכְגוֹן: ״פָּקוֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם״, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת. וּלְרַבִּי יוֹסֵי נְהִי נָמֵי דְּפִקְדוֹנוֹת הֲרֵי הֵן כְּזִכְרוֹנוֹת, ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ — פִּקָּדוֹן דְּיָחִיד הוּא! כֵּיוָן דְּאָתוּ רַבִּים מִינַּהּ — כְּרַבִּים דָּמְיָא. ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה׳ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה״. רִאשׁוֹנָה — שְׁתַּיִם, שְׁנִיָּה — שָׁלֹשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רִאשׁוֹנָה — אַחַת, שְׁנִיָּה — שְׁתַּיִם. ״זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ. כִּי מֶלֶךְ כׇּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים״ — שְׁתַּיִם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַחַת. וְשָׁוִין בְּ״מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קׇדְשׁוֹ״, שֶׁהִיא אַחַת. זִכְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּרוּעָה — כְּגוֹן: ״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ״ — אוֹמְרָהּ עִם הַזִּכְרוֹנוֹת וְאוֹמְרָהּ עִם הַשּׁוֹפָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא עִם הַזִּכְרוֹנוֹת בִּלְבָד. מַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ תְּרוּעָה — כְּגוֹן: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״ — אוֹמְרָהּ עִם הַמַּלְכִיּוֹת וְאוֹמְרָהּ עִם הַשּׁוֹפָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא עִם הַמַּלְכִיּוֹת בִּלְבָד. תְּרוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ לֹא כְּלוּם — כְּגוֹן: ״יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם״ — אוֹמְרָהּ עִם הַשּׁוֹפָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ כׇּל עִיקָּר. מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה — יָצָא. ״אִם הִשְׁלִים״, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא. וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַמַּשְׁלִים בַּתּוֹרָה — הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח! אֵימָא: ״מַשְׁלִים״. וְהָא ״אִם הִשְׁלִים״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא! הָכִי קָאָמַר: מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַשְׁלִים בַּתּוֹרָה, וְאִם הִשְׁלִים בְּנָבִיא — יָצָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: ווֹתִיקִין הָיוּ מַשְׁלִימִין אוֹתָהּ בַּתּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אִיכָּא טוּבָא, אֶלָּא מַלְכִיּוֹת — תְּלָת הוּא דְּהָוְיָין: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״, ״וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ״, ״ה׳ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד״, וַאֲנַן בָּעֵינַן עֶשֶׂר, וְלֵיכָּא! אָמַר רַב הוּנָא, תָּא שְׁמַע: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת. ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת. ״אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ״ — מַלְכוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָהּ מַלְכוּת. מַתְנִי׳ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ. וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל, הָרִאשׁוֹן מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל. גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא שֵׁנִי מַתְקִיעַ — מִשּׁוּם דִּ״בְרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״, אִי הָכִי הַלֵּל נָמֵי — נֵימָא בַּשֵּׁנִי מִשּׁוּם דִּ״בְרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״! אֶלָּא: מַאי שְׁנָא הַלֵּל דְּבָרִאשׁוֹן — מִשּׁוּם דִּזְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, תְּקִיעָה נָמֵי נַעֲבֵיד בָּרִאשׁוֹן, מִשּׁוּם דִּזְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שָׁנוּ. מִדְּקָאָמַר ״בִּשְׁעַת הַלֵּל״, מִכְּלַל דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵיכָּא הַלֵּל. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים? אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִין לְפָנָיו — וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה?! מַתְנִי׳ שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם, וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל. לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ — בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם רָצָה לִיתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן — יִתֵּן. אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּנוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ, אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ. וְהַמִּתְעַסֵּק — לֹא יָצָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק — לֹא יָצָא. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? שׁוֹפָר עֲשֵׂה הוּא, וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה — וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ׳. הַשְׁתָּא דְּרַבָּנַן אָמְרַתְּ לָא, דְּאוֹרָיְיתָא מִיבַּעְיָא?! זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי.

גמ' דרבים אתו מינה - בההיא פקידה: רבי יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים - מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא: זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת: ושוין במלך אלהים כו' - דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות: אינו אומרה אלא עם הזכרונות - תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא: ומתחיל בתורה ומשלים בנביאים - והכתובים בינתיים: היו משלימין בתורה - דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף: ואנן בעינן עשר - וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי משלים בתורה: מתני' העובר לפני התיבה כו' השני מתקיע - המתפלל תפלת מוספין מתקיע: גמ' בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין: מתני' שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו וכו' ואין מעבירין עליו את התחום - לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעה: ואין חותכין אותו - מפרש בגמרא: אם רצה ליתן לתוכו מים כו' - ולא אמרינן קא מתקן מנא: גמ' השתא דרבנן אמרת לא - איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא אמרת לא: דאורייתא - רוכבין דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה:

בשעת גזרת המלכות שנו. ואע"פ שבטלה גזרת המלכות לא עבדינן כדמעיקרא אע"ג דזריזין מקדימין למצות דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ולפירוש הירושלמי ניחא טפי דמפרש שם שדמו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום ולכך. תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו אינון עסקין כלו' בחוקיהם ובתורתם:

ראש השנה לב:

Navigate the library