Rosh Hashanah 26a

מִקְצָתָן נַעֲשׂוּ עֵדִים וּמִקְצָתָן נַעֲשׂוּ דַּיָּינִין, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כּוּלָּן נַעֲשִׂין עֵדִים, וְאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּין. אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָתָם אֶלָּא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה״ ״וְהִצִּילוּ הָעֵדָה״, וְכֵיוָן דְחַזְיוּהוּ דִּקְטַל נַפְשָׁא לָא מָצוּ חָזוּ לֵיהּ זְכוּתָא. אֲבָל הָכָא — אֲפִילּוּ רַבִּי עֲקִיבָא מוֹדֶה. מַתְנִי׳ כׇּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִים, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כׇּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל״. גְּמָ׳ שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן: כׇּל הַשּׁוֹפָרוֹת אִקְּרוֹ שׁוֹפָר וְאִקְּרוֹ קֶרֶן. דְּפָרָה — קֶרֶן אִקְּרִי, שׁוֹפָר לָא אִקְּרִי, דִּכְתִיב: ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: דְּפָרָה נָמֵי אִקְּרִי שׁוֹפָר, דִּכְתִיב: ״וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר״, אִם שׁוֹר — לָמָּה פָּר, וְאִם פָּר — לָמָּה שׁוֹר? אֶלָּא: מַאי ״שׁוֹר פָּר״ — מִשּׁוֹפָר. וְרַבָּנַן? כִּדְרַב מַתְנָה. דְּאָמַר רַב מַתְנָה: מַאי ״שׁוֹר פָּר״ — שֶׁהוּא גָּדוֹל כְּפַר. עוּלָּא אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן, כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מִפְּנֵי מָה אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס בְּבִגְדֵי זָהָב לִפְנַי וְלִפְנִים לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה — לְפִי שֶׁאֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר. וְלָא? וְהָא אִיכָּא דָּם פַּר! הוֹאִיל וְאִשְׁתַּנִּי — אִשְׁתַּנִּי. וְהָא אִיכָּא אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּב! חוֹטֵא בַּל יַקְרִיב קָאָמְרִינַן. וְהָא אִיכָּא כַּף וּמַחְתָּה! חוֹטֵא בַּל יִתְנָאֶה קָא אָמְרִינַן. וְהָא אִיכָּא בִּגְדֵי זָהָב מִבַּחוּץ! מִבִּפְנִים קָא אָמְרִינַן. שׁוֹפָר נָמֵי מִבַּחוּץ הוּא! כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא — כְּבִפְנִים דָּמֵי. וְהָא תַּנָּא ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן״ קָאָמַר! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא — דְּאֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר, וְעוֹד — מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. וְרַבִּי יוֹסֵי? אָמַר לָךְ: דְּקָא אָמְרַתְּ אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר — הָנֵי מִילֵּי מִבִּפְנִים, וְהַאי שׁוֹפָר מִבַּחוּץ הוּא. וּדְקָא אָמְרַתְּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן — כׇּל הַשּׁוֹפָרוֹת נָמֵי אִקְּרוֹ קֶרֶן. אַבָּיֵי אֲמַר, הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן: שׁוֹפָר אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שׁוֹפָרוֹת. וְהָא דְּפָרָה, כֵּיוָן דְּקָאֵי גִּילְדֵי גִּילְדֵי — מִיתְחֲזֵי כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שׁוֹפָרוֹת. וְהָא תַּנָּא ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן״ קָאָמַר! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא — דְּשׁוֹפָר אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שׁוֹפָרוֹת. וְעוֹד — מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: דְּקָאָמְרַתְּ ״שׁוֹפָר אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שׁוֹפָרוֹת״ — כֵּיוָן דִּמְחַבְּרִי אַהֲדָדֵי, חַד הוּא. וּדְקָאָמְרַתְּ ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן״ — כׇּל הַשּׁוֹפָרוֹת נָמֵי אִקְּרוֹ קֶרֶן. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי יוֹבֵלָא לִישָּׁנָא דְּדִכְרָא הוּא? דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא, הָיוּ קוֹרִין לְדִכְרָא ״יוֹבֵלָא״. וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְגַלְיָא, הָיוּ קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה. מַאי גַּלְמוּדָה — גְּמוּלָה דָּא מִבַּעְלָהּ. וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְאַפְרִיקִי, הָיוּ קוֹרִין לְמָעָה קְשִׂיטָה. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְפָרוֹשֵׁי ״מֵאָה קְשִׂיטָה״ דְּאוֹרָיְיתָא, מְאָה דַּנְקֵי. אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם, הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְפָרוֹשֵׁי ״אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִתְחוּם קַן נִשְׁרַיָּיא, הָיוּ קוֹרִין לַכַּלָּה נִינְפִי, וְלַתַּרְנְגוֹל שֶׂכְוִי. לַכַּלָּה נִינְפִי — מַאי קְרָא: ״יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ״. וְלַתַּרְנְגוֹל שֶׂכְוִי — אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי קְרָא — ״מִי שָׁת בַּטּוּחוֹת חׇכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״. ״מִי שָׁת בַּטּוּחוֹת חׇכְמָה״ — אֵלּוּ כְּלָיוֹת, ״אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״ — זֶה תַּרְנְגוֹל. לֵוִי אִיקְּלַע לְהָהוּא אַתְרָא. אֲתָא גַּבְרָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ:

מקצתן נעשין עדים - ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות בעינן דכתיב (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו': ומקצתן נעשין דיינים - אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית ליה דנעשה דיין וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתני' להיות העדים נעשים דיינים דאם כן למה לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד ואחר כך ישבו הם עמו ויקדשו והכי אמרינן ליה בפרק שני דכתובות (דף כא:): כולן עדים הם - ראוים להעיד: והצילו העדה - יהפכו בזכותו: מתני' כל השופרות - בין של איל בין של יעל: שהוא קרן - אינו קרוי שופר וגבי יוה"כ שופר כתיב (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא (דף לד.) גמרינן ר"ה מיובל: בקרן היובל - ויובל דיכרא הוא כדמפרש בגמרא: גמ' אקרו קרן ואקרו שופר - אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה (שמות י״ט:י״ט) במשוך היובל וגו' וכתיב ויהי קול השופר: וקרני ראם קרניו - של בכור שורו קרן אשכחן דאקרי: ותיטב לה' - תפלתי משופר ובשור קא משתעי קרא: שור שהוא פר - ביום שנקרא שור היה גדול כפר זהו שור של מעשה בראשית שביום שנברא נברא בקומתו ושור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב או עז ופר אינו נקרא עד בן שלש: אין קטיגור - זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא: הואיל ואישתני - להיות דם ואין מראית הפר ניכר: חוטא בל יקריב - האדם לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו: חוטא בל יתנאה - להתקשט בו בקרבו הלום: כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי - שופר נמי אע"ג דלית ביה משום חוטא בל יקריב ולית ביה משום חוטא בל יתנאה כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי: גילדי גילדי - בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחילת השני: גמולה - מובדלת: טוחות - לשון חלוקות: שכוי - לשון ראיה כמו וישקף (בראשית יט) ומתרגמינן ואיסתכי:

דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. תימה דבפרק אלו הן הגולין (מכות דף יב.) נפקא ליה מקרא אחרינא דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט ויש לומר דעיקר דרשה מהתם וקרא דהכא איצטריך דלא יליף מהתם לשאר דינין להצריך ב"ד אחר דשאני התם דאמר רחמנא והצילו העדה ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו כדמוכח בפ' החובל (ב"ק דף צ: ושם) ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים כמו שפירשנו בפ' ב' דכתובות (כא: ושם ד"ה הנח) דבעדות החדש דאורייתא עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום שטרות דרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אין נעשה דיין: חוץ משל פרה. הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי' (דברים ל״ג:י״ז) וקרני ראם קרניו וכתיב (תהילים כ״ב:כ״ב) ומקרני רמים עניתני ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר: והיה במשוך בקרן היובל. תימה דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב (בראשית כ״ב:י״ג) בסבך בקרניו ואע"ג דההוא קרא מחיים דה"נ מייתי לה בגמרא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וי"ל דנראה ליה לאתויי האי משום דכתיב ביה שופר: אקרו קרן ואקרו שופר. פירש רש"י אקרו קרן כדאמרן ואקרו שופר דכתיב במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין במשוך בקרן היובל בשמעכם קול השופר להוכיח דכל שופרות אקרו שופר שטות להקשות וקל להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות אקרו שופר: חוטא בל יתנאה קאמרינן. וגבי שופר מתנאה נמי בקול תקיעתו: כיון דלזכרון קאתי. תימה אפוד וחשן נמי לזכרון קאתו כדכתיב בקרא וי"ל דהשבטים זכרון הם: ולא שנים ושלשה שופרות. ולא דמי למניח שופר בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא דרך כולם: לנדה גלמודה. ונפקא מינה כדדרשינן בסוטה (דף מב.) כי עדת חנף גלמוד (איוב ט״ו:ל״ד):

ראש השנה כו.

Navigate the library