Rosh Hashanah 23a

לְמִיטְעֵי, אָמְרִי: הַאי חָסֵר הוּא, וְהַאי דְּלָא עֲבִיד מֵאֶתְמוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. אוֹ דִלְמָא מָלֵא הוּא, וּבִזְמַנּוֹ עֲבַדוּ. וְלֶיעְבֵּיד בֵּין אַמָּלֵא בֵּין אַחָסֵר, וְכִי מִקְּלַע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לָא לֶיעְבֵּיד כְּלָל. וְכֵיוָן דְּלָא עָבְדִינַן מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְעָבְדִינַן אַמָּלֵא — מִידָּע יָדְעִי דְּחָסֵר הוּא! אֲפִילּוּ הָכִי אָתוּ לְמִיטְעֵי, אָמְרִי: הַאי מָלֵא הוּא, וְהַאי דְּלָא עָבְדִי — אִיתְּנוֹסֵי הוּא דְּאִיתְּנוּסי. וְלֶיעְבֵּיד אַמָּלֵא, וְלָא לֶיעְבֵּיד אַחָסֵר כְּלָל! אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם בִּיטּוּל מְלָאכָה לָעָם שְׁנֵי יָמִים. כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת — מְבִיאִין כְּלוֹנְסוֹת כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה, אַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן: אֶרֶז, קַתְרוֹם, עֵץ שֶׁמֶן, וּבְרוֹשׁ. קַתְרוֹם, אָמַר רַב: אַדְרָא. דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי: מַבְלִיגָא, וְאָמְרִי לַהּ זוֹ גּוּלְמֵישׁ. וּפְלִיגָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמְרִי בֵּי רַב: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו״. אֶרֶז — אַרְזָא, שִׁטָּה — תּוּרְנִיתָא, הֲדַס — אַסָּא, עֵץ שֶׁמֶן — אֲפַרְסְמָא, בְּרוֹשׁ — בְּרָתָא, תִּדְהָר — שָׁאגָא, תְּאַשּׁוּר — שׁוּרִיבְנָא. הָנֵי שִׁבְעָה הָווּ! כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם אַלּוֹנִים, אַלְמוֹנִים, אַלְמוּגִּין. אַלּוֹנִים — בּוּטְמֵי, אַלְמוֹנִים — בָּלוּטֵי, אַלְמוּגִּין — כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַרוּנִּים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּין. אַרוּנִּים — עָרֵי, עַרְמוֹנִים — דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּין — כְּסִיתָא. ״וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ״ — אָמַר רַב: זוֹ בּוּרְנִי גְּדוֹלָה. הֵיכִי עָבְדִי? מַיְיתוּ שֵׁית אַלְפֵי גַּבְרֵי בִּתְרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְאָמְרִי לַהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי בְּשִׁיתָּא יַרְחֵי שַׁתָּא, וְטָעֲנִי לַהּ חָלָא עַד דְּשָׁכְנָא. וְנָחֵית בַּר אָמוֹרַאי וְקָטַר אֲטוּנֵי דְכִיתָּנָא בִּכְסִיתָא, וְקָטַר לְהוּ בִּסְפִינְתָּא. וְנָטְלִי חָלָא וְשָׁדוּ לְבָרַאי, וְכַמָּה דְּמִדַּלְיָא — עָקְרָא וּמַתְיָא. וּמַחְלֵיף עַל חַד תְּרֵין בְּכַסְפָּא. תְּלָת פַּרְווֹתָא הָוְיָין: תַּרְתֵּי בֵּי רוֹמָאֵי וַחֲדָא דְּבֵי פָרְסָאֵי. דְּבֵי רוֹמָאֵי מַסְּקָן כְּסִיתָא, דְּבֵי פָרְסָאֵי מַסְּקָן מַרְגָּנְיָיתָא, וּמִקַּרְיָיא: פַּרְווֹתָא דְמַשְׁמְהִיג. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל שִׁיטָּה וְשִׁיטָּה שֶׁנָּטְלוּ גּוֹיִם מִירוּשָׁלַיִם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה״, וְאֵין מִדְבָּר אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיּוֹן מִדְבָּר הָיְתָה וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ, דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר. אִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים — דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר, דְּחַבִּיב. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶם לַגּוֹיִם, שֶׁאֵין לָהֶם תַּקָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל״. תַּחַת רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו מַאי מְבִיאִין! וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי״. וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת כּוּ׳ וּמִבֵּית בִּלְתִּין. מַאי בֵּית בִּלְתִּין? אָמַר רַב:

אתו למיטעי - השתא בני הגולה אמרי כו' אבל השתא דלא עבדינן אלא אחסר כי עבדינן למוצאי שבת ידעי דחסר הוא: ועבדינן אמלא - ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין: מידע ידעי דחסר הוא - ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא: דאיתנוסי - בשכרות של משתה השבת: וליעביד אמלא ולא אחסר - וכי מקלע ר"ח חסר בערב שבת ולא עבדינן מידע ידעי דחסר הוא ולא תלו בשכרות אלא במידי דשכיח דכל חדשים חסרין לא עבדינן והא נמי לא עבוד: אמר אביי משום ביטול מלאכה כו' - ולא גרסינן גזירה אי אמרת נעביד אמלא ולא אחסר אין לך ר"ה שאין מתבטלין בני הגולה ממלאכה שני ימים יום ל' שמא היום ר"ה ויום שלשים ואחד שמא עיברו את החדש והיום ר"ה אבל כי עבדינן משואות אחסר לאור יום ל' ידעי שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר ואין בטלין שני ימים אלא במעובר: כיצד היו משיאין כו': אמר רב אדרא - כך שם האילן כדאמרינן במסכת ביצה (דף טו:) יטע בהן אדר: תורניתא - פיניי"א בלע"ז: ברתא - בוס"ו בלע"ז: שאגא - ש"פ בלע"ז: בוטמי - אולמ"י בלע"ז: בלוטי - צירקוו"ה בלע"ז שגדילין בו פירי שקורין גליאנד"ה: כסיתא - מין עץ העולה בקרקע הים ושמו קוראל"ו: ערי - לויר"ו שם האילן ואת פריו קורין ביי"ש: דולבי - קשטאניי"א: וצי אדיר לא יעברנו - לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש: זו בורני גדולה - ספינה שקורין דרומונ"ט: היכי עבדי - אותה בורני גדולה למאי עבידא: חלא - חול: עד דשכנא - שוליה שוכנים בקרקעית הים ועודנה נראית למעלה מן המים דבמקום שהאלמוגים גדילים בים אין הים עמוק כל כך: בר אמוראי - מלומד לשוט בנהרות: וקטר אטוני דכיתנא - חבילי פשתן שהן קשין לינתק וקושר ראשו אחד בשורש האילן וראשו אחד בבורני: ושקלי - הנך גברי חלא דספינתא ושדו לאבראי והיא עולה מתוך המים ועוקרת שרשי האילן: פרוותא - פורט"ו בלע"ז ובלשון משנה נמל: מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים על ידי בר אמוראי: ומקרייא פרוותא דמשמהיג - אותה של פרסיים נקראת נמל של מלוכה: ונקיתי דמים לא נקיתי - אם באתי לנקות את העכו"ם משאר עונות לא אנקם מדמם של ישראל:

והא דלא עביד במוצאי שבת איתנוסי איתנוסו. וא"ת והשתא נמי דלא עבדו אמלא כלל כי מיחל ר"ח מלא בשבת יאמרו האי חסר הוא והאי דלא עביד למוצאי שבת איתנוסי דאיתנוסו וי"ל דהיכא דודאי עבדי לעולם משואות בין אמלא בין אחסר כי לא עבדי כלל ודאי תלו באונס אבל השתא דזימנין עבדי וזימנין לא עבדי כי לא עבדי השתא במוצאי שבת לא תלו באונס אלא במילתא דשכיחא: משום בטול מלאכה לעם שני ימים. פירש בקונטרס אין לך ר"ה שאין מתבטלין בני גולה ממלאכה ב' ימים בין אמלא בין אחסר אבל כי עבדי אחסר ידעי שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר ולחנם דחק לפרש ר"ה דאכל ר"ח קאי כי לא היו רגילין לעשות מלאכה בר"ח כדאמרינן בפרק הקורא את המגילה עומד (מגילה דף כב:) ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד קורין ארבעה ורגילין לומר שהוסיף המקום י"ט לנשים בר"ח בשכר שלא נתרצו על מעשה העגל כשאמר להם אהרן (שמות ל״ב:ב׳) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו' ויתפרקו כל העם וגו' אשר באזניהם אבל דנשיהם לא הביאו שלא רצו הנשים ליתן: ארבעה מיני ארזים. תימה דבפרק לולב הגזול (סוכה דף לז. ושם) א"ר יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב ופריך עלה מהא דמכשר ר"י לסכך בנסרים של ארז שאין בהם [ארבעה על ארבעה] ומשני מאי ארז הדס כדאמר רבה בר רב הונא י' מיני ארזים הן והשתא לרב יהודה אמר רב דאמר ארבעה ותו לא מאי איכא למימר ושמא הכא לענין מקח וממכר פליגי אבל כולהו מודו דעשרה מיני ארזין הן ובירושלמי חשיב עשרים וארבעה: שטה תורניתא. בפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) דאמר מאי אצטרובלין תורניתא לאו היינו תורניתא דהכא דההוא אין לו עיקר כדמשמע התם והאי דהכא שהוא מין ארז ודאי יש לו שורש ועוד תורניתא הוא דלא מזבן הא שאר אילנות מזבני והתנן (ע"ז דף יט:) אין מוכרים להן במחובר לקרקע דכי האי גונא דייק התם גבי דקל טב לכך נראה דההיא דהתם מין אדמה כעין כובריתא דפרק א"ר עקיבא (שבת דף צ.) ובפ' האשה שהיא עושה (נדה דף סב.) דאכולהו מייתי לה ההיא דכל שאין לה עיקר: עץ שמן אפרסמון. והא דכתיב (מלכים א ו) ויעש כרובים עצי שמן ומתרגמינן אעי דזיתא תרי גווני עץ שמן דאפרסמון לאו עץ זית הוא דכתיב בעזרא (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ובמסכת תמיד (פ"ב משנה ג) עץ זית פסול למערכה עץ שמן כשר: ערמונים דולבי. פי' בקונטרס קשטיניי"ר וקשיא דבפרק לולב הגזול גבי ענפיו חופין את רובו פריך ואימא דולבא ואנן קא חזינן דלאו הכי הוא ומיהו התם נמי פי' בקונט' קשטיניי"ר:

ראש השנה כג.

Navigate the library