Sotah 35a · Talmud

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה, מָה בִּיאָה — בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה — בְּעֵצָה רָעָה. ״וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״אֶפֶס כִּי עַז הָעָם״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (סִימָן אֱמֶת לְבַדּוֹ לְוִיָּה) מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ — אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ. ״וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה״, אָמַר רַבָּה: שֶׁהִסִּיתָן בִּדְבָרִים. פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ, דְּקָא מִשְׁתַּעֵי אָמְרִי לֵיהּ: דֵּין רֵאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל? אָמַר: אִי מִשְׁתַּעֵינָא — אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי. אָמַר לָהֶן: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? סָבְרִי בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתַּעֵי, אִישְׁתִּיקוּ. אֲמַר לְהוּ: הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן. אִם יֹאמַר ״עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ״ לֹא נִשְׁמַע לוֹ? ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ וְגוֹ׳״. ״וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״, אַל תִּקְרֵי ״מִמֶּנּוּ״, אֶלָּא ״מִמֵּנוֹ״ — כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״, דָּרֵשׁ רָבָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה — דְּכׇל הֵיכָא דִּמְטוֹ, מִת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ כִּי הֵיכִי דְּנִיטַּרְדוּ וְלָא לְשַׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאִטְּרִידוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּהֶסְפֵּידָא, הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה, ״אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא״. ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳״, אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקָּרֵי הֲווֹ, בִּשְׁלָמָא ״וַנְּהִי בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים״ — לְחַיֵּי, אֶלָּא ״וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״, מְנָא הֲווֹ יָדְעִי? וְלָא הִיא, כִּי הֲווֹ מַבְרִי אֲבֵילֵי — תּוּתֵי אַרְזֵי הֲווֹ מַבְרִי, וְכִי חֲזִינְהוּ, סְלִקוּ יָתְבִי בְּאִילָנֵי, שָׁמְעִי דְּקָאָמְרִי: קָחָזֵינַן אִינָשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי. ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ״, אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. ״וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים״, וּכְתִיב: ״וְכָבוֹד ה׳ נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה. ״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשׁוּנָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּרֵשׁ רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִיבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִיבּוּרָם, וּמִטִּיבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם. וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כׇּל גְּדוֹתָיו״, נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד. נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם״. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עוּזָּא, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! ״וַיִּחַר אַף ה׳ בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם עַל הַשַּׁל וְגוֹ׳״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: עַל עִסְקֵי שָׁלוּ. וְחַד אָמַר: שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו. ״וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״ — מָה אָרוֹן לְעוֹלָם קַיָּים, אַף עוּזָּא בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. ״וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה׳ פֶּרֶץ בְּעֻזָּה״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״וַיִּחַר״, הָכִי נָמֵי?! הָתָם כְּתִיב ״אַף״, הָכָא לָא כְּתִיב ״אַף״. דָּרֵשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּוִד — מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה ״זְמִירוֹת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת?! הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״, וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא. ״וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן״, מִשּׁוּם דְּרָאוּ ״וַיַּךְ״ אֱלֹהִים? רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: קוֹצְרִין וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר: מִילֵּי נָמֵי אֲמוּר.

וילכו ויבאו - לא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו': מקיש הליכתן - שהלכו לתור לביאתן: אף הליכתן בעצה רעה - שמתחילה להוציא דבה נתכוונו: אינו מתקיים - שמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה: ויהס - שיתקן: אל משה - בדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר: שהסיתם בדברים - כדמפרש ואזיל: דחזייה - כלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו: וחסמין לי - משתקין אותי: עלה נעלה - אף לשמים אם יצוה עלינו: ממנו - מן הקב"ה: אל תקרי - לא גרס שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמן: אינו יכול להוציא כליו - אם הפקידם שם: בעל הבית - אדון העולם: אני חשבתיה לטובה - שהראיתיה להם כאוכלת יושביה שמתים בה תדיר: שכיב איוב - שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם: ה"ג ולא היא כי הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי - ולא היו שקרנים בזאת (ולא היו נראים בהן שקרנים) דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן חגבים דכי הוו אמוריים מברין את אביליהם כשחוזרין מן הקבר כדאמר לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבא מנייהו ומברין לאבל סעודה לנחמו תותי ארזי הוו מברי להו: וכדחזינהו - והם יראים לעמוד לפניהם סלקי ויתבי באילני: וזרקום כלפי מעלה - (שדי) לרגום אותם [וקאי] נמי אכבוד ה': במגפה - מדלא קרינן במגפה משמע במיוחדת וראויה להם במדה כנגד מדה: באסכרה מתו - שהיא באה על לשון הרע כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לג:): וכיון שעלה כו' - סיפא דברייתא דלעיל היא אלא איידי דתנא בה ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לה לפרשת מרגלים הכא: שבו המים למקומם - שהכהנים עמדו במקומם עד שעברו כל העם וכשעברו נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ונמשכו לאחוריהם פסיעה אחת נמצאו כהנים מצד זה כו' ואע"ג דההוא קרא דויהי כאשר תם כל העם לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני כתיב לא הוי הכי אלא אין מוקדם ומאוחר דאי כסדרן כתיב הא נפקי להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם והעם עלו וכיון דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם עד שבאו לפניהם הרי יצאו מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר והאי עלו מן הירדן דקאמר להו הכי קאמר להו סלקו רגליכם לאחוריכם ועודם בעבר המזרחית וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן אל מקומם: נשא ארון את נושאיו ועבר - והיינו קרא קמא דכתיב ויהי כאשר תם כל העם לעבור [ויעבור] ארון ה' וגו': על עסקי שלו - שגגה ששגג לאחוז בו: שעשה צרכיו - ושל לשון כי ישל זיתך (דברים כ״ח:מ׳) ובשלייתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה: הארון קיים לעולם - שהרי נגנז כדאמר ביומא (דף נב:) שגנזו יאשיהו: חררה - עוגה שאופין על פני הגחלים: נענש דוד - שמת עוזא על ידו: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי - כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני: התעיף - לשון [כפול] וכפלת מתרגמינן ותיעוף (שמות כז) שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו: לא נתן - עגלות משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת בכתף כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן [והמנורה ומזבח הזהב]: ויך באנשי בית שמש - לא בהך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאוהו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה: משום דראו - ונסתכלו בו ויך בתמיה: קוצרין ומשתחוים היו - לא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳):

מלמד שמתו מיתה משונה - נראה דרעה במגפה דרש:

סוטה לה.

Navigate the library