Ketubot 111b · Talmud

שֶׁאֵין בָּהּ סְמִיכָה — עֲמִידָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְמִיכָה נוֹחָה הֵימֶנָּה. וְכֵן אָמְרוּ: יִצְחָק וְשִׁמְעוֹן וְאוֹשַׁעְיָא אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בִּפְרָדוֹת. דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פִּרְדָּה שֶׁתָּבְעָה — אֵין מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ לֹא סוּס וְלֹא חֲמוֹר, אֶלָּא מִינָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: יִצְחָק — זֶה רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, שִׁמְעוֹן — זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי, וְאָמְרִי לַהּ: רֵישׁ לָקִישׁ, אוֹשַׁעְיָא — זֶה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֵינָן חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ וְגוֹ׳״, תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״, יָכוֹל לַכֹּל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״, בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, הָהוּא בִּמְרַפֶּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דִּכְתִיב. אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אַחֵר אֲנִי דּוֹרֵשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּיךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״, כׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ, וְכֹל שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה — אֵין אוֹר תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ. כֵּיוָן דְּחַזְיֵיהּ דְּקָמִצְטַעַר, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מָצָאתִי לָהֶן תַּקָּנָה מִן הַתּוֹרָה: ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם״, וְכִי אֶפְשָׁר לִדַּבּוֹקֵי בַּשְּׁכִינָה? וְהָכְתִיב: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה״? אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְדׇבְקָה בוֹ״, וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִידַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְהָעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁמְּבַצְבְּצִין וְעוֹלִין בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ״, וְאֵין ״עִיר״ אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת״. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידִים צַדִּיקִים שֶׁיַּעַמְדוּ בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶן, קַל וָחוֹמֶר מֵחִטָּה: מָה חִטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרוּמָּה — יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבְּרוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כְּדֶקֶל, וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקוֹצְרָהּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״ — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשְּׁבָהּ עָלֶיהָ וּמַשִּׁרָה אֶת סׇלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּיסַּת יָדוֹ, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. ״עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי שׁוּעָל קִינֵּן בְּלֶפֶת, וּשְׁקָלוּהוּ, וּמָצְאוּ בּוֹ שִׁשִּׁים לִיטְרִין, בְּלִיטְרָא שֶׁל צִפּוֹרִי. תַּנְיָא, אָמַר רַב יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּשִׁיחִין בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי חַרְדָּל וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצְאוּ בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין חַרְדָּל. וְעֵצָיו, סִיכְּכוּ בּוֹ סוּכַּת יוֹצְרִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן תַּחְלִיפָא: קֶלַח שֶׁל כְּרוּב הִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, וְהָיִינוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ בְּסוּלָּם. ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״, אָמְרוּ: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר לִבְצוֹר וְלִדְרוֹךְ, הָעוֹלָם הַבָּא מֵבִיא עֲנָוָה אַחַת בַּקָּרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה, וּמַנִּיחָהּ בְּזָוִית בֵּיתוֹ, וּמְסַפֵּק הֵימֶנָּה כְּפִטוֹס גָּדוֹל. וְעֵצָיו, מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל. וְאֵין לְךָ כׇּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֹשִׁים גַּרְבֵי יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״, אַל תִּקְרֵי ״חָמֶר״ אֶלָּא ״חוֹמֶר״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַאי דִּכְתִיב ״אוֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה״ — אֵין לְךָ כׇּל גֶּפֶן וָגֶפֶן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ עַיִר אַחַת לִבְצוֹר. ״וְלַשּׂוֹרֵקָה בְּנִי אֲתוֹנוֹ״ — אֵין לָךְ כׇּל אִילַן סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַשּׂוֹי שְׁתֵּי אֲתוֹנוֹת. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ יַיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּבֵּס בְּיַיִן לְבוּשׁוֹ״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ אָדוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵינוֹ מַרְוֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סוּתֹה״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בּוֹ טַעַם — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן״. כׇּל חֵיךְ שֶׁטּוֹעֲמוֹ, אוֹמֵר: ״לִי לִי״. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לִנְעָרִים יָפֶה וְלִזְקֵנִים אֵינוֹ יָפֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״, אַל תִּיקְרֵי ״לְבֶן שִׁינַּיִם״ אֶלָּא ״לְבֶן שָׁנִים״. פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְמוֹז [לִי] בְּעֵינָיךְ דִּבְסִים מֵחַמְרָא, וְאַחְוִי לִי שִׁינָּיךְ דִּבְסִים מֵחֲלָבָא. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁינַּיִם לַחֲבֵירוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב״, אַל תִּקְרֵי ״לְבֶן שִׁינַּיִם״ אֶלָּא ״לִבּוּן שִׁינַּיִם״. רַב חִיָּיא בַּר אַדָּא מַקְרֵי דַרְדְּקֵי דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה. אִיפַּגַּר תְּלָתָא יוֹמֵי וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי אִיפַּגַּרְתְּ? אֲמַר לֵיהּ: דָּלִית אַחַת הִנִּיחַ לִי אַבָּא וּבָצַרְתִּי מִמֶּנָּה יוֹם רִאשׁוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹל לְגָרָב, יוֹם שֵׁנִי בָּצַרְתִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שְׁתֵּי אֶשְׁכּוֹלוֹת לְגָרָב, יוֹם שְׁלִישִׁי בָּצַרְתִּי מִמֶּנָּה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שָׁלֹשׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת לְגָרָב, וְהִפְקַרְתִּי יוֹתֵר מֵחֶצְיָהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דְּאִיפַּגַּרְתְּ הֲוָה עָבְדָא טְפֵי. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אִיקְּלַע לִבְנֵי בְרַק, חֲזַנְהוּ לְהָנְהוּ עִיזֵּי דְּקָאָכְלָן תּוּתֵי תְּאֵינֵי וְקָנָטֵיף דּוּבְשָׁא מִתְּאֵינֵי וַחֲלָבָא טָיֵיף מִנַּיְיהוּ וּמִיעָרַב בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר: הַיְינוּ: ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאי: מִלּוֹד לְאוֹנוֹ שְׁלֹשָׁה מִילִין, פַּעַם אַחַת קִדַּמְתִּי בַּנֶּשֶׁף וְהָלַכְתִּי עַד קַרְסוּלַּיי בִּדְבַשׁ שֶׁל תְּאֵינִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְדִידִי חֲזֵי לִי ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״ שֶׁל צִפּוֹרִי, וְהָוֵי שִׁיתְּסַר מִילִין אַשִּׁיתְּסַר מִילִין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חֲזֵי לִי ״זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״ שֶׁל כׇּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

שאין בה סמיכה - כמו במטות או בקתדראות יש סמיכה בספסלין וכסאות אין סמיכה: אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור - מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא הלכך אפי' היא בת חמורה נקבה אין מרביעין עליה חמור שמא חוששין לזרע האב ונמצא מרביע כלאים ורבנן פליגי ליה ואמרי אין חוששין לזרע האב ואם בת סוסיא היא מרביעין עליה סוס ואם בת חמורה היא מרביעין עליה חמור הכי איתא בפרק אותו ואת בנו: רפאים בל יקומו - מרפה עצמו מדברי תורה: וארץ רפאים תפיל - וארץ לרפאים תפיל: מצאתי להם תקנה - יהנו לתלמידי חכמים מנכסיהם: העושה פרקמטיא - מתעסק בממון ת"ח כדי להגיע לידם שכר והם פנויין לעסוק בתורה ע"י אלו וכתיב חיים כולכם היום ע"י דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות: גלוסקאות וכלי מילת - דרוש פסת בר לשון פיסת היד שהיא רחבה וחטה רחבה לא משכחת אלא פת אפויה וכלי מילת דרוש פסת ל' כתונת פסים: שתתמר - לשון תומר דקל: קינן בלפת - ניקב בו עד שעשה לידתו בתוכו ואעפ"כ שקלו את המותר ששים ליטרין: נפשח - נבדל אחד מהן מן הקלח: והיינו עולים בסולם - ללקט עליו העליונים: ודם ענב תשתה - מתוך הענבה תשתהו ולא תצטרך לדורכו: חומר - כור והוא שלשים סאין: גרבי - סאה: אין לך כל אילן סרק - שלא יעשה פרי: אין בו יין - אין בו ליחלוח בפרי: סותה - לשון הסתה שהיין מסית את השכור: רמוז לי בעיניך - ותתרגם לשון שחוק ומחוך חוך לי בעינים שלך וטוב לי מיין כשתראני פנים צהובות ושוחקות: ואחוי לי שיניך - אף זו לשון שחוק שהשוחק שיניו נגלין: איפגר - לשון בטול: דלית - כרם המודל על גבי כלונסות טריליא"ה בלע"ז: הוה עבדא טפי - שהרי ראית שבכל יום היין מתמעט מן האשכולות וזהו עונש הבטול: קדמתי בנשף - קודם עמוד השחר:

בלבושיהן - משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן משמע מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים:

כתובות קיא:

Navigate the library