כתובות כה.

פרק ב׳ · האשה שנתארמלה

Ketubot 25a · Chapter 2: HaIshah SheNitarmelah

וְאֶלָּא, מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? מֵעִיקָּרָא אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן, הַשְׁתָּא אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הַשְׁתָּא נָמֵי בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן אֲכוּל, בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אֲכוּל. וְכִי מַסְּקִינַן מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין — בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא, בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן — לָא מַסְּקִינַן. וְאֶלָּא, מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא — לָא גָּזְרִינַן. וּבַתְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אֲכוּל? וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״. מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הוּא דְּלָא אֲכוּל, הָא בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא אֲכוּל! הָכִי קָאָמַר: לָא בְּמִידֵּי דְּאִיקְּרִי ״קֹדֶשׁ״, דִּכְתִיב: ״וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ״, וְלָא בְּמִידֵּי דְּאִיקְּרִי ״קָדָשִׁים״, דִּכְתִיב: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל״, וְאָמַר מָר: בְּמוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים — לֹא תֹאכֵל. תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּבָבֶל, וַאֲכִילַת חַלָּה בְּסוּרְיָא, וְחִילּוּק מַתָּנוֹת בִּכְרַכִּין. קָתָנֵי מִיהַת נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, מַאי לָאו לְיוּחֲסִין? לָא, לִתְרוּמָה. וְהָא דּוּמְיָא דַּאֲכִילַת חַלָּה קָתָנֵי, מָה אֲכִילַת חַלָּה לְיוּחֲסִין — אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוּחֲסִין! לָא, אֲכִילַת חַלָּה גּוּפַהּ לִתְרוּמָה. קָסָבַר חַלָּה בִּזְמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, וּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא. וּמַסְּקִינַן מֵחַלָּה דְּרַבָּנַן לִתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא. וְכִדְאָפֵיךְ לְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּנַן. תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גֳּרָנוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְסוּרְיָא, וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ מַגִּיעִין — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם רְאָיָה, אֲבָל לֹא חִילּוּק גֳּרָנוֹת. וּבָבֶל כְּסוּרְיָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין קְבוּעִין שָׁם. קָתָנֵי מִיהַת נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, מַאי לָאו לְיוּחֲסִין? לָא, לְחַלָּה. הָא דּוּמְיָא דְּחִילּוּק גֳּרָנוֹת קָתָנֵי: מָה חִילּוּק גֳּרָנוֹת לְיוּחֲסִין, אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוּחֲסִין! לָא, חִילּוּק גֳּרָנוֹת גּוּפֵהּ לְחַלָּה. קָסָבַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, וְחַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא. וּמַסְּקִינַן מִתְּרוּמָה דְּרַבָּנַן לְחַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא. וְכִדְאַשְׁכְּחִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּנַן. דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן בְּבֵי רַב, דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא. שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ — נִתְחַיְּיבוּ בְּחַלָּה, וְלֹא נִתְחַיְּיבוּ בִּתְרוּמָה. וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא — חַלָּה דְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: ״בְּבוֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ״. אִי ״בְּבוֹאֲכֶם״, יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּבוֹאֲכֶם״. בְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי, וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם. וְכִי אַסְּקִינְהוּ עֶזְרָא,

ואלא מאי גדולה חזקה - דקאמר ר' יוסי למה לנו [לחוש] להשבית חזקתם כי מה יש לחוש לבטלה: בתרומה דרבנן - שהרי בגולה היו שאין שם תרומה מן התורה דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כדאמרינן בקידושין (דף לו:): ואיבעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכול - תרומת פירות האילן וירק: דאורייתא - דגן תירוש ויצהר לא אכול ומש"ה לא קשיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין דכי מסקינן ליוחסין מתרומה דאורייתא כו': דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא - שהרי לארץ באו ומצויה שם תרומה גמורה דאורייתא מה שלא היה מצוי להם בגולה ויש לחוש פן יאכילום בה: לא במידי דאקרי קדש - והיינו תרומה: וכל זר לא יאכל קדש - בתרומה משתעי דכתיב בפרשה לעיל מיניה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואוקמינן בתרומה ביבמות בהערל (יבמות דף עד:): ולא במידי דאקרי קדשים - אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם: ואמר מר - ביבמות בפרק יש מותרות בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה וזרע אין לה שחוזרת לתרומת אביה ואינה חוזרת לחזה ושוק ויליף לה מהאי קרא כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד: חזקה לכהונה - להעיד עליו שהוא כהן: נשיאות כפים בבבל - הרואהו נושא כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם ישיבה וב"ד קבוע בודקין אחר נושאי כפים אבל אכילת חלה ותרומה אינה חזקה דחוצה לארץ לאו דאורייתא תרומה דיליה ולא קפדי כולי האי: ואכילת חלה בסוריא - היא ארם צובה שכיבשה דוד וחיברה לא"י וקסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש וחלתה ותרומתה דאורייתא וקס"ד תנא חלה וה"ה לתרומה: וחילוק מתנות - דהזרוע והלחיים: בכרכין - ואע"ג דאיסורן אין איסור לזרים הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין בו עוברים ושבים המכירין בו אי לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה: לא לתרומה - הרואהו נושא כפיו בבבל או אוכל חלה דווקא בסוריא והעיד עליו בא"י מקבלין עדותו להאכילו תרומה אבל לא ליוחסין: מה אכילת חלה - עדות חזקתה: ליוחסין - דאי לתרומה פשיטא היא גופה תרומה היא וכבר הוחזק בה: ומסקינן מחלה דרבנן כו' - דאי לאו כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה גזירה משום תרומה: וכדאפיך - לקמן מפרש: נשיאות כפים וחילוק גרנות - דתרומה: בא"י - נושאי כפים דאיכא ב"ד קבועין ובדקי וחילוק גרנות קס"ד השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא וכיון דעון מיתה איכא מסקינן מינה ליוחסין: בסוריא וכ"מ ששלוחי א"י מגיעין - להודיע לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו דהיינו היושבים בתוך מהלך חמשה עשר יום: נשיאות כפים ראיה - לפי שב"ד קבוע שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול: אבל לא חילוק גרנות - דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא (ע"ז דף כא.): בבי רב - בית המדרש קרי בי רב: נתחייבו בחלה - דכתיב בבואכם אל הארץ ותניא בספרי ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבאו כי יביאך וכאן בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לה נתחייבו: ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות - דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב:): הכי גרסינן אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים תלמוד לומר בבואכם בביאת כולכם כו' - והכי פירושו כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו יכול משנכנסו לה מרגלים ת"ל כו':

ואלא מאי גדולה חזקה - בשלמא אי אין מעלין ניחא הא דגדולה חזקה אע"ג דאיכא למיחש לב"ד טועין שיעלו מן נשיאות כפים לקדשי קדשים [ואע"ג דבלא חזקה מעלין לתרומה ע"פ עד אחד ולא חיישינן לב"ד טועין שמא יעלו ליוחסין השתא סבר המקשן דיוחסין חמירא ולא אתו למיטעי כמו לקדשי קדשים] אבל השתא דאמרת טעמא דריע חזקייהו ולא חיישינן דלמא אתי לאסוקי כיון דלא אתי למטעי מאי גדולה חזקה: וכי מסקינן מתרומה ליוחסין ה"מ בדאורייתא כו' - רבינו יצחק בן רבינו מאיר לא גריס לה דהא איבעית אימא רב נחמן קאמר לה ואי גרסי' לה א"כ היה סותר בעצמו ראיה שהביא דאי לא תימא הכי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין הא אתי לאסוקי אלא טעמא משום דריע חזקייהו ואין זו סוגיית הש"ס אם לא יאמר ולאו מילתא היא דאמרי ובפ' עשרה יוחסין (קדושין סט:) גרסינן לה ואגב שיטפא דהתם שיבשו לכותבה כאן: לא במידי דאיקרי קדש - וא"ת תרומה נמי איקרי קדשים דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וההוא קרא איירי בתרומה דהעריב שמשו אוכל בתרומה וי"ל דודאי גבי טמא תרומה מיקרי קדשים אבל הכא אאכילת זר קאמר דלא אשכחן קדשים גבי אכילת זר: נשיאות כפים בבבל - דוקא נשיאות כפים ולא אכילת חלה ואע"ג דבסוריא נמי הוי מדרבנן אין מדקדקין בבבל כמו בסוריא דסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ואכילת חלה בסוריא ה"ה נשיאות כפים כדמוכח לקמן: לא חילוק גרנות גופה לחלה וקסבר תרומה כו' - וצ"ל דפליגי הנך ברייתות בפלוגתא דרב הונא בריה דרב יהושע ורבנן דאי לאו הכי בחד מהנך ברייתות ממה נפשך איכא למידק דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין ופליגי נמי דלברייתא קמייתא אכילת חלה בסוריא חזקה לתרומה וכל שכן דאכילת תרומה דאורייתא דהויא חזקה לאכילת חלה דרבנן ובברייתא שניה קתני דחילוק גרנות דהיינו תרומה בסוריא לא הויא חזקה לחלה: