Ketubot 56a · Talmud

אֶלָּא: תַּרְוַיְיהוּ אָזְלִי בָּתַר אוּמְדָּנָא. מַאן דְּאָמַר הֲלָכָה — שַׁפִּיר, מַאן דְּאָמַר אֵין הֲלָכָה — הָכָא נָמֵי אוּמְדַּן דַּעְתָּא הוּא. מִשּׁוּם אִיקָּרוֹבֵי דַּעְתָּא הוּא, וְהָא אִיקָּרַבָא לֵיהּ דַּעְתָּא. יָתֵיב רַב חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי וְקָאָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק, קְרִי קְרָאָךְ לְבָרָא! אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּנְהַרְדָּעֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמְרִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְאַף עַל גַּב דְּלָט רַב נַחְמָן וְאָמַר: כֹּל דַּיָּינָא דְּדָאֵין כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָכִי וְהָכִי תֶּיהְוֵי, אֲפִילּוּ הָכִי — הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. בָּעֵי רָבִין: נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה, מַהוּ? חִיבַּת חוּפָּה קוֹנָה, אוֹ חִיבַּת בִּיאָה קוֹנָה. תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל חִיבַּת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חִיבַּת חוּפָּה קוֹנָה — הַיְינוּ דְּאָמַר לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חִיבַּת בִּיאָה קוֹנָה, בִּיאָה — בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן אִיתַהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לֵיתַהּ?! וְאֶלָּא מַאי, חוּפָּה? חוּפָּה בְּלֵילְיָא אִיתַהּ, בִּימָמָא לֵיתַהּ? וּלְטַעְמָיךְ — בִּיאָה בְּלֵילְיָא אִיתַהּ, בִּימָמָא לֵיתַהּ? הָא אָמַר רָבָא, אִם הָיָה בְּבַיִת אָפֵל מוּתָּר! הָא לָא קַשְׁיָא: אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּבִיאָה בַּלַּיְלָה. אֶלָּא חוּפָּה קַשְׁיָא? חוּפָּה נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כֵּיוָן דִּסְתַם חוּפָּה לְבִיאָה קָיְימָא, אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבַלַּיְלָה. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נִכְנְסָה לְחוּפָּה וּפֵירְסָה נִידָּה, מַהוּ? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר חִיבַּת חוּפָּה קוֹנָה, חוּפָּה דְּחַזְיָא לְבִיאָה, אֲבָל חוּפָּה דְּלָא חַזְיָא לְבִיאָה — לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רָצָה, כּוֹתֵב לִבְתוּלָה וְכוּ׳. וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה דְּכוֹתְבִין שׁוֹבָר? וְהָתְנַן: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַחְלִיף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִכְתּוֹב לוֹ שׁוֹבָר! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֶׁשּׁוֹבַרְתָּהּ מִתּוֹכָהּ. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּשֶׁאֵין שׁוֹבַרְתָּהּ מִתּוֹכָהּ, בִּשְׁלָמָא הָתָם, וַדַּאי פַּרְעֵיהּ — דִּלְמָא מִירְכַס תָּבַרְתָּא, וּמַפֵּיק לֵיהּ לִשְׁטָרָא, וַהֲדַר גָּבֵי זִימְנָא אַחֲרִינָא. הָכָא, וַדַּאי יְהַב לַהּ? מִילְּתָא בְּעָלְמָא הִיא דַּאֲמַרָה לֵיהּ, אִי נַטְרֵיהּ — נַטְרֵיהּ, אִי לָא נַטְרֵיהּ — אִיהוּ הוּא דְּאַפְסֵיד אַנַּפְשֵׁיהּ. בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַבִּי יִרְמְיָה, לָא קָתָנֵי שׁוֹבַרְתָּהּ מִתּוֹכָהּ. אֶלָּא רַבִּי יִרְמְיָה מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי? גְּזֵירָה שׁוֹבָר דְּהָכָא אַטּוּ שׁוֹבָר דְּעָלְמָא. טַעְמָא — דְּכָתְבָה לֵיהּ, אֲבָל עַל פֶּה — לָא. אַמַּאי? דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן הוּא, וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן — תְּנָאוֹ קַיָּים. דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לִיךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה״ הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וּתְנָאוֹ בָּטֵל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן — תְּנָאוֹ קַיָּים! קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: כְּתוּבָּה דְּרַבָּנַן, וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה. הֲרֵי פֵּירוֹת דְּרַבָּנַן, וְלָא עֲבַדוּ לְהוּ רַבָּנַן חִיזּוּק! דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא אוֹכֵל פֵּירֵי פֵירוֹת — עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ, וּבְפֵירוֹתֵיהֶן, וּבְפֵירוֹת פֵּירוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם״.

אלא תרוייהו - רב ורבי נתן: משום רבינו - רב: והלכה למעשה כו' - הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה: מהו - לרבי אלעזר בן עזריה: ופירסה נדה - ופירש ממנה ומת: יחליף - יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר ויקרע הראשון ולא יכתוב שובר להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים: רבי יוסי אומר יכתוב שובר - ולא יחליף להרע כח המלוה למחול שעבודו מזמן ראשון: כששוברתה בתוכה - בתוך הכתובה עצמה יכתוב השובר והיא אמרה בפנינו התקבלתי חציה דטעמא מאי אמר רבי יהודה אין כותבין שובר משום דלא יצטרך לוה לשומרו מן העכברים דאי מרקב הדר האי וגבי שטריה כוליה הכא ליכא למיחש להכי: אפי' תימא כו' - דבהאי שובר לא חייש רבי יהודה לעכברים כי התם דאילו התם מיפרע פרעיה דלמא כו': הכא ודאי יהב לה - בתמיה: אבל על פה - דהוה ליה תנאה בעלמא לא הוי תנאה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא: בדבר שבממון - שאר וכסות: והרי פירות - דנכסי מלוג: דרבנן - האי דבעל אוכלן תקנתא דרבנן היא ולא עבוד רבנן חיזוק שיהא תנאו בטל אם התנה למחול אכילתו: פירי פירות - אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן אוכל הוא פירי פירות מוכר פירות ולוקח קרקע שיהא לה קרן והוא אוכל פירות:

אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו – פירש בקונטרס רבינו רב וקשה דא"כ תקשי מהכא תסתיים דרב הוא דאמר כר"א בן עזריה לכך נראה דרבינו היינו רבי ורב יצחק בר אבדימי דהכא הוא רב יצחק בר אבדימי הקדמון שהיה תלמידו של רבי כדאמרינן בפרק כירה (שבת דף מ:) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ והוא היה רבו של רב דאתנייה לרב כחל בפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם) ומדות בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פז. ושם): רבי יוסי אומר יכתוב שובר - פירש הקונטרס משום דלא מרעינן כח המלוה לגבות מזמן שני ולא פירש לפי המסקנא דגט פשוט (שם דף קעא.) דקאמר התם דטעמא דרבי יוסי כדי שיכוף לפורעו: כששוברתה מתוכה - וא"ת ולרבי יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מה תועלת יש במה שנכתב השובר בתוך הכתובה היא תטמין הכתובה ומפקא עידי הינומא וגביא מאתים וי"ל כגון שהביאה עמה נדוניא והיא כתובה בכתובה דאז לא תטמין הכתובה דא"כ היתה מפסדת יותר ועוד י"ל דבמקום שכותבין כתובה או אפילו במקום שאין כותבין ויש עדים שכתב לה אינה יכולה לגבות כלום אפילו מודה שלא פרע לה עד שתביא כתובה כיון דסבר דאין כותבין שובר הואיל ויכול לבא לידי הפסד אם יפסיד שוברו וכ"ת היא תשרוף הכתובה בפני עדים דא"כ אותן עדים ידעו מה היה כתוב בה דאל"כ היאך יעידו שנשרפה כתובתה מה יודעין אם כתובתה היתה אם לא ראו מה היה כתוב בה: טעמא דכתבה ליה הא על פה לא - וליכא למימר מאי כותבת אומרת כדאמר בסמוך מאי כותב אומר דע"כ דווקא כותבת נקט דהא פליג ארבי יוסי דאמר רשאי בברייתא דלקמן: הרי זו מקודשת ותנאו בטל - ע"כ בדכפליה לתנאיה איירי דאמר לה אם אין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת ואם לאו אל תהי מקודשת מדקאמר לקמן דטעמא דר' מאיר דתנאו בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה ואי לא כפיל לתנאה תיפוק ליה דתנאו בטל לרבי מאיר משום דבעי תנאי כפול כדאמר בהאומר (קדושין דף סא. ושם) ותימה אם כן אמאי היא מקודשת הרי התנה בפירוש שאם יהא לה עליו שאר כסות ועונה שאינה מקודשת ואין לומר דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה דהא תניא בפרק ב' דנזיר (דף יא. ושם) הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה והתם לא שייך לשנויי הכי ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה וא"ת הא דתנן בפרק בתרא דמנחות (דף קט.) הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש ואם גלח בבית חוניו יצא ומפרש בגמרא היינו טעמא דהאי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין אמר אם סגי בבית חוניו טרחנא פירוש הלכך אם רצה לגלח במקדש חל עליו נזירות ואם אינו יכול או אם אינו רוצה לטרוח אדעתא דהכי לא נדר אגלאי מלתא דלא הוי נזיר והיינו פירוש יצא כלומר שלא חלה עליו הנזירות והשתא אמאי והא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא דאין גילוח אלא במקדש ואר"י דלא אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא היכא שמתכוין לעקור מה שכתוב בתורה אבל התם סבור הוא שיש מצוה בבית חוניו כמו בבית המקדש ואין מתכוין לעקור אית לן למילף מתנאי דבני גד ובני ראובן וא"ת כיון דשייך מתנה על מה שכתוב בתורה אפילו גבי ממון א"כ לא יוכל אדם למחול חובו לעולם על ידי תנאי שאם יאמר עשה עמי היום וחובך מחול לך יהא מתנה על מה שכתוב בתורה מיהו מלוה לא חשבינן כתובה בתורה דאפילו למאן דאמר (קדושין דף יג:) מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי היינו דוקא כגון נזקין וערכין ופדיון הבן דמסברא לא הוה מחייבינן להו אם לא שחייבתו תורה בפירוש אבל מלוה כולי עלמא מודו דלא טרפא ממשעבדי דאינה באה מכח התורה דסברא הוא שיש לו לשלם מה שלוה ממנו אבל קשה דלעניין נזקין (וערכין) נימא שלא יוכל למחול דמתנה הוא על מה שכתוב בתורה וכי תימא ה"נ והתנן בהחובל (ב"ק דף צב.) קרע את כסותי ושבר כדי על מנת לפטור פטור ותירץ ה"ר אלחנן דהתם נמי אם היה אומר קרע ושבר ע"מ שאין לי עליך דין נזק הוי חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה אבל למחול יכול וכן הכא גבי שאר כסות ועונה דוקא כשאמר על מנת שאין ליך עלי דין שאר כסות ועונה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה אבל ע"מ שתפטרי אותי משאר כו' פטור וכן על מנת שאין לך עלי אונאה על מנת שאין לך עלי דין אונאה וכן על מנת שלא תשמיטנו שביעית ועי"ל דנזקין לא דמו לקדושין דהכא היינו טעמא דאין קדושין לחצאין דאין לך קדושין שאין לה עליו שאר כסות ועונה וכן גבי נזיר אין נזיר לחצאין אבל גבי נזקין לא שייך למימר הכי וא"ת א"כ היכי מדמה בפרק המגרש (גיטין פד.) הרי את מגורשת ע"מ שתאכלי בשר חזיר למתנה על מה שכתוב בתורה והא בתנאי זה לא הוי גרושין לחצאין וי"ל דגבי ממון דניתן למחילה דוקא אמרינן טעמא משום דלחצאין אבל גבי איסורא לא בעינן האי טעמא והא דתנן ביש נוחלין (ב"ב דף קל.) האומר פלוני יירש במקום שיש בת בתי תירש במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה התם היינו טעמא דאין יכול לומר פלוני יירש והוא אינו יורש אבל במתנה יכול ליתן והא דמפרש התם בגמרא (דף קכו:) הכא מי מחל לרווחא דמלתא נקט וא"ת והא דתנן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ופריך בגמרא והא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא כו' ומסיק אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשיה ומאי משני והא הכא נמי לא קידשה על מנת כן ולא שיעבד נפשיה וי"ל דשאני התם כיון דריבתה תורה שומרים הרבה שומר חנם והשואל נושא שכר כו' יכול נמי כל אחד להיות לפי תנאו א"נ שאני התם דחייבתו תורה שומר שכר על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה הלכך במקום שאין משעבדים עצמם פטורים ובקונטרס פירש שם דהכא מקודשת משום דכי יהיב לה קדושיה אקדשה ותנאה דבתר הכי לאו כלום הוא שכבר היא אשתו אבל שומר חנם מתנה קודם שמשך ואין נראה דהא כל תנאי לרבי מאיר תנאי קודם למעשה הוא:

כתובות נו.

Navigate the library