נזירלה.
טוען את הדף…
כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בְּנָזִיר ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״. וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּקָא מוֹקֵים לְהַאי ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַג, פְּרָטָא מְנָא לֵיהּ! סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּדָרֵישׁ מִיעֵט וְרִיבָּה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא כְּרַבָּנַן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, לִיכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא לְהַאי ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״ גַּבֵּי פְּרָטֵי, לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ בָּתַר כְּלָל? שְׁמַע מִינַּהּ לְמֵידַּיְינֵיהּ בִּכְלָל וּפְרָט. וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן לִכְתּוֹב אוֹ שְׁנֵי חַרְצַנִּים, אוֹ שְׁנֵי זַגִּים, אוֹ חַרְצַן וְזָג. לְמַאי הִלְכְתָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״? שְׁמַע מִינַּהּ לְמִידְרַשׁ בֵּיהּ כְּלָל וּפְרָט, וְאִיכָּא נָמֵי לְמִידְרַשׁ בֵּיהּ: עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָג. וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּדָרֵישׁ מִיעֵט וְרִיבָּה, פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט מְנָא לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, נָפְקָא לֵיהּ מֵהַאי קְרָא: ״וְכִי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה״ — פָּרַט, ״וְכׇל בְּהֵמָה״ — כָּלַל, ״לִשְׁמוֹר״ — חָזַר וּפָרַט. פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. רָבָא אָמַר: נָפְקָא לֵיהּ מֵהַאי קְרָא: ״וְאִם מִן״ — פָּרַט. ״הַצֹּאן״ — כָּלַל, ״כְּבָשִׁים וְעִזִּים״ — חָזַר וּפָרַט, פְּרָט וּכְלָל וּפָרַט, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא לְרָבָא, וְלֵילַף מִן הָדֵין קְרָא: ״מִן״ — פָּרַט, ״הַבְּהֵמָה״ — כָּלַל, ״בָּקָר וָצֹאן״ — חָזַר וּפָרַט. פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. אֲמַר לֵיהּ: מִן הַאי לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ, דְּאִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: ״הַבְּהֵמָה״ —פרטא מנא ליה - מנא ליה דפרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט: סבר ליה כר' אלעזר דדריש ריבויי ומיעוטי - ולא משמע ליה מהאי חרצנים ועד זג פרט וקא דריש ביה כי טעמיה שלכך הוא בא שאינו חייב עד שיאכל כל שני חרצנים וזג: ואיבעית אימא דאית ליה כרבנן - דדרשי כללי ופרטי ואף ע"ג דמשמע ליה מיניה דלפרטא הוא דאתא: למידייניה בכלל ופרט - ולא משום דר' אלעזר בן עזריה: ולר' אלעזר דדריש ביה ריבויי ומיעוטי פרט וכלל ופרט מנא ליה - דדיינינן כעין הפרט: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט וכל בהמה כלל - ואפילו דובים ואריות לשמור חזר ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט דאהני פרטא בתרא למידי דבר שמירה הוא דנשבעין עליהן כגון נמי עופות יצאו דובים ואריות דלאו בני שמירה נינהו שאין להם תרבות: רבא אמר מהאי קרא - ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו: מן פרט הצאן כלל - ואפי' רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר שכשרין לקרבן: מן הכשבים ומן העזים חזר ופרט - דלא משמע ליה כללא כמו צאן ואימעיטו להו כל הני ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור ושחרש בו בשבת: ולילף מן הדין קרא - מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן יקריבנו מן פרט דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה הבהמה כלל אפילו חיה דחיה בכלל בהמה כו': ואיבעית אימא דאית ליה כרבנן - דדרשי כללי ופרטי ואף ע"ג דמשמע ליה מיניה דלפרטא הוא דאתא:שני חרצנים שבאים בתוך הענב וזג [א'] - מן הקליפה החרצנים לאפוקי שאם אכל כזית מן החרצנים או כזית מן הזגין אינו חייב עד שיאכל הגרעינין והקליפה החיצונה: סבר לה כר' אלעזר דדריש רבויי ומיעוטי - ורבי אלעזר נמי כר"א בן עזריה דריש ולא למעוטי כדפ"ל: ואיבעית אימא כרבנן - ושפיר אית ליה לר"א [ב"ע] מלתייהו דרבנן ותרתי שמעי' מינה דאי ס"ד לכדר"א [ב"ע] לחודיה לכתוב רחמנא מחרצנים ועד זג לגבי פרטי קודם הכלל ואי לדרשא דפרט וכלל ופרט כדרבנן לחודיה אתו לכתוב או חרצנים (או שני) וזגין או חרצן וזג שניהם בלשון רבים או שניהם בלשון יחיד אלא ש"מ כר' אלעזר ב"ע: ורבי אלעזר דדריש ריבה ומיעט פרט וכלל ופרט מנליה - וא"ת ודלמא לית ליה [המדה] בשום מקום כי היכי דרבנן לא דרשי מיעט וריבה וי"ל דא"כ הוה לו לחלוק בכ"מ שאנו דורשין בכלל ופרט וכלל ומרבינן מההוא ריבוי כעין הפרט כמו קרא דוכי יתן דבסמוך דרבנן דרשי ליה בכלל ופרט וכלל בהזהב בב"מ (ד' נז:) לרבות כעין הפרט דבר שמיטלטל וגופו ממון ולהוציא שטרות וקרקעות ועבדים ולא מצינו שר' אלעזר חולק על מדות הללו וריבה יותר מריבה ומיעט אלא גם הוא מודה שאין נשבעין על הקרקעות והשטרות ועבדים ומש"ה פשיטא ליה לגמרא כי במקום שאנו דורשין כלל ופרט וכלל ידרוש הוא פרט וכלל ופרט אם יכול להפיל כלל הראשון ואם אינו יכול אז דורשו בריבה ומיעט וריבה שכך קבל המדות וכשהוא דורש פרט וכלל ופרט מרבה כעין הפרט כמו רבנן בכלל ופרט וכלל (במשמע דרשא להאי קרא ר' יוסי אומר דבסמוך) אך קצת יש חילוק ביניהם לרבנן כדמפרש בסמוך א"נ [אומר ר"י] דע"כ אית ליה בעלמא פרט וכלל ופרט דאי הוי. דריש במיעט וריבה ומיעט ס"ל לגמרא דגם גבי נזיר הוה דריש ליה במיעט וריבה ומיעט ולא הוה דריש מיעוט אחרון לכדר' אלעזר ב"ע דהכי עדיף אלא ודאי [כדפרישית] דמדה דמיעט וריבה ומיעט לא דריש ליה אלא דריש ליה בפרט וכלל לפי דמדה דמיעט וריבה ומיעט אינו מדה בתורה לידרש וכ"ת אכתי כיון דבעלמא דריש פרט וכלל ופרט ה"נ גבי נזיר לידרשיה כרבנן ויש לומר הואיל דבעלמא דריש כל התורה בריבה ומיעט וכן במיעט וריבה וכן בריבה ומיעט וריבה ואף דפרט וכלל ופרט ניתן לידרש הואיל דברוב מקומות לא ניתן כלל ופרט לידרש נוח לו לדרוש פרט אחרון לכדר' אלעזר מלדרשו לפרט וכלל ופרט אך כשאין לו מה לדרוש מפרט אחרון דרשא אחרינא אז דורשין בפרט וכלל ופרט: וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט - דיתן לא משמע כללא לר' אלעזר דמה יתן דהכתוב לא פירש בכלל כלום על כן הוא מפיל כלל הראשון דיתן על חמור ושור ושה קאי דהיינו פרט וכל כלל דמשמע על כל דבר בהמה לשמור חזר ופרט ורבנן דרשי ליה בפרק הזהב בכלל ופרט וכלל וכן בכל דוכתי דאשכחן דרשא כלל ופרט וכלל דלא פליג ר"א היינו משום דדריש ליה בפרט וכלל ופרט וממעט מיניה [דלאו] כעין הפרט כמו רבנן מכלל ופרט וכלל: רבא אמר נפקא ליה מהאי - כלומר גם בהאי קרא דריש רבי אלעזר פרט וכלל ופרט ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו מן פרט דמשמע מקצת צאן ולא כל [צאן] צאן כלל כבשים ועזים חזר ופרט ה"ל פרט וכלל ופרט וי"מ דפרטא משמע למעוטי רובע ונרבע ויש במשמע למעוטי חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה דהשתא נדרוש הכי מה הפרט מפורש שלא נעבדה בהן עבירה בגופן ויצא רובע ונרבע שפסולין לקרבן ומכללא נרבי חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה דלא נעבדה בהן עבירה בגופן [ואדרבה] קשה דהיכי משמע מן הפרט למעוטי נעבדה בהן עבירה בגופן דהכי מקרי כבשים ועזים אי נרבעו כמו לא נרבעו וע"ק דרובע ונרבע נפקא לן מקרא אחרינא דפסולין להקרבה לכך נראה דמן הפרט משמע למעט שתי שנים דסתם כבש משמע בן שנה וסתם עז משמע בת שנתה וכן בעל מום דכתיב בפ' זכר תמים והשתא שמעינן מכעין הפרט בעל מום ונרבי מהכלל אפילו ב' שנים: ולילף מהאי קרא - שהיא פרשה ראשונה ולמה לא אמר שר"א ידרוש שם פרט וכלל ופרט מן פרט דמשמע מקצת בהמה ולא כל בהמה למעוטי חיה דבהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה בקר וצאן חזר ופרט דחיה אינו בכלל בקר וצאן (חזר ופרט) הרי אתה דן כעין הפרט מה הפרט מפורש למעוטי חיה מקרבן ותימה [כלל] מה אהני הא לא מרבינן מידי מכעין הפרט ותירץ מהר"ף דאהני כללא לרבויי שור [הבר] דבהמה הוא אף על גב דרגיל בין החיות והוי כעין חיה אפ"ה כשר לקרבן: א"ל מהא ליכא למשמע - מיעוטא דחיה דמן בהמה לא משמע למעוטי חיה שהרי חיה בכלל בהמה והוי כאילו כתיב מן הבהמה ומן החיה ואף על גב דמן משמע מיעוטא לא ממעט חיה מינה: