נזירס.
טוען את הדף…
גְּמָ׳ תָּנָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת, אֲבָל בִּנְזִירוּת בַּת שָׁנָה — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים, וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לְמֵתִים לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים. וְתָנֵי עֲלַהּ: וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה — מֵבִיא צִפּוֹרִים, וְחַטַּאת הָעוֹף, וְעוֹלַת בְּהֵמָה. שְׁנִיָּה — מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, שְׁלִישִׁית — מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, רְבִיעִית — מֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה. אָמַרְתָּ: תִּגְלַחַת רִאשׁוֹן מֵבִיא וְכוּ׳. מִמָּה נַפְשָׁךְ שַׁפִּיר קָמַיְיתֵי, דְּאִי וַדַּאי מְצוֹרָע הוּא וְלָאו טָמֵא הוּא — צִיפּוֹרִין חוֹבָתוֹ, וְחַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, אָזְלָא לִקְבוּרָה, וְעוֹלָה הָוְיָא נְדָבָה. וּלְגַלְּחוֹ תּוֹךְ שִׁבְעָה אִי אֶפְשָׁר, דְּדִילְמָא לָאו מוּחְלָט הוּא, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת״. וְאִי לָאו מְצוֹרָע וַדַּאי הָוֵי, וְהוּא טָמֵא — חַטַּאת הָעוֹף חוֹבָתוֹ, וְצִיפּוֹרִין אַבָּרַאי קָא מִתְעַבְדִין, וְלָא הָוֵי חוּלִּין בַּעֲזָרָה. וְעוֹלַת בְּהֵמָה הָוְיָא נְדָבָה. וְאִי לָאו מְצוֹרָע הוּא וְלָאו טָמֵא הוּא — צִיפּוֹרִין אַבָּרַאי קָא מִתְעַבְדִין, חַטַּאת הָעוֹף לִקְבוּרָה, עוֹלַת בְּהֵמָה הָוְיָא חוֹבָתוֹ. וְהָא בָּעֵי אָשָׁם! רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי. תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית צִיפּוֹרִין לָא צְרִיךְ, דְּהָא עֲבַיד, מַאי אִיכָּא: דִּילְמָא וַדַּאי מוּחְלָט הוּא, חֲדָא — לִסְפֵק סְפָרוֹ, וַחֲדָא, לִסְפֵק טוּמְאָתוֹ. תִּגְלַחַת רְבִיעִית — מֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה וּמַתְנֵי,גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות - בנזירות מועטת משלשים לשלשים ובנזירות מרובה משנה לשנה: תגלחת ראשונה מביא צפורין - דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות: וחטאת העוף - דקרבן טומאה דנזיר: עולת בהמה - דקרבן טהרה דנזירות: ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא - במת הילכך הא דקא מייתי ציפורים זו היא חובתו וחטאת העוף דקרבן טומאה בנזיר הוי ספק ואזלא לקבורה משום דדילמא לאו טמא מת הוא ולא חזיא להקרבה ועולה דקמייתי קרבן נדבה דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות: ולגלחו בתוך שבעה - כמשפט של מוחלט שסופר שבעה ואח"כ מגלח: אי אפשר דדילמא לאו מוחלט - ולאו טמא הוא והוי נזיר טהור ורחמנא אמר תער לא יעבור על ראשו: ואי לאו מצורע ודאי הוא ולאו טמא מת הוא - אלא נזיר טהור לציפורין דקמייתי לא חיישינן דאבראי קא מיתעבדי ואי משום חטאת העוף הא קאזלא לקבורה ועולת בהמה דקמייתי הויא חובתו: והא קבעי איתויי אשם - מצורע בתגלחת שניה ואשם במצורע ודאי מעכב באכילתו כדקיימא לן הביא כפרתו אוכל בקדשים ואילו בכל הני ארבע תגלחיות אמאי לא תני ליה אשם: הא מני ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתני - כדאמרי' בפרק בתרא דמסכת מנחות (דף קה.) רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות הכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני: תגלחת ב' ושלישית צפרים חיות אינו צריך - להביא שכבר הביא בתגלחת ראשונה: מאי אית לך למימר - דמיבעיא ליה לאיתויי דילמא מוחלט הוא ולא טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי חלוטו ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו וצריך להביא קרבן מצורע להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת שניה ובתגלחת שלישית חדא לספק חלוטו וחדא לספק טומאה דנזירות דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא וחטאת העוף עולה לימי ספרו וא"ת והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב ולא בחטאת העוף אי לאו דליהוי עני לפי שאין חטאת בהמה באה על הספק לפי שאינה נאכלת מספק והויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה ומיתסר לאיתויי לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול תקון רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבאה על הספק כדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר (לעיל נזיר דף כט.) אע"פ שאינה נאכלת וה"נ תני עלה בתוספתא (פ"ו) בברייתא ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה (דף ע.) גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו' ואי אמרת דמוחלט וטמא הוא ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו וימי ספרו הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא ואידך חטאת העוף דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה ועולת בהמה שבזו ושבזו תיהוי נדבה ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה אלא נזיר טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר ותגלחת שניה לתגלחת טהרה לכך מביא עולת בהמה דהויא חובתו והחטאת בספק ובתגלחת רביעית מביא קרבן טהרה חטאת דבהמה ועולה ושלמים ומתני:ה"ג תגלחת ראשונה מביא צפרים - לספק מוחלט אחת שחוטה ואחת משולחת וחטאת העוף לספק נזיר טמא ועולת בהמה לספק נזיר טהור ועולת העוף דלא אייתי כדין נזיר טמא ק"ל ושמא מספק לא הצריכוהו וכן צריך לומר דשלמים דנזיר טהור לא הצריכוהו שלא הצריכו לספק נזיר טהור רק קרבן להתירו בתגלחת וכדאמרי' גילח על א' משלשתן יצא: ה"ג שניה מביא חטאת העוף לאו משום דנזירות טומאה יעלה לו למנין שבעה וביום השמיני יתחיל למנות דבנזיר טמא ליכא לספוקי בתגלחת שניה אלא משום ספק מוחלט ואף עולת בהמה שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר טמא: שלישית מביא חטאת העוף - דאולי היה טמא ותגלחת של מוחלט לא יעלה לתגלחת לא לנזיר טהור ולא לנזיר טמא כדפרישית בסמוך ועולת בהמה דשמא מוחלט הוא אך לא טמא: רביעית - דליכא לספוקי לא במוחלט עוד ולא בטמא עוד מביא קרבן טהרה משלם: אמרת - כמו אמר מר תגלחת ראשונה מביא צפורין וחטאת העוף ועולת בהמה ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא הוא הצפורין לחובתו וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה ועולה הוי נדבה ולגלחו בסוף שבעה דהיינו תוך שלשים לא אפשר דדילמא לאו מוחלט הוא ורחמנא אמר תער לא יעבור כו': והא בעי אשם ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתנה - דאמר בפרק התערובת (זבחים דף עו.) ובפרק בתרא דנדה (דף ע.) דאשם נמי מתנה בשלמים אף כי ממעט זמן אכילתן אי לאו מצורע הוא ובודאי טמא הוא חטאת העוף חובתו צפרים אבראי ולא הוו חולין בעזרה ועולת בהמה הוי נדבה ואי לאו מצורע הוא ולא טמא הוא צפרים אבראי קא מתעבדי וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולת בהמה היא חובתו: תגלחת שניה ושלישית צפורים חיים בשביל מוחלט לא צריך דהא עביד מאי איכא למימר דילמא ודאי מוחלט היה חדא לספק [ספרו] וחדא לספק טומאתו תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה: