Nazir 63b · Talmud

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: אִם עַד שֶׁלֹּא גִּילַּח — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיתְיְדַע לֵיהּ בְּתוֹךְ מְלֹאת — צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, לְאַחַר מְלֹאת, שְׁמַע מִינַּהּ. וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי לָךְ: כּוּלּוֹ סוֹתֵר אוֹ שִׁבְעָה סוֹתֵר? לְמַאן? אִילֵּימָא לְרַבָּנַן — פְּשִׁיטָא דְּכוּלּוֹ סוֹתֵר. וְאִי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל אַחַר מְלֹאת — שִׁבְעָה סוֹתֵר! אָמַר לְךָ: הָנֵי מִילֵּי, כִּי נִטְמָא אַחַר מְלֹאת, וְהַאי לִפְנֵי מְלֹאת הוּא. אוֹ דִילְמָא: שָׁאנֵי הָכָא דִּידִיעָה אַחַר מְלֹאת הִיא? וּמִינַּהּ: קָתָנֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר, וְלָא קָמִיפַּלְגִי. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצֵא מֵת מוּטָל לְרׇחְבָּהּ שֶׁל דֶּרֶךְ, לִתְרוּמָה — טָמֵא, וּבְנָזִיר וּבְעוֹשֵׂה פֶסַח — טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר, אֲבָל יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר — אַף לִתְרוּמָה טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם. אֲבָל מְשׁוּבָּר אוֹ מְפוֹרָק, אֲפִילּוּ אֵין מָקוֹם לַעֲבוֹר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא בֵּין פִּרְקִין עָבַר. וּבְקֶבֶר, אֲפִילּוּ מְשׁוּבָּר וּמְפוֹרָק — טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁקֶּבֶר מְצָרְפוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. אֲבָל טָעוּן אוֹ רָכוּב — טָמֵא. לְפִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו — אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל. טָעוּן אוֹ רָכוּב — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּטוּמְאַת הַתְּהוֹם. אֲבָל טוּמְאָה יְדוּעָה — שְׁלׇשְׁתָּן טְמֵאִים. וְאֵיזוֹ הִיא טוּמְאַת הַתְּהוֹם — כֹּל שֶׁאֵין מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. הָיָה טָמוּן בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת — הֲרֵי זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. בַּיַּמִּים וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. וְלֹא אָמְרוּ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. כֵּיצַד יָרַד. צָפָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְעִנְיַן שֶׁרֶץ, דְּתַנְיָא: סְפֵק טוּמְאָה צָפָה, בֵּין בְּכֵלִים, בֵּין בְּקַרְקַע — טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּכֵלִים טְמֵאָה, בְּקַרְקַע טְהוֹרָה.

אמר רבא ת"ש - מדקתני מתני' אם נודע לו עד שלא גילח בין כך ובין כך בין טומאת התהום בין טומאה ידועה סותר ואוקימנא לה למתני' כר"א וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר כל אימת דאיטמי בין בתוך ימי מלאת בין לאחר ימי מלאת דסותר: ודאיתידע ליה אימת אילימא בתוך ימי מלאת צריכא למימר דסותר - בתמיה אלא לאו שמע מינה דאיתידע ליה לאחר מלאת וקאמר דסותר דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן: ועדיין תיבעי לך - כיון דלאחר מלאת קאי ז' סותר ותו לא או דילמא כיון דניטמא בתוך ימי מלאת סותר את כולן: ולמאן - קמיבעיא לך אי לרבנן וקודם הבאת קרבנותיו פשיטא דכולן סותר: ואי לר"א - וקודם תגלחת הא שמעי' ליה דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל נזיר דף טז:) כל לאחר מלאת ז' סותר: אמר לך - רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא לי והכי קמיבעיא לי הני מילי דלאחר מלאת שבעה סותר ותו לא כי ניטמא לאחר מלאת והאי כיון דניטמא לפני מלאת מודי בה ר"א דבתר טומאה דהות בתוך ימי מלאת אזלינן: או דילמא כיון דידיעה לאחר מלאת הוא - שכבר הביא קרבנותיו וז' הוא דסותר ותו לא: ה"ג ומינה הא דקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג ש"מ - כלומר ותיפשוט ליה ממתני' גופיה דמדקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג בין דניטמא קודם מלאת בין לאחר מלאת דהא מתני' כל אימת דניטמא במשמע ואוקימנא לה כר"א דאמר כל לאחר מלאת ז' סותר ותו לא ש"מ נמי דאפילו היכא דניטמא בתוך מלאת כיון דידיעה לאחר מלאת הוא דז' סותר ותו לא: לישנא אחרינא אמר רבא ת"ש ולרבא לית ליה דרבי יוחנן דמוקים לה למתני' כר"א ולא כרבנן דקסבר רבא מתני' נמי מיתוקמא כרבנן דמודו רבנן גבי טומאת התהום דאע"ג דבעלמא תגלחת לא מעכבא לגבי טומאת התהום חשיבא שאם נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין דנטמא לפני מלאת בין לאחר מלאת דאם נודע לו לאחר מלאת קודם גילוח אע"ג דהביא קרבנותיו סותר דבזו מודו רבנן לר"א דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום וש"מ דסותר ועדיין תיבעי לך כו' אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא ליה והכי קמיבעי ליה ה"מ דאמר ר"א דאינו סותר אלא ז' היכא דנטמא נמי לאחר מלאת והא כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו לרבנן דסותר את כולן דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי או דילמא שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת שבעה הוא סותר ותו לא. ומינה איכא למישמע מינה דהא קתני בין כך ובין כך סותר וקא משמע מתני' לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת להיכא דנטמא לאחר מלאת דסותר את כולן ולא מיפלגי בה ר"א ורבנן ש"מ דלר"א נמי כיון דטומאה הוה בימי מלאת דסותר את הכל: ת"ר המוצא מת - טמון בדרך בתבן או בצרורות ומוטל לרחבו של דרך ואין לו מקום לעבור אלא עליו ובשעה שהולך עליו לא הכיר בו שהוא תחתיו לענין אכילת תרומה טמא ובנזיר ועושה פסח טהור ואינו צריך לעשות פסח שני ובכל אלו שאמרו דבנזיר ועושה פסח טהור כשנודע לו לאחר שעשה פסחו אבל נודע לו קודם שעשה פסחו ה"ז טמא ונדחה לפסח שני והכי מפורש עלה בתוספתא בברייתא דמסכת נזיר (פ"ו) ושל פסחים (פ"ו): אבל יש לו מקום - רחב לעבור שלא על המת אף לענין אכילת תרומה טהור: ה"ג בד"א - דמהלך בין פרקין טהור במהלך ברגליו שיכול לכוין ולפסוע בנתים שלא יגע ושלא יאהיל אבל טעון או רכוב טמא בתרומה לפי שאי אפשר כו' אבל לנזיר ועושה פסח לעולם טהור דהכי גמירי לה בטומאת התהום והאי דכתוב בספרים אפילו בנזיר ועושה פסח טמא טעות הוא: אבל בטומאה שהיתה ידועה - לשום אדם: שלשתן טמאין - ואפילו נזיר ועושה פסח ועושה פסח שני ואע"פ שכבר עשו פסחים בפסח ראשון: בתבן או בצרורות - שהיא טומאת התהום דאפשר שלא הכיר בו אדם מעולם שהרי תבן יכול להתגלגל עליו ע"י רוח וצרורות עשויין להתגלגל ממקום למקום אבל ימים [ואפילה] ונקיקי סלעים הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהן ע"י הדחק. ואפשר שאדם אחד מכיר בהן שהציץ בתוכו ואין זו טומאת התהום: ולא אמרו - שהותרה טומאת התהום אלא לטומאת מת בלבד אבל לענין זב וזבה לא: ה"ג צפה אינה מטמאה לענין שרץ - כלומר אע"ג דטומאת מת צפה מטמאה בספק מגע כדתנן ונמצא מת צף על פני המים לענין שרץ מיהא אינה חשובה לטמא מספק שאם שרץ צף על פני המים ספק נגע בו ספק לא נגע בו ספקו טהור: דתניא ספק טומאה צפה - כלומר טומאה צפה והוא ספק אם נגע בה אם לא נגע בה: בין - שהיא צפה במים שבכלים בין במים שבקרקע טהורה:

אמר רבא ת"ש עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר היכי דמי אי דאיתידע ליה תוך מלאת צריכא למימר דסותר - צ"ע מאי קאמר הא איצטריך לאשמועי' דיש טומאת התהום שסותר כגון שנודע לו עד שלא גילח ונראה לפרש דמיתורא דמתני' דייק דמדיוקא דרישא נפקא מדקתני נודע משגלח: ועדיין תיבעי לך - הש"ס הולך ומפרש הך פשיטותא דרבא דרך קשיא ותירוץ ואף בעיא דרמי בר חמא הולך ומפרש הטעם באורך: ועדיין תיבעי לך כולהו סותר או ז' סותר - ומה היה פשיטותא דרבא ומשיב למאן אי לרבנן פשיטא דכולהו סותר כדאמר לעיל בפרק ג' (נזיר דף טז.) דאף נטמא אחר מלאת סותר [שלשים מדרבנן ואי ר"א הא אמר כל אחר מלאת ז' סותר: הני מילי - דקאמר ר"א אחר מלאת ז' סותר כי נטמא אחר מלאת והא דקא מיבעיא ליה תוך מלאת הוא או דילמא שאני הכא דידיעה לאחר מלאת הוא והוי כמו נטמא אחר מלאת והיינו בעיא דרמי בר חמא ופשיט ליה מיניה ממתני' גופה דאוקמינן כר"א וקתני אם עד שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך סותר ולא מפליג בין נטמא קודם מלאת לנטמא לאחר מלאת ובנטמא אחר מלאת פשיטא לך דאינו סותר כ"א ז' לר"א והכי נמי כי נטמא לפני מלאת דאינו סותר כי אם ז': לתרומה טמא - כיון שהוא מוטל לרחבה של דרך אי אפשר לו לעבור כי אם דרך עליו ויאהיל לנזיר ועושה פסח טהור דהוי טומאת התהום בד"א דלתרומה טמא שאין לו מקום לעבור אם לא דרך אותו מקום שהמת נמצא אבל יש לו דרך לעבור טהור אף לתרומה בד"א לתרומה טמא שנמצא שלם אבל משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור דשמא בין פרקין עבר ולא עבר דרך ישר אלא דרך מעוקם והויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספקו טהור אבל אם נמצא בקבר ועבר דרך עליו אפי' משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו ליטמא באהל כדדרשינן או בקבר לרבות קבר סתום שהעובר אף כנגד הריקן שבקבר מטמא באהל כדפרישית לעיל: במה דברים אמורים - דחיישינן שמא בין פרקין עבר וטהור במהלך על רגליו שאפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל אבל טעון משאו או רכוב על גבי בהמה אינו יכול להלך כל כך זקוף שלא יטה עצמו לצדדין וטמא דאין זו ספק טומאה ברה"ר אלא ודאי ניטמא דהאהיל: במה דברים אמורים - דאין לו מקום לעבור דטהור בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה [שלשתן טמאים] תרומה ונזיר ועושה פסח ומפרש ואזיל מאי ניהו טומאה ידועה דמכיר בה א' בסוף העולם: באפילה ובנקיקי הסלעים - אבל אינו מכוסה: צפה אינו מטמא לענין שרץ דתניא ספק טומאה צפה בין בכלים - שיש מים בכלי ושרץ צף על פני המים ספק נגע בכלי ספק לא נגע או בקרקע במים שעל גבי קרקע ר"ש אומר בכלי טמא בקרקע טהור ודאי נגע טמא בכל מקום שהוא שורץ ספק נגע דוקא על הארץ טמא אם היא טומאה ברה"י אבל צפה שאינה קבוע לא דמספקא לן אי דוקא על פני המים מטהרינן או הוא הדין צפה באויר שזורקה אדם באויר מטהרינן ממעוטא דעל הארץ:

נזיר סג:

Navigate the library