Nazir 65b · Talmud

אָמַר רָבָא: בָּדַק וּפִנָּה, בָּדַק וּפִנָּה, בְּדַק וְאַשְׁכַּח — לָא הַאי מְפַנֵּי לֵיהּ גַּבֵּי הָנָךְ תְּרֵי, וְלָא הָנֵי תְּרֵי לְגַבַּי הַאי חַד. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לִפְנוֹת, מְפַנֶּה לְהוֹן. וְלִישַׁוִּינְהוּ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּא, מָצְאוּ וְטִיהֲרוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בָּדַק מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְלֹא מָצָא, מַאי? אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה אָמַר רַב: שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּא מָצְאוּ וְטִיהֲרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַתְנִי׳ כׇּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִילָּה, טָהוֹר — עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה. מִשֶּׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה — סְפֵקוֹ טָמֵא. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר קְרָא ״לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ״, הוֹאִיל וּפָתַח [בּוֹ] הַכָּתוּב בְּטׇהֳרָה תְּחִילָּה. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מִשֶּׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה נָמֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר! אֶלָּא, כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַהָא אִיתְּמַר: אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן — טָמֵא, וְאִם שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לַבַּהֶרֶת — טָהוֹר. סָפֵק — טָמֵא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: כִּיהָה. מַאי ״כִּיהָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה: כִּיהָה וְטָהוֹר. וְדִילְמָא כִּיהָה וְטָמֵא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר קְרָא ״לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ״. הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב בְּטׇהֳרָה תְּחִילָּה. מַתְנִי׳ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה: בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָּׂא וּבִקְפִיצָה, וּבְחוֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִירְהוּר. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה — אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אוֹנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ — טְמֵאִים. שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵירוֹ וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת — חַיָּיב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי נָתָן: אָמַר קְרָא ״וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ״, לִרְאִיָּה שְׁלִישִׁית אִיתַּקַּשׁ לִנְקֵיבָה. וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, בָּרְבִיעִית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ! אֶלָּא בְּאֶתִּים קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ אֶתִּים. וְרַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי אֶתִּים. אוֹנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ.

אמר רבא בדק ופנה - בדק ומצא מת ופינהו ממקומו כדתנן נוטלו ואת תפוסתו: בדק ופנה - נמי לשני כדתנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן ולבתר הכי בדק ואשכח שמצא שלישי לא מפני ליה גבי הנך קמאי: ולא הנך תרי - מפני להון גבי חד דמחזקינן בשכונת קברות: ה"ג אמר רבא כיון שניתנה רשות לפנותן מפני להו ולישוינהו שכונת קברות אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו את א"י בדק מכ' אמה ולא מצא מאי אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב ששת שכונת קברות - וה"פ אמר רבא כיון שניתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים כדתנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מפני להו להאי ג' ואמאי מפני להו לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן ויחזיקו לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיו ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהילו על הטומאה: אמר ר"ל עילא - כלומר כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד ושנים כי הדר ומצא להך שלישי מפני להו גבייהו כדי לטהר את המקום הזה שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי פסח מותרים להלך לשם: קתני בודק ממנו ולהלן ואם בדק ולא מצא מאי - מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך ג' אתרמויי אתרמי דאיתקבור להכא ולא קנו מקומן או דלמא כיון דג' הן מחזקינן ליה בשכונת קברות ואסור לפנותן: אמר רב מנשיא אמר רב ה"ז שכונת קברות מ"ט אמר רב ר"ל עילא מצאו וטיהרו את א"י - צלע של מתים מצאו דמתרגמינן (בראשית ב) צלע עילא: וטהרו את א"י - כלומר אע"פ שאין כאן אלא הללו ג' קברים אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר ושאר סביבות העיר טהור: ה"ג ספק טמא ר' יהושע אומר כיהה: מתני' בז' דרכים בודקים הזב עד שלא נזקק לטומאה - עד שלא ראה ב' ראיות: באכילה ובשתיה - מחמת רוב אכילה ושתיה הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה: ובמראה - שראה שד או ד"א ונפחד מחמתו והוי אונס ואמר מר (נדה דף לה.) מבשרו ולא מחמת אונסו: משנזקק לזיבה - שכבר ראה ראיה שוב אין בודקין אותו: שרגלים לדבר - שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש: אונסו וספיקו ושכבת זרעו - הכל טמאים מחמת זיבה דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה: ורבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר - שלא בא מחמת הכאה הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה: גמ' מנה"מ - דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו: א"ר נתן אמר קרא והזב את זובו - לזכר ולנקבה אחר שאמר הכתוב שתי זיבות זב זובו הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית לומר לך מה נקבה דלא כתיב בה מבשרה ואפילו מאונסה הויא טמאה אף זכר כיון שראה ב' פעמים שנזקק לטומאת ז' אפי' ראה את השלישית באונס כיון דחזא ב' פעמים שלא באונס הוי טמא ומייתי קרבן: ר"א אומר בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן שאם ראה ב' ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס אינו מביא קרבן: ברביעית אין בודקין אותו - כלומר כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו ואפי' אם היא באונס אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפ' בנות כותים (נדה דף לה.): ר"א דריש אתים - הזב חדא את תרתי זובו תלתא ולרביעית איתקש לנקיבה דמטמאה אפי' באונס:

אמר רבא בדק - ומצא גם השני ופנה בדק ואשכח ובדק עוד ומצא ג' לא [האי] מפני לגבי ב' דאיגלאי מילתא שבמתכוון קברוהו כדי (לא) לישאר [שם] ולא הני תרי מפנה לגבי חד א"צ שיפנה שנים ויחזיר לגבי חד אצל השלישי למקום שהיה בו קבר ואית דגרסי הכא ומשוי להו שכונת קברות פי' שיהיה בודק משם ולהלן עשרים אמה: איכא דאמרי כיון שניתן רשות לפנות - שכבר פינה קודם שידע ששלשה הם אף השלישי מפנה למקום שירצה דבאחד לא נתקן שכונת קברות וקצת קשה אם הלכה היא ושמא כל זה מן ההלכה: ולישוינהו שכונת קברות ומשני אמר ר"ש בן לקיש עילא מצאו וטיהרו כל א"י ואין להחזיק טומאה ולהחמיר: בדק מכ' אמה ולא מצא מאי - דלאחד מן הרוחות מי אמרי' כי היכי דלרוח זה לא מצא לא יהא זה זקוק לבדוק לשאר הרוחות מדברות זו ליכא או לא: אמר רב משרשיא שכונת קברות - כלומר שכונת קברות של שלשה שנמצאו כבר יש לו אבל לא יצטרך יותר לבדוק מאי טעמא עילא מצאו וטיהרו את א"י אית דמפרשי בדק ולא מצא מאי מהו שיהא לחפור בעומק עד שיגיע לסלע לבתולה: כל ספק נגעים בתחילה עד שלא נזקק לטומאה טהור - דאוקמיה אחזקתיה ובמסכת נגעים (פ"ה מ"ד) מפרש כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע לסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע [איזה מהן] פשה טהור: משנזקק לטומאה התם מפרש כיצד שנים באו אצל כהן בזה כסלע ובזה כגריס לסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה [כסלע] ועוד טמאין לסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כיהה שניהם טמאים עד שיחזיק לשניהם להיות כגרים דכל חד אוקמיה בחזקת טומאה: מנא הני מילי - דעד שלא נזקק לטומאה ספק נגעים להקל אמר קרא לטהרו (אומר) הואיל דפתח הכתוב בטהרה תחילה: אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי - דהא לא איצטריך קרא לעד שלא נזקק לטומאה דתיפוק ליה לאוקמיה אחזקתיה אלא לנזקק לטומאה פר"ת: אלא אי איתמר דרב (הונא) אדר' יהושע איתמר דמטהר אפילו נזקק לטומאה אבל מתני' [דהכא] נאמר בין נזקק בין לא נזקק מסברא דאוקמיה אחזקתיה: ורבי יהושע אומר כיהה מאי כיהה כיהה וטיהר ודלמא כיהה וטמא - ותימה דא"כ היינו ת"ק ופי' הר"ר יהודה מקורבייל ודילמא כיהה וטמא ובא לחלוק על ת"ק שתנא קמא [מטמאו] מספק ור' יהושע בא לומר שהוא ודאי מצורע ומשני לך דכיהה וטיהר לגמרי דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח בטהרה תחילה לעולם לא נאמרה במצורע אלא טהור גמור או טמא גמור: בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק [לזיבה] - כמו בראיה ראשונה או שניה: במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה במראה - שראה איש ואשה נזקקין זה לזה וכן משמע במס' זבין (פ"ב מ"ב) דפליג רבי יהודה ואמר אפי' ראה בהמה חיה ועוף נזקקין זה לזה מהרהר: משנזקק לטומאה כמו בראיה שלישית לרבנן פרק בנות כותים (נדה דף לה.) דמחייבי קרבן אבל רביעית לר"א ליסתור מה שספר אין בודקין אותו דהא מבשרו ולא מחמת אונסו לא קאי אלא אשתים לרבנן או אשלישית לר"א: אונסו - כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה: ספקו ושכבת זרעו - מפ' בגמ': רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר - דחולה הוא הואיל והיקל ממה שהיה איידי דתנא שרגלים לדבר נקטי' הכא: מנה"מ א"ר [נתן] דאמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה - והזב ראיה ראשונה את זובו ראיה שניה לזכר ולנקבה שלישית אקשיה רחמנא לנקבה ונקבה מטמאה באונס: רבי אלעזר אומר בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו - מ"ט דר"א דלית ליה דרשה דאמרינן אלא באתים קמיפלגי ר"א דריש הזב חדא את תרתי זובו תלתא ברביעית אקשייה לנקבה ובפרק בנות כותים (נדה דף לה.) מפרש ליה הש"ס טפי:

נזיר סה:

Navigate the library