יומאנח:
טוען את הדף…
מַתְנִי׳ ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד, מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן — מִשָּׁם הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא. וְעַל כּוּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁהָיָה נוֹתֵן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. הִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת, שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״. הֵיכָן הָיָה — לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״לִפְנֵי ה׳״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה, כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה׳ אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ — מִזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הָיָה מַתְחִיל? מִקֶּרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מִזְרָחִית, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מָקוֹם שֶׁרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵק. מָקוֹם שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵק. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא, בְּהָהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא — לָא עָבֵיד. מַאי טַעְמָא? אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר קְרָא: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ. וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, נַקֵּיף דֶּרֶךְ יָמִין? לֵימָא בִּדְרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל קָא מִיפַּלְגִי, דְּאָמַר רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה — ״עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פוֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פוֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכׇל אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה״. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, לַמִּזְרָח. מָר אִית לֵיהּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל. וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ, וּמָר סָבַר: לָא יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ. וְרַבִּי עֲקִיבָא נְהִי דְּלָא יָלֵיף פְּנִים מִחוּץ, אִי בָּעֵי — הָכִי נַעֲבֵיד, אִי בָּעֵי — הָכִי נַעֲבֵיד? אָמַר לָךְ רַבִּי עֲקִיבָא: מִדִּינָא בְּהָהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא — בְּהָהוּא עָבֵיד בְּרֵישָׁא, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת. וְאַמַּאי לָא עָבֵיד — מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ. וְכֵיוָן דְּיָהֵיב בְּהָהוּא קֶרֶן — הָדַר אָתֵי לְהָהוּא קֶרֶן דְּאִיחַיַּיב לְמִיתַּב בְּרֵישָׁא.מתני' זה מזבח הזהב - דאילו מזבח החיצון לאו לפני ה' הוא: התחיל מחטא ויורד - משום דסבירא ליה להאי תנא הקפה ברגל כדאמר בגמרא וכל מתנה ומתנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו וצריך ליתן מלמעלה למטה כי היכי דלא נתווסי מאניה שהמזבח גבוה אמתים ואי אפשר לצדד ראשי אצבעותיו למטה ולתת המתנה בקרן מלמטה למעלה ועל כרחו ראשי אצבעותיו למעלה וכשהוא נותן באצבע כנגד חודה של קרן ונותן מתנה ארוכה ומשוכה אם מושך מלמטה למעלה הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו וצריך ליתן מלמעלה למטה נקט לשון מחטא ויורד מחטא לשון ירידה היא כדאמרינן במנחות [סו:] נושא עולה ומתחטא: מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון - דהיינו בקרן דרומית מזרחית כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נג.) שם גומר על מזבח הפנימי וטעמא אמרי' בגמ': ר' אליעזר אומר - לא היה מקיפו ברגליו שהרי כולו אינו אלא אמה על אמה מרובעת וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה: חוץ מזו - שהוא עומד אצלה שהיא לפניו שאי אפשר לו לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא למעלה וצריך למשוך המתנה מלמעלה למטה שאם מושכה מלמטה למעלה הדם זב לתוך בית יד כתנתו: הזה על טהרו - אחר שגמר מתנות הקרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב (ויקרא ט״ז:י״ט) והזה עליו מן הדם וגו': טהרו - מפ' בגמ': של מזבח החיצון - שירי דמי חטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי וטעמא מפרש בגמרא: אלו ואלו - דמים החיצוני' והפנימיים הנשפכים על יסוד מזבח העולה היו שותתין ונופלים מן היסוד על הרצפה: ומתערבין באמה - סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון: לגננין - בעלי גנות: ומועלין בהן - יש בהן איסור ליהנות בלא דמים: גמ' תנו רבנן וכו' - הכי גר' לה בת"כ ויצא אל המזבח מה ת"ל אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת"ל ויצא אל המזבח היכן היה לפנים מן המזבח תניא אידך לפני ה' מה תלמוד לומר אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר יום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן תלמוד לומר מזבח קטרת הסמים (אשר) לפני ה' ואין הכהן לפני ה' הכי גרסינן נמי להך גבי פר כהן משיח בת"כ והכי פירושה דתרווייהו ויצא אל המזבח מה תלמוד לומר היה לו לכתוב וכפר על המזבח אשר לפני ה' מה ת"ל ויצא אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר כהן משיח ופר העדה שהכהן עומד חוץ למזבח כשהוא מזה הזאות שעל הפרוכת ואינו עומד בין המזבח לפרוכת כדקתני בהך אידך ברייתא לקמן תלמוד לומר ויצא אל המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד בפנים מן המזבח תניא אידך גבי פר כהן משיח לפני ה' מה תלמוד לומר ליכתוב ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים יודע אני שהיא לפני ה' מה תלמוד לומר לפני ה' מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' המזבח מפסיק בין הכהן לפרוכת בשעת מתן הקרנות וכשהזה על הפרוכת באותו מעמד עצמו היה שהרי לא נאמרה יציאה בינתיים למדנו שהיה עומד חוץ למזבח ומזה ואם תאמר והלא לא כתיב אשר לפני ה' אלא לפני ה' ואיכא למימר דאנתינה קאי והכהן לפני ה' אי אפשר לומר כן שהרי בפר העדה נאמר אשר לפני ה' ועל כרחיך אמזבח קאי ועבודת שניהן היה שוה: מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית - קסבר שתי פרוכת היו והחיצונה פרופה מן הדרום כדתנן במתניתין וכשיצא מבית קדשי הקדשים דרך הדרום הזה על הפרוכת וכשהשלים בא לו למזבח לדרומית מערבית שהיא ראשונה לו ושם לא היה נותן כדאמרינן לקמן דבעינן ויצא עד דנפיק מכוליה מזבח לפיכך יוצא למזרחית דרומית ומתחיל שם וחוזר דרך שמאל למערבית דרומית ולקמן פריך לקיף דרך ימין: ר"י הגלילי אומר כו' - סבר לה כרבי יוסי דמתני' דאמר לא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחילה בצפונית מערבית דמזבח ושם לא נתן עד שיצא ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחזר לצפונית מערבית דרך ימין: דכולי עלמא וכו' - דהא ע"כ מן המערב הוא בא ובמערבה של מזבח פוגע תחילה: לימא - רבי עקיבא שמקיף לשמאל ורבי יוסי הגלילי המקיף לימין בדרמי בר יחזקאל קא מיפלגי: עומד על שנים עשר בקר - בים של נחושת שעשה שלמה כתיב שלשה פונים (צפון) וגו' (דברי הימים ב ד׳:ד׳) מקרא זה מונה והולך דרך ימין המקיף את הים ובא מצפון למערב וממערב לדרום ומדרום למזרח דרך ימין מקיפה: דרך ימין למזרח - לא שייך למתני הכא למזרח אלא במס' זבחים דמייתי לה להא מתניתא על הכבש שהוא בדרום והעולה לו ופונה לימין למזרח הוא פונה ואגב ריהטא דההיא גירסא נקיט לה בכולה הש"ס: