גיטיןלב:
טוען את הדף…
שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע – מַשְׁמַע דְּבָטֵל, וּמַשְׁמַע דְּלִיבְּטִיל. גַּבֵּי גֵּט לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בֵּיהּ קָאָמַר, גַּבֵּי מַתָּנָה לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בַּהּ קָאָמַר. אָמַר אַבָּיֵי, נְקִיטִינַן: שְׁלִיחַ מַתָּנָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁלִיחַ הַגֵּט; נָפְקָא מִינַּהּ לְ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכִי״ דָּמֵי. רָבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּתְלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא, וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: ״בָּטֵל״ מַהוּ? תֵּיקוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״גֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל״; ״לֹא יַתִּיר״; ״לֹא יַעֲזִיב״; ״לֹא יְשַׁלַּח״; ״לֹא יְגָרֵשׁ״; ״יְהֵא חֶרֶס״; ״יְהֵא כְּחֶרֶס״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין. ״אֵינוֹ מוֹעִיל״; ״אֵינוֹ מַתִּיר״; ״אֵינוֹ מַעֲזִיב״; ״אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ״; ״אֵינוֹ מְגָרֵשׁ״; ״חֶרֶס הוּא״; ״כְּחֶרֶס הוּא״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הֲרֵי הוּא חֶרֶס״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא מֵ״הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ״; ״הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר״? חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ, אוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ; וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן. אִינִי?! וְהָא קַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: חוֹזֶרֶת. הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – דִּיבּוּר וְדִיבּוּר הוּא, אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר; וְהָכָא – נְהִי דְּבַטְּלֵיהּ לִשְׁלִיחוּתָא דְּשָׁלִיחַ, גִּיטָּא גּוּפֵיהּ מִי קָא בָטֵיל? בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה. אִיתְּמַר, בִּפְנֵי כַּמָּה הוּא מְבַטְּלוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם; רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – ״בֵּית דִּין״ קָתָנֵי. וְרַב נַחְמָן אָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם – לְבֵי תְרֵי נָמֵי ״בֵּית דִּין״ קָרֵי לְהוּ. אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: ״מוֹסְרַנִי לִפְנֵיכֶםשתי לשונות משמע - וכיון דהכי הוא סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין: הרי הוא כשליח הגט - ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל הרי היא בטלה: ה"ג נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי - ואע"ג דמתנה זכות הוא מצי למיהדר דהולך לאו כזכי דמי: דתלי - נשען: בטל מהו - אם אמר בטל ולא אמר הוא מהו לשעבר משמע ואין בדבריו כלום כיון דלא אמר הוא או דילמא בלא הוא נמי ב' לשונות משמע ולישנא דאהני ביה קאמר: אינו מועיל - משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו: חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום - דכל לשונות הללו לשעבר הוא: הרי הוא חרס מהו - להבא משמע או לשעבר משמע: מאי שנא מהרי הוא הקדש - דקי"ל דהוי הקדש בכמה דוכתי דתנן בנדרים (דף מח.) אם שלי הן הרי הן מוקדשים לשמים ובהפקר נמי תנן בה הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ אלמא להבא משמע: חוזר ומגרש בו - אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו: או אינו חוזר ומגרש - מי אמרינן בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה עד דהדר ומשוי ליה שליח אבל גיטא לא בטיל: כר' יוחנן דאמר חוזרת - בקדושין בפרק האומר לחברו אמר לאשה התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים וחזרה בה בתוך שלשים בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין ה"נ ליבטיל גיטא: דיבור ודיבור הוא - מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור שנתרצתה בקדושין אתי דיבור של חזרה ומבטל דיבור ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת: והכא נהי - האי דאמר בטל הוא לשליח הוא דבטליה שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל גט שהוא בעין אינו נפסל: בפני כמה הוא מבטלו - קודם תקנת רבן גמליאל: בפני שנים - דבשלמא גבי דינא דממונא בעי' שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי: מוסרני לכם - לקמן (גיטין דף לו.) הוא בפרקין גבי פרוזבול שהוא מוסר שטרותיו לב"ד דאיהו לא תבע ליה לב"ח אלא הב"ד והן יורדין לנכסיו ולא קרינא ביה לא יגוש:להולך לאו כזכי דמי - בגט לא שייך לומר הולך לאו כזכי דאפילו זכי נמי לא מהני ולא נקטיה אלא לסימנא בעלמא לומר כי היכי דלא מהניא הולך בגט לא מהני נמי במתנה: מאי שנא מהרי הוא הקדש - תימה דבריש אין בין המודר (נדרים דף לד:) משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי לא אמר כלום דגרע מגט זה חרס הוא דאמר דלא אמר כלום דהא בטל הוא דבריו קיימין וכי אמר גט זה בטל ולא אמר הוא מיבעיא לן ועמד בתיקו: רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו - תימה והא ריש לקיש ור' יוחנן דפליגי בריש האומר בקידושין (דף נט.) משמע דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כמו שמוכיח שם ממתני' דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה כו' וכתיבת גט לשמה הוי מעשה דאם כתב אדם ס"ת לשמה אינו יכול לחזור ולבטל וי"ל דכל זמן שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה: התם דיבור ודיבור הוא - מתוך הלשון משמע דאפי' ביטלו בפירוש אינו מבוטל מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא משמע דהכא לאו דיבור ודיבור הוא אלא דיבור ומעשה וגם מדקאמר גט גופיה מי קא בטיל משמע דאין לו כח לבטל אבל בקידושין בריש האומר (דף נט.) אין שם כל זה האריכות וכתוב בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה משמע דאם ביטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל וכן צריך לומר דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה דאי לאו הכי תקשי לרב ששת כדפירשנו לעיל ומדקאמר בפ"ב (לעיל גיטין דף יח.) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דלא הכשיר ר"ש מיכן עד עשרה ימים דחיישינן שמא פייס פי' שמא ביטל את הגט כדפי' ר"ת אין ראיה כדפרי' בפ"ב ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה: ורב נחמן אמר בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרי להו - אין לומר דרב נחמן לטעמיה דאמר בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) משמיה דשמואל שנים שדנו דיניהם דין דהא רבא לית ליה התם (דף ג.) דשמואל ועל כרחך רבא אית ליה הכא כרב נחמן דאמר בפני שנים דהא פליגי ר' יוחנן ור"ל בסמוך בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת ורבא פסיק בריש החולץ (יבמות דף לו.) בכולי הש"ס כר' יוחנן לגבי דר"ל לבר מתלת ור' יוחנן קאי כרב נחמן ועוד אמר בירושלמי דסנהדרין רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ (שם דף מו:) נמי א"ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וע"כ צריך לומר אף ע"ג דתרי אין דיניהם דין כיון דפרוזבול סגי בתרי קרי להו בית דין ואם תאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף ל.) דפריך גבי אודיתא דילמא ב"ד חצוף כדשמואל דאמר שנים שדנו כו' בלאו שמואל נמי איכא למיפרך דהא ר' יוחנן ורבא לית להו דשמואל וקא סברי דלתרי בית דין קרי להו וכי האי גוונא נמי פריך גבי קיום שטרות בפ"ב דכתובות (דף כב.) וי"ל. דהתם כיון דבעינן שלשה באודיתא וקיום שטרות אין שייך לגבי ההוא מילתא לקרות לתרי ב"ד מש"ה קאמר דלמא לא בעי התם ג' כדשמואל. ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תיקן רבן גמליאל שלא יהו עושין כן ואומר ר"י דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד אפי' לרב נחמן דאינו מבוטל דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל לא היה מבוטל דדוקא בפני ג' לרב ששת מבוטל דליכא למיחש לממזרות אבל בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא ולרב נחמן אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כדאמרינן בסמוך ואפ"ה הוי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה: לתרי נמי ב"ד קרי להו - וא"ת דבספ"ב דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ודייק טעמא דב"ד הוא הא בי תרי לא והא אמר הכא דלתרי נמי ב"ד קרי להו ואור"י דהתם דייק מדלא קאמר מפני שהם שנים אלא תלי טעמא בב"ד ש"מ דלא סגי התם בתרי א"נ מיאון דומיא דחליצה וב"ד דחליצה היינו ג' ולא אתי כמאן דמכשיר חליצה ביחיד דחד לא מקרי ב"ד ואיכא נמי רננה: