Gittin 69a · Talmud

לִבְרוּקְתִּי – לַיְתֵי עַקְרַבָּא דְּשַׁב חוּמְרֵי, וּנְיַיבְּשֵׁיהּ בְּטוּלָּא; וְנִישְׁחוֹק תַּרְתֵּי מְנָתָא כּוּחְלָא, וַחֲדָא מְנָתָא מִינֵּיהּ; וְלִימְלֵי תַּלְתָּא מַכְחָלֵי בְּהַאי עֵינָא וּתְלָתָא מַכְחָלֵי בְּהַאי עֵינָא; טְפֵי לָא לִימַלֵּי, דְּאִי לָא – פָּקַע עֵינֵיהּ. לְשַׁבְרִירֵי דְלֵילְיָא – נֵיתֵי שׁוּדְרָא בָּרְקָא, וְנֵיסַר חֲדָא כַּרְעָא מִינֵּיהּ וַחֲדָא כַּרְעָא מִכַּלְבָּא; וְנִיטְרְפוּ יָנוֹקֵי חַסְפָּא אַבָּתְרֵיהּ, וְלֵימְרוּ לֵיהּ: ״אַסָּא כַּלְבָּא אַכְסָא תַּרְנְגוֹלָא״; וְלִיגְבֵּי שַׁב אוּמְצֵי מִשִּׁבְעָה בָּתֵּי, וְלִיתְּבִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ בְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וְנֵיכְלִינְהוּ בְּקִלְקְולֵי דְּמָתָא. בָּתַר הָכִי, לִפְשׁוֹט שׁוּדְרָא בָּרְקָא, וְנֵימְרוּ הָכִי: ״שַׁבְרִירֵי דִּפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא (שַׁבְקִינְהוּ) [לִישְׁבְּקוּהּ] לִפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא, וְלִיחֲרוּ לְכַלְבָּא בְּבָבִיתָא דְּעֵינֵיה״ּ. לְשַׁבְרִירֵי דִימָמָא – לַיְתֵי שִׁבְעָה סוּמָּקֵי מִגַּוּוֹא דְחֵיוְתָא, וְנִיטְוִינְהוּ אַחַסְפָּא דְאוּמָּנָא; וְלִיתֵיב אִיהוּ מִגַּוַּאי וְאִינִישׁ אַחֲרִינָא מֵאַבָּרַאי, וְנֵימָא לֵיהּ עַוִּירָא: ״הַב לִי דְּאֵיכוֹל״, וְנֵימָא לֵיהּ הַאיְךְ פְּתִיחָא: ״סַב אֵיכוֹל״; וּבָתַר דְּאָכֵיל לִיתְבְּרֵיהּ לְחַסְפָּא, דְּאִי לָא – הָדְרִי עִילָּוֵיהּ. לִדְמָא דְּאָתֵי מִנְּחִירָא – לֵיתֵי גַּבְרָא כֹּהֵן דִּשְׁמֵיהּ לֵוִי, וְלִיכְתּוֹב לֵיהּ לֵוִי לְמַפְרֵעַ. וְאִי לָא – לַיְתֵי אִינִישׁ מֵעָלְמָא, וְנִיכְתּוֹב לֵיהּ: ״אֲנָא פַּפֵּי שֵׁילָא בַּר סוּמָּקֵי״ – לְמַפְרֵעַ. וְאִי לָא – נִיכְתּוֹב לֵיהּ הָכִי: טַעַם דְּלִי בְּמֵי כֶסֶף, טַעַם דְּלִי בְּמֵי פְגָם. וְאִי לָא – לַיְתֵי עִיקָּרָא דְאַסְפַּסְתָּא, וְאַשְׁלָא דְפוּרְיָיא עַתִּיקָא, וְקוּרְטְסָא, וּמוֹרִיקֵי, וְסוּמָּקָא דְלוּלִיבָּא; וְנִקְלִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; וְלַיְתֵי גְּבָבָא דְעַמְרָא וְנִיגְדּוֹל תַּרְתֵּי פְּתִילָתָא, וְלִטְמִישׁ בְּחַלָּא, וְנִיגַדְבֵּל בְּקִיטְמָא הָדֵין, וְנִיתֵּיב בִּנְחִירֵיהּ. וְאִי לָא – לִיחְזֵי אַמַּת הַמַּיִם דְּאָזְלָא מִמִּזְרָח כְּלַפֵּי מַעֲרָב; וְנִפְסַע וְנֵיקוּם חַד כַּרְעָא לְהַאי גִּיסָא וְחַד כַּרְעָא לְהַאי גִּיסָא; וְנִישְׁקוֹל טִינָא בִּידֵיהּ דְּיַמִּינָא מִתּוּתֵי כַּרְעָא דִשְׂמָאלֵיהּ, וּבִידֵיהּ דִּשְׂמָאלָא מִתּוּתֵי כַּרְעָא דְיַמִּינֵיהּ; וְנִיגְדּוֹל תַּרְתֵּי פְּתִילָתָא דְעַמְרָא וְנִיטְמִישׁ בְּטִינָא, וְנִיתֵּיב בִּנְחִירֵיהּ. וְאִי לָא – לֵיתֵיב תּוּתֵי מַרְזָבָא, וְנַיְיתוֹ מַיָּא וְלִישְׁדּוֹ עֲלֵיהּ, וְלֵימְרוּ: ״כִּי הֵיכִי דְּפָסְקִי הָנֵי מַיָּא, לִיפְסוֹק דְּמֵיהּ דִּפְלָנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא״. לִדְמָא דְּאָתֵי מִפּוּמָּא – בָּדְקִינַן לֵיהּ בְּגִילָא דְחִיטְּתָא, אִי סָרֵיךְ – מֵרֵיאָה קָאָתֵי וְאִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, וְאִי לָא – מִכַּבְדָּא קָאָתֵי וְלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אַמֵּי לְרַב אָשֵׁי, וְהָאֲנַן אִיפְּכָא תְּנַן: נִיטָּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּלוּם, הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה! אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּמִפּוּמֵּיהּ קָאָתֵי, אֵימַר אִיתְּמוֹחֵי אִיתְּמַח. אָמַר מָר: אִי מֵרֵיאָה קָאָתֵי, אִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לַיְתֵי שִׁבְעָה כּוּנֵי מִפִּירְמָא דְסִילְקָא, וְשִׁבְעָה כּוּנֵי פִּירְמָא דְכַרָּתֵי, וְחַמְשָׁה כּוּנֵי פְּרִידָא, וּתְלָתָא כּוּנֵי דִּטְלָפְחֵי, וְכוּנָא דְּכַמּוֹנָא, וְכוּנָא (דְּחַבְלֵי) [דְּתַבְלֵי]; וּכְנֶגְדָּן – כַּנְתָּא פְּטִירְתָּא; וְלִיבַשֵּׁיל וְלֵיכוֹל, וְלִישְׁתֵּי אַבָּתְרֵיהּ שִׁיכְרָא חֲרִיפָא דְּטֵבֵת. לְכַכָּא – אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לַיְתֵי תּוּמָא יְחִידָאָה וְנִימְרְסֵיהּ בְּמִישְׁחָא וּמִילְחָא, וְנִתְּבֵיהּ אַטֻּופְרָא דְאִלְיוֹנָא דְּהָהוּא גִּיסָא דְּכָיֵיב לֵיהּ, וְנַהְדַּר לֵיהּ גְּדָנְפָא דְלֵישָׁא. וְנִיזְדְּהַר לְבִישְׂרֵיהּ, דְּקָשֵׁי לְחִיוָּרָא. לְחִינְכֵי – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּמְתִי – כִּי מַמְרוּ, וְעִיקָּרָא דְחוּמְתִי – עֲדִיף מִמַּמְרוּ, וְנִינְקוֹט בְּפוּמֵּיהּ. הָנֵי לְאוֹקוֹמֵי; לְבַשּׁוֹלֵי – לַיְיתֵי פָּארֵי דְּרֵישׁ נָפְיָיא, וּטְלָפְחֵי בְּעַפְרַיְיהוּ, וְשׁוּבְלִילְתָּא, וְחוּמַרְתָּא דִכְשׁוּתָא, וְנִינְקוֹט כְּאַמְגּוּזָא בְּפוּמֵּיהּ. לְאִיפְּתוֹחֵי – לִינְפַּח לֵיהּ חַבְרֵיהּ תַּחְלֵי חִיוָּרְתָּא בְּגִילָא דְחִיטְּתָא. לְאַסּוֹקֵי – לַיְתֵי עַפְרָא מִטּוּלָּא דְּבֵית הַכִּסֵּא, וְנִיגְבּוֹל בְּדוּבְשָׁא וְנֵיכוֹל, דִּמְעַלֵּי לֵיהּ. לְבַרְסָם – לַיְתֵי כִּי פִיסְתְּקָא דְּנִישָׁדוּר, וְכִי אַמְגּוּזָא דְחֶלְבְּנִיתָא דּוּבְשָׁנִיתָא, וּמְלֵי תַּרְווֹדָא דּוּבְשָׁא חִיוָּרָא, וּמְלֵי נַטְלָא בַּת מָחוֹזָא חַמְרָא נְקִידָא; וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; וְכִי בְּשִׁיל נִשָׁדוּר – בְּשִׁיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ. וְאִי לָא – לַיְתֵי רְבִיעֵתָא דַּחֲלָבָא דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי

לברוקתי - חולי שבעין שקורין טייל"א: דשב חומרי - מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה: ונייבשיה בטולא - כלומר שלא מחמת שמש: תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה - שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו: תלתא מכחלי - מכחול הוא כנף עוף או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין: תלתא מכחלי - שלשה פעמים: לימלי - ישום בעינו: דאי לא - מיזדהר דלא לימלי טפי פקע עיניה: לשברירי דליליא - סנורים הבאות על האדם בלילה: שודרא ברקא - חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה: וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא - יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל: ונטרפו ינוקא חספא אבתריה - יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו: ויאמרו - לחש זה: אסא כלבא אכסא תרנגול - זקן כלב שוטה תרנגול: אומצי - חתיכות בשר: ונתבינהו ניהליה - בני הבתים להנך אומצי בצינורא דדשא: קלקלי - אשפות: ליפשוט - יתיר הקשר מרגלו: בבביתא דעיניה - בבבת עינו: סומקי - טחולים: אחספא דאומנא - כלי חרס מנוול שמקיזין לתוכו דם: ונימא ליה עוירא - לפתיחא הב לי ואיכול: פפי שילא כו' - לחש הוא: טעם דלי במי כסף - לחש הוא: אשלא דפוריא - חבל של מיטה: וקורטסא - נייר של מוכין: ומוריקא - קרוג: וסומקא דלולבא - דבר אדום הגדל בלולב: ונגדיל פתילתא - לשון גדילים יעשה פתילה מן הצמר: ולטמיש בחלא - ישרה בחומץ: וניגדביל - יגלגלנו באפר וידבק האפר בו: ונשדו עליה - דרך מרזב: סריך - נדבק הקש בדם: גילא - אישטריי"ס: כיון - דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה: אימר אתמוחי אתמח - כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה: כוני - מלא אגרוף: פירמא דסילקא - קניבת תרדים מצינדור"א: פרידא - מין עשב וי"א מדיירישר"ש: וכנגדן - כשיעור כל אלו: כנתא פטירתא - אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה: לככא - חולי השינים הפנימים: תומא יחידא - ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד: ונמרסיה - ישחקנו: אטופרא דאליונא - על צפורן של בוהן יד: ונזדהר לבשריה - שלא יגע אותו שום בבשרו: דקשי לחיורא - צרעת: לחינכי - אבעבועות הגדילים בגרון כמין גלנט ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן: חומתי כי ממרו - עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי: ועיקרא דחומתי - שורש החימום פילטרו: עדיף - לרפואה מממרו ממרו שבדמוני' לשון מורי: הני - חומתי וממרו: לאוקומי - החולי שלא ינפח יותר מדאי: לבשולי - האבעבועות שתקבץ לחה שלהן לתוכן שתהא יוצאה כשיבקעו אותו: פארי דריש נפיא - סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין: וטלפחי בעפרייהו - עדשים עם עפר שנתלשו בהן: ושבלוליתא - תלתן פינוגר"י: וחומרתא דכשותא - פרח שבכשות הומלו"ן: כאמגוזא - כשיעור אגוז: לפתוחי - האבעבועות של אשטרנגיילו"ן שיבקעו ותצא הליחה: לינפח ליה - בגרונו: בגילא דחיטתא - שהוא חלול ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה וינפח חבירו בראש האחר ויצאו השחלים ויפלו ויחנו על החולי: לאסוקי - להעלות בשר לרפאות הביקוע: מטולא דבית הכסא - מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות ומתוקנות כעין מושב: לברסם - חולי שקורין צוריי"ר והוא בא מן הראש דרך החוטם: כי פיסתקא דנשדור - כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא: חלבניתא דובשניתא - חלבנה מתוקה שקורין גלמא: תרוודא - כף: נטלא - כלי מחזיק רביעית: חמרא נקידא - יין צלול יפה שאינו אדום: וכי בשיל נשדור בשיל כוליה - זה סימן יהיה לך לכשיבשל הנשדור בידוע ששאר סמנין מבושלין לפי שהוא קשה:

לברוקתי - הכא משמע דיש לה רפואה וכן בפ' המוציא יין (שבת דף עח.) נמי קאמר שכן כוחלין לברוקתי וקשה דבבכורות (דף לח:) חשיב ליה גבי מומין הקבועין ואומר רבינו יצחק דכל מה שאינו עובר מאיליו או ע"י רפואה קלה חשיב מום קבוע אי נמי רפואה דהכא ודהמוציא היינו בתחילת החולי אבל בסוף החולי אין לו רפואה: לככא - שינים כדפי' בקונטרס כאן ולא כמו שפירש בעלמא (ע"ז דף כח:) דהיינו חניכיים מדאמרינן בערבי פסחים (דף קיג.) לא תעקר ככא וכן בחולין (דף נט:) נתור ככי ושיני דגברי וזה לא שייך לומר בחניכיים:

גיטין סט.

Navigate the library