Gittin 88b · Talmud

אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שְׁמַע מִינַּהּ, ״מְהֵרָה״ דְּמָרֵי עָלְמָא – תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּי הוּא. מַתְנִי׳ גֵּט מְעוּשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל – כָּשֵׁר, וּבְגוֹיִם – פָּסוּל. וּבְגוֹיִם – חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: ״עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ״ (וְכָשֵׁר). גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גֵּט הַמְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל, כַּדִּין – כָּשֵׁר; שֶׁלֹּא כַּדִּין – פָּסוּל, וּפוֹסֵל. וּבְגוֹיִם, כַּדִּין – פָּסוּל וּפוֹסֵל, שֶׁלֹּא כַּדִּין – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי גּוֹיִם בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ, אִיתַּכְשׁוֹרֵי נָמֵי לִיתַּכְשַׁר! אִי לָאו בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ, מִיפְסָל לָא לִיפְסֹל! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבַר תּוֹרָה – גֵּט מְעוּשֶּׂה בַּגּוֹיִם, כָּשֵׁר. וּמָה טַעַם אָמְרוּ פָּסוּל – שֶׁלֹּא תְּהֵא כׇּל אַחַת וְאַחַת הוֹלֶכֶת וְתוֹלָה עַצְמָהּ בְּגוֹי, ומַפְקַעַת עַצְמָהּ מִיַּד בַּעְלָהּ. אִי הָכִי, שֶׁלֹּא כַּדִּין – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ?! וְנֶהֱוֵי שֶׁלֹּא כַּדִּין כְּיִשְׂרָאֵל, וּמִפְסָל נָמֵי לִפְסוֹל! אֶלָּא הָא דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא – בְּדוּתָא הִיא. וְטַעְמָא מַאי? כַּדִּין בְּכַדִּין דְּיִשְׂרָאֵל – מִיחַלַּף. שֶׁלֹּא כַּדִּין בְּכַדִּין [דְּ]יִשְׂרָאֵל – לָא מִיחַלַּף. אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יוֹסֵף דְּיָתֵיב וְקָא מְעַשֵּׂה אַגִּיטֵּי, אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֲנַן – הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן, וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲגוֹרִיאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהִיזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״; ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר: ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן – שְׁלִיחוּתַיְיהוּ קָא עָבְדִינַן, מִידֵּי דְּהָוֵה אַהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. אִי הָכִי, גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת נָמֵי! כִּי עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ – בְּמִילְּתָא דִשְׁכִיחָא, בְּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ. מַתְנִי׳ יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר ״מְקוּדֶּשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת; ״מְגוֹרֶשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא? גֵּירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי; זָרַק לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ – סָפֵק קָרוֹב לָהּ, סָפֵק קָרוֹב לוֹ – זוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גְּמָ׳ וְאָסְרִינַן לַהּ אַגַּבְרָא?! וְהָא אָמַר רַב אָשֵׁי: כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין – לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר ״מְקוּדֶּשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. ״מְקוּדֶּשֶׁת וּמְגוֹרֶשֶׁת״ –

ש"מ מהרה דמרי עלמא - כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר: מתני' מעושה - בחזקה: גמ' כדין - כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו: פסול - להתירה לינשא: ופוסל - מן הכהונה משום ריח הגט: מה נפשך - דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל: אי עובדי כוכבים בני עשויי - דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין: תולה עצמה בעובד כוכבים - שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין: מיפסל נמי ליפסל - כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו כישראל והא גבי ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל: בדותא היא - דודאי לאו בני עשויי נינהו: כדין - דעובדי כוכבים עובדי כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה אע"ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא: שלא כדין - דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן: וקא מעשה אגיטי - כופה איש להוציא את אשתו בדין: הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח"ל כדאמרי' בפ"ק דסנהדר' (דף יד.): אוגריאות - אסיפות כמו אוגר בקיץ (משלי י): לפניהם - קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו' ואע"פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ"ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית: שליחותייהו - דבני א"י: קעבדינן - הם נתנו לנו רשות: מידי דהוה - אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד' (דף ב:): אי הכי גזלות וחבלות נמי - לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג' מומחין: מילתא דשכיחא - הלואה וכן גט: מתני' יצא שמה בעיר מקודשת - פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמ': הרי זו מקודשת - ולא תינשא לאחר בלא גט: מגורשת הרי זו מגורשת - קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא ואסרי' לה אגברא על בעלה כהן: ובלבד שלא תהא שם אמתלא - שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול: גירש פלוני את אשתו על תנאי - זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי: זרק לה קידושיה כו' - זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא: גמ' ואסרינן לה אגברא - בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישינן לקלא ואסרי' עלי': והאמר רב אשי כל קלא - שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין: לא חיישינן ליה - כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא: ה"ק כו' - האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו:

שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי - וא"ת נהי דמשנכנסו לארץ עד שיצאו יש כל כך מ"מ מאז לא עבדו ע"ז ועוד הקשה ה"ר אלחנן ודלמא תאבדו מהר אחר ונושנתם קאמר ואור"י דמתחילה מיד היו עובדי עבודת כוכבים שפסלו של מיכה היה עמהם: ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך - אין לפרש דאפי' בענין זה רוצה לומר דבעובדי כוכבים פסול משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים אע"פ דהעובדי כוכבים מעשין על פי ישראל דאין זה לפני עובדי כוכבים כיון דדייני ישראל מצוים לחובטו דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו ולא יכלו לצוות להדיוט לחובטו אלא כמו שפר"ת והעובדי כוכבים חובטין אותו שאז כשר. בזה הענין וכן פירש רב יהודאי גאין בהלכות גדולות דבעובדי כוכבים כשר בזה הענין וכן איתא בירושלמי דמכילתין אמר רב ישראל שעושה כמעשה עובד כוכבים פסול (אפי') באומר איני זן ואיני מפרנס תני ר' חייא עובדי כוכבים שעושין כמעשה ישראל כשר אפי' באומר איני זן ואיני מפרנס ואהא דנקט אפי' [באומר] דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע"פ ישראל אע"ג דהוי כדין אמר ר' אסי מתני' אמרה כן ובעובדי כוכבי' חובטין אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך: אלא דרב משרשי' בדותא היא - בח"ה (ב"ב מח. ד"ה דבר) מפורש אמאי מייתי לה הש"ס התם כיון דבדותא היא: לפניהם ולא לפני הדיוטות - פי' בקונטרס דקאי אשבעים זקנים דעלו עם משה אע"פ שכתובין בסוף פ' דואלה המשפטים ור"י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב"ק פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין דאמר מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דאלהים בעינן וליכא ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין: ולא לפני הדיוטות - תימה דמשמע דאיירי קרא בכשרים לדון ואילו בפ"ק דקדושין (דף לה.) ובב"ק (ד' טו.) דרשינן מינה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ואשה פסולה לדון דתנן בפ' בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדמוכח בהחובל (ב"ק פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.) וי"ל דכלל דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א"נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה מיהו בירושלמי דיומא (פ"ו) יש מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ואומר ר"י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין: אי הכי גזלות וחבלות נמי - וא"ת והא מצינו בכמה מקומות שהיו דנין גזלות וחבלות ההוא רעיא בפ"ק דבבא מציעא (דף ה.) וההוא גברא דגזל פדנא דתורי דחברי' (ב"ק דף צו:) ובכמה מקומות וי"ל דהיו דוחקין אותו ע"י דקבעיה ליה זימנא לא"י ועוד אור"י דגזלות ע"י חבלות קאמר דאין דנין בבבל שחבל בחברו וגזל לו: במילתא דשכיחא כו' - כמו בהודאות והלואות ומה שאנו מקבלים גרים אע"ג דגר צריך ג' מומחין כדאמרי' בהחולץ (יבמות מו:) משפט כתוב ביה אור"י דעבדינן שליחותייהו דחשיב כשכיחא ובהחולץ (גז"ש) נמי משמע שהיו מקבלים גרים בבבל וא"ת היכי עבדינן שליחותייהו והא עכשיו אין מומחין בא"י ומי יתן לנו רשות וי"ל דשליחות דקמאי עבדינן: והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין כו' - וא"ת ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי וי"ל דמשמע ליה מתני' אף בתר נישואין ועוד דפסקי' לקמן (גיטין דף פט:) דאף קלא דבתר אירוסין לא חיישינן:

גיטין פח:

Navigate the library