Keritot 14b · Talmud

גְּמָ׳ וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר! נְהִי דְּאִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ, אִיסּוּר מוֹסִיף וְאִיסּוּר כּוֹלֵל אִית לֵיהּ. כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד בַּת, דְּאִיסּוּר בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אָתֵי. נִשֵּׂאת לְאָחִיו, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי אַחִין – אִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי דִּידֵיהּ. נִשֵּׂאת לַאֲחִי אָבִיו, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי שְׁאָר אֲחֵי אָבִיו – אִיתּוֹסַף לְגַבֵּי דִּידֵיהּ. הָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אִישׁ, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי עָלְמָא – אִיתּוֹסַף נָמֵי לְגַבֵּי דִּידֵיהּ. הָוְיָא לַהּ נִדָּה, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי בַּעֲלַהּ – אִיתּוֹסַף נָמֵי לְגַבֵּי דִּידֵיהּ. מַתְנִי׳ הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ, וְכַלָּתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עָבַר זָקֵן וּנְשָׂאָהּ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. וְכֵן הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתָּהּ. גְּמָ׳ קָתָנֵי: חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. מִי שַׁרְיָא לֵיהּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לוֹ לְיִבּוּם. אִי הָכִי, מַאי ״עָבַר״? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב: שֶׁעָבַר מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ, שְׁנִיָּה. כִּדְתַנְיָא: כַּלָּתוֹ עֶרְוָה, כַּלַּת בְּנוֹ שְׁנִיָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבַת בְּנוֹ, וּבְבַת בֶּן בְּנוֹ. עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת. וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָא תְנַן: עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת – נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן בְּזִיקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו. וְתַנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נִידּוֹן בְּזִיקָּה רִאשׁוֹנָה? חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂת אֵשֶׁת אִישׁ – נִידּוֹן מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ. אֵשֶׁת אִישׁ וְנַעֲשֵׂת חֲמוֹתוֹ – נִידּוֹן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף. מַאי אִיסּוּר מוֹסִיף אִיכָּא הָכָא? דְּאִיכָּא בְּרָא לְסָבָא, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי בְּרֵיהּ – אִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי דִּידֵיהּ. מַתְנִי׳ הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְכַלָּתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. וְכֵן הַבָּא עַל אֵם חָמִיו, וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. אָמְרוּ לוֹ: שְׁלׇשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְסוֹמְכוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי – הָא דַּאֲמַרַן. סוֹמְכוֹס מַאי הִיא? דִּתְנַן:

והא לית ליה לר' מאיר כו' - דהא לא בעי' לאוקומי לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף: מיגו דאיתוסף איסורא בה לגבי שאר אחין - משום אשת אח איתוסף נמי איסורא גבי דידיה: נשאת לאחי אביו מיגו דאיתוסף איסורא לגבי אחיו איתוסף לגבי דידיה - ולגבי אחיו משום אשת אחי האב: ל"א ה"ג מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בני אחי אביו משום אשת אב: מתני' בת בתו וכלתו - שנשאה בנו: ואחות אשתו - שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על בתו של חתנו שהיא לו בת בתו היתה אחות אשתו: ואשת אחיו - שמת בנו ונשאה אחיו של זה: ואשת אחי אביו - שמת אחיו ונשאה אחי אביו: אם עבר הזקן - אביו של זה ונשאה ואחר כך בא עליה זה חייב אף על אשת האב: וכן בת אשתו - חייב עליה משום בת אשתו וכלתו ואשת אחיו כו' וכן בת אשתו חייב עליה משום כל אלה: גמ' ומי שריא ליה - לאביו של זה והא אשת אחיו היא דהא מחייבינן ליה לבנו משום אשת אחי אביו אלמא אסירא ליה לאביו משום אשת אח ואין לו אישות בה ואמאי קאמר רבי יוסי חייב עליה משום אשת אב: שנפלה לו ליבום - מאחיו שמת בלא בנים ובא הוא ליבמה: אם כן מאי עבר - זקן הא שפיר עבד דאינה אסורה עליו משום איסור ערוה. ואם תאמר כלתו היא דהא מחייבינן לבריה משום אשת אח לאו פירכא היא דאיכא לאוקומה דאשת אחיו של בנו מאמו היא ולאו כלתו של אב היא אלא אשת חורגו ומותרת לו: דעבר משום כלת בנו שהיא שניה - מדברי סופרים דהא חייבנו לבריה משום כלתו. והוא הדין נמי דמצי לתרוצי דעבר משום בת בת בנו שהיא שניה אלא חדא מינייהו נקט: שתי מיתות - חמותו ואשת איש איכא שריפה וחנק ושריפה חמורה מחנק: בזיקה ראשונה - ולא באחרונה דאין איסור חל על איסור: מודה ר' יוסי - במתני' דאיכא איסור מוסיף ה"ה לכולל ובת אחת כדמפרש לקמן הלכך חמותו ונעשית אשת איש אף על גב דאיכא איסור מוסיף דאיתוסף איסורא דאשת איש אכולי עלמא אפ"ה נידון בחמותו משום דחמורה היא אבל אשת איש ונעשית חמותו ליכא לא כולל ולא מוסיף: והכא בבת בתו ועבר אביו ונשאה מאי איסור מוסיף איכא - דליתוסף איסור אשת אב אהאי: כגון דאית ליה ברא לסבא - ואחיו של זה הוא דמגו דאיתוסף איסורא אההוא ברא משום אשת אב איתוסף נמי אהאי: מתני' ר' יוחנן בן נורי אומר כו' משום חמותו ואם חמותו - שהיה נשוי בתה ובת בתה ואם חמיו שנשא את בת בנה: שלשתן שם אחד - בחד קרא כתיבי ובחד לאו הלכך אין חילוק חטאות ביניהם:

נשאת לאחיו מיגו דאיתוסף כו' - פירוש משום אשת אח וא"ת והא ממזרת היא ואם כן היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרת ויש לומר דמיירי דאחיו נמי ממזר ואם כן ליכא איסור ממזרת דהוא עצמו כמו כן ממזר ועי"ל דאיסור חמור חל שפיר על איסור קל כדפרישית לעיל: הבא על בת בתו - הקשה רבינו ברוך אמאי לא חשיב בהדייהו בת בנה כגון שניסת בתו לבן אשתו וילדה לו בת דהויא בת בתו ובת בנה בבת אחת וגם בסיפא קשה אמאי לא תני בת בנה ובת בתה דמשכחת לה ביעקב שנשא רחל ולאה שאינם אחיות ויש לה בן לרחל מאדם אחר ונשא בת לאה שהיתה לה מיעקב וילדה בת לאה בת ובא יעקב עליה הרי היא בת בן אשתו ובת בתו ולפי מה שפי' לקמן דמתני' לא מיירי רק באיסור מוסיף ניחא שפיר והקשה הקדוש ה"ר יום טוב אמאי לא תני חמותו כגון שנשא בת בת בתו דבת בתו היא חמותו וי"ל דת"ק לא מיירי בעבד איסורא ומהאי טעמא לא תני אם חמותו ואם חמיו ושניות הן ואפילו לרבי יוסי נמי דמיירי בעבר זקן ונשאה יש לומר להכי לא תני להו דהוי איסור כולל ואפילו לר' חייא דאמר פרק ד' אחין (יבמות לב: ולג.) לר' יוסי מחייב תרתי משום איסור כולל היינו באיסור כולל בשם אחד אבל בשני שמות לא ומש"ה ניחא לדידיה גבי אשת איש ונעשת חמותו דלא אמרי' נידון בחמותו משום דשני שמות הן: ואחות אשתו - ואומר הר"י דלא גרס ליה דאם כן שבע הוו ואדתני לעיל שש ליתני שבע ואם תאמר וליתני שבע וליחשוב אחות אשתו וכגון שדינה בת יעקב ניסת לאדם מעלמא וילדה לו בת ואותו אדם היה לו בת אחרת מאשה אחרת ונשאה יעקב ואם כן הרי בת דינה ליעקב בת בתו ואחות אשתו וחיילא איסור אחות אשתו באיסור כולל מיגו דמיתסר בשאר אחיות משום אחות אשה איתסר נמי בבת דינה משום אחות אשה ויש לומר דלא תני רק איסורי דמודי בהו ר' יוסי ומיירי בסיפא דהיינו איסור מוסיף ואפילו לר' חייא דאמר דאית ליה לר' יוסי איסור כולל י"ל לא נחת למיתני במתני' רק איסור מוסיף וא"ת מכל מקום אמאי לא תנא אחות אשתו ובבת אחת וכגון שיעקב נשא אחותו נכרית של בת דינה בת יעקב וילדה לו בת השתא הויא אותו בת של דינה בת בתו של יעקב ואחות אשתו ויש לומר דבאיסורא שחל ע"י קדושין לא תני אלא אותה שחל האיסור מיד בשעת קדושין והשתא מיד שנשא יעקב בת האיש לא היה שום איסור עד שנולדה דינה מאותו האיש אז חל איסור אחות אשתו עם איסור בת בתו וא"ת ובגמרא נמי דקאמר מודי ליה באיסור מוסיף מנליה דילמא כולה מתני' באיסור בת אחת מיירי וכגון שנתקדשה הלה פחות מבת ג' שנים דכי נשלם שנה שלישית אז חלו כל האיסורין וחשיב במתני' בבת אחת וי"ל דלא חשיב איסורא שע"י קדושין אלא כשחלין בשעת קדושין ואי בבת אחת הויין עלה הרי לא חלו שום איסור עד גמר שלש שנים ויום אחד ועוד י"ל דמתני' לא אתיא לאורויי רק באיסור מוסיף כמו שפירשתי: אשת אחיו - היינו אשת אחיו מאמו דאי מאביו היאך נשאה זקן ולא תפסי בה קידושין דהויא כלתו ומכאן משמע דאשת אחיו מאמו בכרת ומחייב עליה חטאת והא דממעט בתורת כהנים היינו מעריריות אבל כרת איכא:

כריתות יד:

Navigate the library