כריתותכח:
טוען את הדף…
בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה. אָמְרוּ, כׇּל יָמָיו לֹא הָיָה נוֹתָר בַּעֲזָרָה. צְווֹחָה שְׁלִישִׁית: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס אֱלִישָׁמָע בֶּן פִּיכַאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה. צְווֹחָה רְבִיעִית: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְהוֹצִיאוּ יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי, שֶׁמְּכַבֵּד עַצְמוֹ וּמְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם. מַאי הָוֵי עָבֵיד? הֲוָה כָּרֵיךְ שִׁירָאֵי עַל יְדֵיהּ וְהָוֵה עָבֵיד עֲבוֹדָה. מַאי סְלִיקָא לֵיהּ? יַנַּאי מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווֹ יָתְבִין. מַלְכָּא אָמַר: גַּדְיָא יָאֵי, וּמַלְכְּתָא אָמְרָה: אִימְּרָא יָאֵי, אֲמַרוּ: נְשַׁיְּילֵיהּ לְיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי, דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא וְקִים לֵיהּ קְדֵירָה. שַׁיְילוּהוּ, אֲמַר לְהוּ: אִי גַּדְיָא יָאֵי יִיסַּק לִתְמִידָא. בַּהֲדֵי דְּאָמַר אַחְוִי בִּידֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא: הוֹאִיל וְאַחְוִי בִּידֵיהּ, קוּצוּ לִידֵיהּ דְּיַמִּינָא. יְהֵיב שׁוּחְדָּא, קַצְיוּהּ לִידֵיהּ שְׂמָאלָא. שְׁמַע מַלְכָּא, אֲמַר: לִיקְצְ[יוּהּ] נָמֵי לִידֵיהּ דְּיַמִּינָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשַׁקְלֵיהּ (לְ)יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי לְמַטְרַפְסֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי וְלָא הֲוָה תְּנֵי לֵיהּ. דִּתְנַן: כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁמּוּבְחָרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִם כֶּבֶשׂ״, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין כְּאַחַת. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ מִקְרָא נָמֵי לָא קְרָא, דִּכְתִיב: ״אִם כֶּבֶשׂ״, ״אִם עֵז״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״ [אַל תִּקְרֵי בָּנֶיךָ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ]. הֲדַרַן עֲלָךְ הַמֵּבִיא אָשָׁם וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת כְּרִיתוּת בקינוח סעודה - לאחר אכילתו: כריך ידיה בשיראי - כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ובדם: אחוי בידיה - בלשון גסות וליצנות ומרד במלכות: למטרפסיה - לגמולו. לישנא אחרינא למלקותו: לא תנא - לא שנה משנה: ואם כבש - היינו קרא דמתני' דקדריש מיניה ר"ש ששניהם שקולים דכתיב לעיל מיניה והביא (את) קרבנו שעירת עזים: