Keritot 28a · Talmud

לְכִבְשָׂתוֹ, וְהֶעֱנִי. הוֹאִיל וְנִדְחָה – יִדָּחֶה. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, שְׁמַע מִינָה תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים. וּקְדוּשַּׁת דָּמִים (נִדְחָה). וְדָחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי. מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ קוֹדֶם הַפֶּסַח – תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ פֶּסַח. יָלְדָה זָכָר – יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו פֶּסַח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב פֶּסַח. שְׁמַע מִינַּהּ, בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם נִדְחִים! אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כִּי אָמְרִינַן לְרַבָּנַן (דְ)רַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין, וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. דְּתַנְיָא: מֵת אֶחָד מֵהֶן – מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אַלְמָא קָסָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין, וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת, אֶלָּא אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן. אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא? דִּכְתִיב: ״וְלָקְחָה שְׁתֵּי תוֹרִים וְגוֹ׳״, ״וְעָשָׂה הַכֹּהֵן וְגוֹ׳״ – אוֹ בִּלְקִיחַת בְּעָלִים, אוֹ בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן. מֵיתִיבִי: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״ – הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה חַטָּאת. שֶׁיָּכוֹל: וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל – קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, מְקוֹם שֶׁיקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַשֵּׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת. קָתָנֵי שֵׁם דּוּמְיָא דְּגוֹרָל: מָה גּוֹרָל לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה, אַף הַשֵּׁם נָמֵי לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה! אָמַר רַב, הָכִי קָאָמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל בִּלְקִיחַת בְּעָלִים וּבַעֲשִׂיַּית הַכֹּהֵן – קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן. כָּאן שֶׁקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל שֶׁלֹּא בִּלְקִיחָה וְשֶׁלֹּא בַּעֲשִׂיָּיה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם, אִי בִּלְקִיחָה אִי בַּעֲשִׂיָּיה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״, הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת. מֵיתִיבִי: מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָנִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִינּוֹ, וְהֶעֱשִׁיר. אָמַר ״אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְאֵלּוּ לְעוֹלָתִי״ – מוֹסִיף וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ, וְאֵין מוֹסִיף וּמֵבִיא מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ. וְהָא הָכָא דְּלֵיכָּא לָא לְקִיחָה וְלָא עֲשִׂיָּיה, וְקָתָנֵי: מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ, וְלָא מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וְתִסְבְּרַאּ מַתְנִיתָא מְתַקַּנְתָּא הִיא, דְּקָתָנֵי ״וְהֶעֱשִׁיר״? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – לֹא יָצָא! אֶלָּא, מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת עֲנִיּוּתוֹ, הָכִי נָמֵי שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ. וּלְרַבִּי חַגָּא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר יָצָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תְּנִי: וְאַחַר כָּךְ לָקַח וְאָמַר. מֵיתִיבִי: מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר – יָצָא, עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – לֹא יָצָא, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חַגָּא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא! אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי גַּבֵּי מְצוֹרָע, דְּמַיעֵט רַחֲמָנָא ״זֹאת״. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מְצוֹרָע עָנִי נָמֵי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר – לֹא יָצָא! לָאיֵי, הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא ״תּוֹרַת״. וְהָתַנְיָא: ״תּוֹרַת״ – לְרַבּוֹת מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר יָצָא. יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי, שֶׁיָּצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״. וְלֵילַף מִינֵּיהּ! אֲמַר קְרָא: ״וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת״. מְצוֹרָע, הוּא דְּעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי הוּא דְּלֹא יָצָא, אֲבָל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי – יָצָא. מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּבָשִׂים קוֹדְמִין אֶת הָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קׇרְבָּנוֹ לְחַטָּאת״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״(תּוֹר וּבְנֵי) [וּבֵן] יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁכִּיבּוּד הָאָב קוֹדֵם עַל כִּיבּוּד הָאֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּיבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב – הָרַב קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכׇל מָקוֹם: מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּיבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבַּע צְווֹחוֹת צָוְוחָה עֲזָרָה. צְווֹחָה רִאשׁוֹנָה: הוֹצִיאוּ מִיכָּן בְנֵי עֵלִי, חׇפְנִי וּפִנְחָס שֶׁטִּימְּאוּ אֶת הַהֵיכָל. צְווֹחָה שְׁנִיָּה: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִדְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם. אָמְרוּ עַל בֶּן נִדְבַּאי שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת

לכבשתו - כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני: והעני הואיל ונדחה - שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו דר' אושעיא לטעמיה דאמר לקמן מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא: ידחה - לעולם: קדושת דמים מדחה - משהוקדש בתחלה לדמים כמו זה שתחלתו לא קדש אלא לדמיו דהא עשיר הוה מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח. וא"ת הלא אין פדיון דמים לעוף ה"מ היכא דנראה להקריב בשעת הפרשה כגון אם הפרישו בעניות ונסתאב אבל זה לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם: וש"מ דיחוי מעיקרא - דלא נראה מעולם דלא חל עליו קדושת מזבח מעולם ונדחה הוי דיחוי לעולם וכ"ש נראה ונדחה פשיטא לן בכל דוכתא דשוב אינו חוזר ונראה: קודם לפסח - כדי נסבא: ילדה - אפילו זכר ירעה דמכח קדושה דחויה בא: שמע מינה - מדר"ש: מת אחד מהן - משעירי יוה"כ מביא חבירו מן השוק שלא בהגרלה ויקרב זה הנותר אם של שם הוא דאין בעלי חיים נדחין אע"ג דאבד בן גילו ונדחה זה חוזר ונראה ואין דיחוי אצל בעלי חיים: אין הקינין מתפרשות - אי זה לעולה ואי זה לחטאת: אלא או בלקיחת בעלים - אם לקח זה לשם עולה וזה לשם חטאת אין הכהן יכול לשנותה בשעת עשיית קרבן דקבעתה השם: או בעשיית כהן - שאם לא הפרישוה הבעלים בשעת לקיחה יכול הכהן לעשות איזה שירצה עולה וחטאת ואף על גב דהפרישוה בין לקיחה לעשייה לא קבעו השם ויכול כהן לשנותן ולעשות את החטאת עולה: ולקחה שתי תורים וגו' - אחד לעולה ואחד לחטאת וגבי עשייה נמי כתיב ועשה הכהן את האחד וגו': ואין השם עושהו חטאת - שאם לא הגריל אלא אמר זה לשם וזה לעזאזל לא קבע עליהן השם ויכול להחליף: במקום שלא קדש הגורל - בכל הקרבנות: אף השם נמי - שקדש השם בשאר הקרבנות אף על גב דלאו שעת לקיחה ועשייה היא וקתני קדש השם סתמא ואפי' קינין שקדש השם: אי בלקיחה אי בעשייה - כגון גבי קינין: ואמר - אחר שהעשיר אלו לחטאת ואלו לעולה וטעה שהואיל והעשיר חייב להביא חטאת בדמיו מוסיף מעות מביתו על דמי חטאת ומביא חובתו בהמה ודמי עולה ילכו לנדבה ואינו מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו דקבע שם עולה על המעות ואינו יכול לשנותן לחטאת. והא הכא כשהפריש המעות לא לקיחה ולא עשייה היה וקתני דקבע עליהן השם: לא יצא - וכיון דלא יצא היכי מצי קבע והא העשיר ולא היה ראוי לקרבן עני: אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר - אלו לחטאת ואלו לעולה קודם שהפריש והך מתניתא משבשתא היא דתני העני והעשיר ואמר אלו לחטאת: הכא נמי וכבר אמר משעת הפרשה - שבשעת הפרשה אמר אלו לחטאת ואלו לעולה דה"ל בשעת לקיחה אבל הקדישן סתם שוב אין השם קובעו עד שעת לקיחה או עד שעת עשייה: ולר' חגא דאמר יצא - מטמא מקדש עשיר בקרבן עני והך מתניתא מתרצתא היא ושפיר קבע לאחר שהעשיר וליכא לתרוצי וכבר אמר: מאי איכא למימר - הדרא קושיין לדוכתיה דלאו שעת לקיחה ועשייה הוא וקבע: זאת - תהיה תורת המצורע: תורת - משמע תורה אחת לכולן ומאחר שאחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקודש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין: והתניא - בניחותא: ולילף מיניה - דמה מצורע עשיר אינו יוצא בקרבן עני אף מטמא מקדש עשיר נמי לא יצא בקרבן עני: הוא - משמע הוא ולא אחר: מתני' כבשים קודמין לעזים - דבכל דוכתא כתיב מן הכבשים והדר מן העזים תקחו וכן או לשה בכבשים או בעזים: יכול - האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש: ה"ג ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת ולא גרסינן אם עז: ת"ל ואם כבש יביא וגו' - ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש ובחטאת יחיד כתיב. אלמא איזה שירצה יקריב: תורין קודמין לבני יונה - דברוב מקומות כתיב ברישא תורין והדר בני יונה:

כריתות כח.

Navigate the library