Keritot 5a · Talmud

כְּתַב רַחֲמָנָא: ״לֹא תוּכַל״, לְאוֹקֹמַהּ בְּלָאו. וַעֲדַיִין, לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת הוּא! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״לֹא תוּכַל לְאׇכְלָם בִּשְׁעָרֶיךָ״, ״מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ״ לְמָה לִּי? לְיַחוֹדֵי אֲכִילָה דְּכׇל חַד וְחַד. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָאוֹכֵל לֶחֶם, קָלִי, וְכַרְמֶל – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. וְהָא אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת! שָׁאנֵי הָכָא דִּמְיַיתַּר קְרָאֵי – לֵימָא קְרָא לֶחֶם, וְנֵילַף קָלִי וְכַרְמֶל מִינֵּיהּ. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְלֶחֶם, שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל חַלָּה! נִכְתּוֹב קָלִי וְלָא לִכְתּוֹב לֶחֶם, וְנֵילַף מִקָּלִי. לֶחֶם מִקָּלִי לָא אָתֵי, מִשּׁוּם דְּקָלֵי אִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, לֶחֶם לָא אִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ. כַּרְמֶל מִקָּלִי לָא אָתֵי, מִשּׁוּם דְּקָלִי נִתְרַבָּה אֵצֶל מְנָחוֹת, כַּרְמֶל לֹא נִתְרַבָּה אֵצֶל מְנָחוֹת! נִכְתּוֹב כַּרְמֶל וְנֵילַף לֶחֶם וְקָלִי מִינֵּיהּ. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְכַרְמֶל שֶׁכֵּן לֹא נִשְׁתַּנָּה מִבְּרִיָּיתוֹ! מִן חַד לָא יָלְפִי, נֵילַף חֲדָא מִן תְּרֵין? לָא נִכְתּוֹב קְרָא לֶחֶם וְנֵילַף מִקָּלִי וְכַרְמֶל – אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְקָלִי וְכַרְמֶל דְּאִיתַנְהוֹן בְּעֵינֵיהוֹן! לָא נִכְתּוֹב קְרָא כַּרְמֶל וְנֵילַף מִלֶּחֶם וְקָלִי – אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְלֶחֶם וְקָלִי שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל מְנָחוֹת! אָמַר לָךְ רַבִּי יִצְחָק: לָא נִכְתּוֹב קְרָא קָלִי, וְנֵילַף מִלֶּחֶם וְכַרְמֶל. מַאי פָּרְכַתְּ? אִי פָּרְכַתְּ: מָה לְלֶחֶם, שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל חַלָּה – כַּרְמֶל יוֹכִיחַ! וְאִי מִשּׁוּם דְּכַרְמֶל לֹא נִשְׁתַּנָּה מִבְּרִיָּיתוֹ – לֶחֶם יוֹכִיחַ! הִלְכָּךְ לוֹקֶה, דִּמְיַיתַּר. וְאֵימָא: קָלִי דִּמְיַיתַּר מִחַיַּיב חֲדָא, אַכּוּלְּהוֹן מִחַיַּיב חֲדָא! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא: ״לֶחֶם כַּרְמֶל וְקָלִי״, אִי נָמֵי נִכְתּוֹב: ״קָלִי וְלֶחֶם וְכַרְמֶל״, אַמַּאי כְּתַב לְקָלִי בָּאֶמְצַע? הָכִי קָאָמַר: לֶחֶם בְּקָלִי נִחַיַּיב וְכַרְמֶל נִחַיַּיב בְּקָלִי. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם אַל תְּהִי גְּזֵירָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי פִּיגּוּל אֶחָד מִגּוּפֵי תוֹרָה, וְלֹא לִימְּדוֹ הַכָּתוּב אֶלָּא מִגְּזֵירָה שָׁוָה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, תָּנֵי זַבְדָּא בַּר לֵוִי: נֶאֱמַר לְהַלָּן: ״וְאוֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״, וְנֶאֱמַר כָּאן: ״וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא״, מָה לְהַלָּן כָּרֵת – אַף כָּאן כָּרֵת. אָמַר רַבִּי סִימַאי: לְעוֹלָם אַל תְּהִי גְּזֵירָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי נוֹתָר אֶחָד מִגּוּפֵי תוֹרָה, וְלֹא לִימְּדוֹ הַכָּתוּב אֶלָּא מִגְּזֵירָה שָׁוָה. מַאי הִיא? יָלֵיף ״קֹדֶשׁ״ ״קֹדֶשׁ״ – ״וְאוֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה׳ חִלֵּל״, וּכְתִיב: ״וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ כִּי קֹדֶשׁ וְגוֹ׳״ אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם אַל תְּהִי גְּזֵירָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ הֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה, וְלֹא לִימְּדָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא מִגְּזֵירָה שָׁוָה. דְּאָמַר רָבָא, אֲמַר לִי רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: אָתְיָא ״הֵנָּה״ ״הֵנָּה״ לְאִיסּוּרָא, אָתְיָא ״זִמָּה״ ״זִמָּה״ לִשְׂרֵפָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: אַל תְּהִי גְּזֵירָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי נִסְקָלִים הֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה, וְלֹא לִימְּדָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא מִגְּזֵירָה שָׁוָה, דְּתַנְיָא: נֶאֱמַר כָּאן: ״דְּמֵיהֶם בָּם״ וְנֶאֱמַר בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי: ״דְּמֵיהֶם בָּם״. מָה לְהַלָּן – בִּסְקִילָה, אַף כָּאן – בִּסְקִילָה. הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן לִלְמוֹד בּוֹ, לְמוֹסְרוֹ לַצִּיבּוּר – פָּטוּר, לָסוּךְ – חַיָּיב. וְהַסָּךְ מִמֶּנּוּ – פָּטוּר, לְפִי שֶׁאֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל סִיכַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בִּלְבַד. אָמַר מָר: לִלְמוֹד בּוֹ עַל מְנָת לְמוֹסְרוֹ לַצִּיבּוּר – פָּטוּר. מְנָלַן? אַתְיָא ״מַתְכֻּנְתּוֹ״ מִן ״בְּמַתְכּוּנְתָּהּ״ דִּקְטֹרֶת, וּכְתִיב לְגַבֵּי קְטֹרֶת: ״לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם״ – לָכֶם הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל לְמוֹסְרוֹ לַצִּיבּוּר – פָּטוּר, גַּבֵּי שֶׁמֶן נָמֵי, לְמוֹסְרוֹ לַצִּיבּוּר – פָּטוּר. וְתִיהְדַּר קְטֹרֶת וְנֵילַף מִשֶּׁמֶן: מָה שֶׁמֶן כִּי מְפַטֵּם לַחֲצָיִין – פָּטוּר, אַף קְטֹרֶת נָמֵי כִּי מְפַטֵּם לַחֲצָיִין – פָּטוּר! אַלְּמָה אָמַר רָבָא: קְטֹרֶת שֶׁפִּטְּמָהּ לַחֲצָיִין – חַיָּיב, שֶׁמֶן שֶׁפִּטְּמוֹ לַחֲצָיִין – פָּטוּר? אָמַר לָךְ רָבָא: גַּבֵּי שֶׁמֶן כְּתִיב ״וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמוֹהוּ״ – כָּמוֹהוּ הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל חֶצְיוֹ שַׁפִּיר דָּמֵי. גַּבֵּי קְטֹרֶת דִּכְתִיב ״וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה״ – כֹּל עֲשִׂיָּיה דִקְטֹרֶת אֶפְשָׁר דְּמַקְטֵיר פְּרָס שַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם. תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, קִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת, קִנְּמָן בֶּשֶׂם חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נִמְצְאוּ כּוּלָּם אֶלֶף וְשִׁבְעָה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. תְּנָא מִנְיָינָא קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנָא הָא קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, אֵימָא: קְנֵה בֹשֶׂם כְּקִנְּמׇן בֶּשֶׂם, מָה קִנְּמׇן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ בַּחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם – אַף קְנֵה בֹשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, דְּהָווּ לְהוּ תְּרֵין אֲלָפִים. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא: ״קִנְּמׇן בֶּשֶׂם וּקְנֵה בֹשֶׂם מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: כְּשֶׁהוּא שׁוֹקֵל, בְּהֶכְרֵעַ הוּא שׁוֹקֵל, אוֹ עַיִן בְּעַיִן הוּא שׁוֹקֵל? אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא כְּתַב: ״בַּד בְּבַד״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ בְּהֶכְרֵעַ? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכְרָעוֹת, אַלְמָא דְּאִית בְּהוּ הֶכְרֵעַ! אֶלָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּקִנְּמׇן בֶּשֶׂם אַמַּאי מַיְיתֵי מַחֲצִיתוֹ דַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם בְּחַד זִימְנָא וַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם בְּחַד זִימְנָא? כֵּיוָן דְּכוּלְּהוֹן חֲמֵשׁ מֵאוֹת הָוַיִין, נַיְיתֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּבַת אַחַת! שְׁמַע מִינַּהּ, מִדְּקָמַיְיתֵי לַהּ לְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם בִּתְרֵי זִימְנֵי, הֶכְרֵעַ אִית בֵּיהּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ בְּהֶכְרֵעוֹת. וּמַאי ״בַּד בְּבַד״? אָמַר רָבִינָא: שֶׁלֹּא יַנִּיחַ מִשְׁקָל בְּמִשְׁקָל וְיִשְׁקוֹל. תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְמִדְבַּר – מְשַׁלְּקוֹ הָעִיקָּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא לָסוּךְ הָעִיקָּרִין אֵינוֹ סִיפֵּק! כֵּיצַד עוֹשֶׂה? הֵבִיאוּ הָעִיקָּרִין וּשְׁלָקוּם בְּמַיִם, וְהֵצִיף עֲלֵיהֶן שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְקָלַט אֶת הָרֵיחַ, וְקִיפְּחוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה:

נכתוב לא תוכל לאכלם - דהא איירי לעיל עולותיכם וזבחיכם מעשרותיכם וגו': לחם וקלי וכרמל - לפני העומר: קלי - שנתייבש בתנור: כרמל - שנתמולל ביד ולא הובהב באור: קלי וכרמל איתנהו בעינייהו דלא טחנן: קלי נתרבה - במנחת העומר דכתיב גביה (ויקרא ב) קלוי באש ואף על גב דבההוא קרא כתיב כרמל לא הוכשר אלא על ידי האור כדאמרינן במנחות (דף סו:) אבוב של קליות היה שם מנוקב ככברה שיהא האור שולט בכולן ולשון כרמל רך ומל רך שנמלל: לחם ישנו במנחות דלחם הפנים איקרי מנחה ושתי הלחם של עצרת דכתיב בהו (במדבר כח) בהקריבכם מנחה חדשה: שכן איתנהו בעינייהו - הלכך לא מצית ילפת לה דהא כי אמרינן מה לקלי דאיתיה בעיניה ליכא למימר כרמל יוכיח: שכן נתרבו אצל מנחות - וכי פרכת מה לקלי שכן נתרבה על ידי מנחות ליכא למימר לחם יוכיח: הפגול א' מגופי תורה - דחייבין עליו כרת ולא למדוה הכתוב שיהא בכרת אלא נאמר בקדושים תהיו ואוכליו עונו ישא ואע"ג דכתיב ביה פגול לא בפיגול גמור קמיירי אלא במחשב בשחיטה חוץ למקומו דהכי דרשינן בתורת כהנים ובשחיטת קדשים (דף כח:) אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו וליכא למימר דהאי כרת עליה קאי דכתיב בפגול גמור בצו את אהרן והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ודרשינן בתורת כהנים ממנו עונה תשא ולא מחברו דהיינו חוץ למקומו דכתיב ביה מחשבה כותיה: ונאמר להלן - גבי נותר בפרשת קדושים תהיו ואוכליו עונו ישא וגו' מה (כאן) [להלן] בקדושים תהיו כרת דכתיב ונכרת: נאמר כאן - בצו את אהרן בפגול גמור והנפש האוכלת וגו' והתם כתיב לא יחשב דהיינו פגול גמור חוץ לזמנו: ולא למדו הכתוב - לנותר בכרת אלא בגזירה שוה דלא ידעינן דהאי כרת דקדושים תהיו בנותר קמיירי דהא בתר דקרא דחוץ למקומו כתיב ומשמע דעליה קאי אלא משום דאתיא קדש קדש: בתו מאנוסתו אחד מגופי תורה - דבשריפה: אתיא הנה הנה - כתיב באשתו (ויקרא י״ח:י״ז) ערות אשה ובתה לא תגלה דמשמע בתה ממנו ובתה מאחר סיפיה דקרא שארה הנה זמה היא וכתיב (שם) ערות בת בנך או בת בתך ובאנוסה כתיב דהא בת בתו מאשתו נפקא לו מקרא דלעיל ערות אשה ובתה ובתו לא כתיבא באנוסתו אלא אתיא הנה הנה מאשתו כתיב באשתו שארה הנה זמה היא וכתיב באנוסתו כי ערותך הנה מה התם כתיבא בתו דכתיב אשה ובתה אף כאן נמי באנוסה עשה בתו כבת בתו. וא"ת קל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין: זמה זמה לשריפה - כי יקח איש את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ׳:י״ד): נסקלין - רוב חייבי סקילה כגון הבא על האם ועל הכלה לא כתיבא סקילה אלא דמיהם בם (שם): המפטם - לסוך ממנו חייב דכתיב (שמות ל׳:ל״ג) אשר ירקח כמוהו: והסך ממנו - אחר שלא פטמו: ואשר יתן ממנו מאותו של משה: לחצאין - כגון ו' לוגין דההוא דמשה הוה הין י"ב לוגין: חצאין דקטרת קפ"ד מנין דבכל יום היה מקטיר מנה כדאמרינן לקמן (כריתות ד' ו.) שס"ה מנין (כמנין ימות החמה): פרס שחרית - חצי מנה: ה' מאות - שקלים: קנמן בשם ה' מאות - דהכי אמר קרא מחציתו חמשים ומאתים דלהכי נקט מחציתו שלא יהו שוקלים אותו הכל ביחד אלא לחצאין כדי שיהו שם שתי הכרעות: תנא הכי קשיא ליה - כלומר להכי אשמעינן ברייתא דאי ממשמעותא דקרא הוה אמינא קנה בושם כקנמן בשם דמחציתו דקרא אתרוייהו קאי קמ"ל: מחצה למחצה - שהיו שוקלין לחצאין: עין בעין - שאין הבשם מכריע: (ע"א) המקום יודע בהכרעות - שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמות שהן והמקום יודע מה משקלו. פירוש רומי: אלא אמר רב יהודה הכי קשיא ליה כו' - ה"ג אלא אמר רב יהודה - מדקא מייתי ליה תרי זימני ודאי לאפושי הוא דעבד: שלא יניח משקל כו' - שישקול כל בשם ובשם כנגד הברזל ולא ישקול במניין דמר דרור ויחזור וישקול קדה כנגד מר דרור: העקרין - בבשמים: אינו סיפק - דשמן לא הוה אלא י"ב לוגין ועיקרין הוו טובא: ושראן במים - שיבלעו המים ולכשיציף עליהן השמן לא יבלעוהו: וקלט השמן את הריח וקפחו - קנחו וחברו קפחת את הרועה ביומא (דף פג:) קנחו משה לשמן מעל העיקרין ונתנו בצלוחית:

כריתות ה.

Navigate the library