כריתותטז.
טוען את הדף…
וְאִילּוּ עַל סְפֵיקוֹ, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי לָא קָתָנֵי. מַנִּי הָא? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, לִיתְנֵי נָמֵי סֵיפָא: ״וְעַל סְפֵיקָן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי״, דְּהָתְנַן: רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילָה אָשָׁם תָּלוּי! אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, וְקָתָנֵי: ״בַּחֲמִשָּׁה הֶעְלֵמוֹת – מֵבִיא חָמֵשׁ חַטָּאוֹת״, וּשְׁמַע מִינַּהּ: קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ! אֶלָּא אַדְּרַבָּה, מִסֵּיפָא, דְּקָתָנֵי: מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים אֲפִילּוּ בְּהֶעְלֵם (אַחַת) [אֶחָד] – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, שְׁמַע מִינַּהּ: לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ! וְאֶלָּא מַאי אִית [לָךְ] לְמֵימַר, תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא תַּנָּא דְּקַיבְּלַהּ וְאִיכָּא תַּנָּא דְּלָא קַיבְּלַהּ? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְהַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא, סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בְּהַעֲלָמָה, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בִּמְעִילוֹת. הֵיכִי דָמֵי חָמֵשׁ מְעִילוֹת? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין: הַבָּשָׂר, וְהֶחָלָב, וְהַיַּיִן, וְהַסֹּלֶת, וְהַשֶּׁמֶן. חִזְקִיָּה אָמַר: כְּגוֹן שֶׁאָכַל מֵחֲמִשָּׁה אֵבָרִים. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּאֵבֶר אֶחָד, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּכָתֵף. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁאָכַל בַּחֲמִשָּׁה מִינֵי קְדֵירָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן שֶׁאָכַל בַּחֲמִשָּׁה טְעָמִים. מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם (אַחַת) [אֶחָד], מַהוּ? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת? אָמַר לוֹ: חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, מִקַּל וָחוֹמֶר, וּמָה נִדָּה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, שַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וּמִיתוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אָמַרְתָּ בַּנִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת, שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל הַנִּדָּה וְהַנִּדָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אֶחָת! אָמַר לִי: הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת, וְחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת! אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אָמַרְתָּ בַּקְּטַנּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו – יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמַן, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמַן? אָמַר לִי: הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ! אָמַרְתִּי לוֹ: הַבְּהֵמָה כַּשַּׁבָּת. גְּמָ׳ מַאי קָבָעֵי מִינֵּיהּ? אִי שַׁבָּתוֹת כְּגוּפִין דָּמְיָין וְאִי לָא בָּעֵי מִינֵּיהּ, נִיבְעֵי: הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחַת בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה! אֶלָּא: וַלְדֵי מְלָאכוֹת אִי כְּאָבוֹת דָּמְיָין וְאִי לָא בָּעֵי מִינֵּיהּ, נִיבְעֵי מִינֵּיהּ: הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בַּשַּׁבָּת! אָמַר רָבָא: אָמְרִי בֵּי רַב, תַּרְתֵּי בְּעָא מִינֵּיהּ: שַׁבָּתוֹת כְּגוּפִין דָּמְיָין וְאִי לָא בְּעָא מִינֵּיהּ, וַלְדֵי מְלָאכוֹת כִּמְלָאכוֹת דָּמְיָין אִי לָא. וְשַׁבָּתוֹת, הֵיכִי מִיבְּעֵי לֵיהּ? שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת – פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּיָמִים שֶׁבֵּינְתַיִים הָוְיָין יְדִיעָה לְחַלֵּק, וּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת הוּא דְּבָעֵי מִינֵּיהּ, אִי כְּגוּפִין דָּמְיָין אִי לָא, אוֹ דִלְמָא, זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת – פְּשִׁיטָא לֵיהּ דִּכְגוּפִין דָּמְיָין, וְשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת הוּא דְּבָעֵי מִינֵּיהּ, דְּיָמִים שֶׁבֵּינָתַיִם אִי הָוְיָין יְדִיעָה לְחַלֵּק אִי לָא? אָמַר רַבָּה:ואילו על הספקות כו' לא קתני - בסיפא גבי מעילה: מני - כלומר ת"ק מני: ר"ע מחייב על ספק מעילה כו' - בפרק דם שחיטה (לקמן כריתות כב.): וקתני בה' העלמות כו' - העלמות הוא דמחלקין אבל זבחים לא וש"מ הדר ביה ר' יהושע: אלא מאי אית לך למימר - מיהא ברייתא תנאי היא בתמיה. כלומר מאי בעית למשמע מהך ברייתא תנאי היא ת"ק דקתני העלמות דמשמע דהעלמות מחלקין ולא זבחים אית ליה דקיבלה ר' יהושע והדר ביה והאי דקתני ה' זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד תנא אחרינא הוא ואית ליה דלא קיבלה אפילו הא לא פשטת מינה דתנאי היא דאפילו תימא ר' עקיבא היא ות"ק אליבא דר"ע קאי מדקתני העלמות דמשמע העלמות ולא זבחים. ודקא קשיא לך דלא תניא אשם תלוי אספק מעילות: האי תנא סבר לה כו' - והאי דקתני מה' זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד תנא אחרינא הוא ור' יהושע היא: ה' דברים בעולה מצטרפין - לענין כזית להעלותן בחוץ שאם העלן חייב כרת ולהכי נקט עולה דבשאר זבחים לא מצטרף בשר לפי שאינן כליל. כאותה ששנינו כו' ה"נ שאכל מה' דברים הללו: בכתף - יש ה' אברים הפרסה והעצם התחתון עד הארכובה ושני עצמות לבד מן הכתף: ה' מיני קדירה - כגון כרישין ובצלים וכרוב ודלעת ולפת ואכלן כזה עצמו וכזה עצמו: ה' מיני טעמים - צלי ומבושל כבוש שלוק וצלי קדר: מתני' מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - תולדות הרבה של אב אחד בשבתות הרבה אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחריני וכולן בהעלם אחת. ובגמרא פריך מאי קמבעיא ליה דנקט תרי מילי שבתות הרבה ותולדות הרבה ואמאי נקט תולדות ולא אבות: תוצאות הרבה - עניינים הרבה כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן: נדה אין בה תוצאות הרבה - דאין חיובה אלא ביאה וחייב על כל ביאה וביאה בהעלם אחת כדאמר ר"א לעיל בגמרא בא עליה וחזר ובא עליה כו': והנדה מוזהרת עליו - דכתיב (ויקרא כ׳:י״ח) ונכרתו שניהם מקרב עמם: על הקטנות - כמו על הקטנה ומאי קטנות דעלמא. כלומר הבא על אחת מן הקטנות ביאות הרבה בנדתה יוכיח שאינה מוזהרת עליו וחייב על כל ביאה וביאה: הבא על הבהמה יוכיח - שחייב על כל ביאה כדאמרן לעיל טעמא שא"א לערב הביאות: בהמה כשבת - פלוגתא היא בגמרא איכא למאן דאמר קבל ר"ע מר"א והכי קאמר ליה בהמה כשבת מה בהמה חייב על כל אחת ואחת אף שבת חייב על כל אחת דאינו יודע להשיב כלום ולמאן דאמר לא קיבלה מיניה ה"ק ליה אף בהמה מיבעי לי כשבת: גמ' מאי קבעי מיניה - דנקט שבתות הרבה ועושה בזו אותה מלאכה שעשה בזו ונקט תולדות ולא אבות: אי קבעי מיניה שבתות כגופין דמיין אי לא - אי האי דעבד בכמה שבתות אותן מלאכות שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד דלא הודע לו בינתיים מי אמרינן כיון דבתרי שבתות עשאן הויין הני תרתי שבתות כשני גופי עבירות כאילו קצר וזרע בהעלם אחת וחייב על כל אחת או לא דאמרינן דהוי כעושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם אחת דחייב חדא אי הא קמיבעיא ליה אמאי נקט תולדות ליבעי הכי אעשה אב מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו: אי בולדי מלאכות קבעי מיניה - אם עושה תולדות הרבה מאב אחד אי חייב אחת או על כל אחת ואחת ולהכי נקט תולדות אם כן אמאי נקט שבתות הרבה ליבעי הכי העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחת: תרתי בעא מיניה - ופשיט תרוייהו לחומרא מדקתני חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דמנדה לא מצי למיפשט ליה אלא חדא דהא בנדה ליכא תולדות: ושבתות היכא - איזו מהן כלומר ה"ד דקעביד לה להא (אב) מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבתות וזדון מלאכות פשיטא ליה לר"ע דחייב על כל אחת דלא אמרינן חדא שגגה אלא אמרינן ימים שבינתיים הויין ידיעה דדמי כמי שנודע לו בינתיים דשבת הוי והוי כעושה מלאכה אחת בכמה העלמות: וזדון שבת - יודע שהוא שבת ושגגת מלאכות דסבור שמלאכה זו מותרת היא דבעי מיניה דהא ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק דלהכי הויין ידיעה לידע ששבת היתה אבל לענין שגגת מלאכות ליכא ידיעה עד שילמוד והכי קמיבעיא ליה האי דעבד חדא מלאכה בב' שבתות מי אמרינן כיון דבב' ימים הם אף על גב דהעלם אחד הוא לגבי מלאכות הויין הנך שבתות כגופין של מלאכה שאינן דומין זה לזה כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת כדאמרינן שבת (דף ע.) אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות: או לאו - כגופין דמיין והרי עשה בהעלם אחד מלאכה אחת י' פעמים שאינו חייב אלא אחת: או דלמא זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה דשבתות - כגופי מלאכות שאין דומות זו לזו שהעושן בשגגת מלאכות וזדון שבת חייב שתים דהיינו אחת שהיא הנה ובשגגת שבת וזדון מלאכות קמבעיא ליה דאפילו אמרי' כגופין דמיין לא מחייב אלא חדא דהיינו הנה שהיא אחד שהעושה ב' אבות בשגגת שבת וזדון מלאכות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אלא אי איכא ידיעה בינתיים דשבת היא מהניא לחלק דהעלמות מחלקין והכי קמיבעיא ליה מי אמרינן ימים שבנתיים הויין ידיעה כמו שנודע לו ששבת היא אי לא:אלא לאו רבי יהושע היא וקתני בה' העלמות חייב ה' חטאות - משום דוקא העלמות מחלקין ופר"י דה"ה דמצי לאתויי מרישא ה' חתיכות מה' תמחויין מזבח אחד אינו חייב אלא אחת דהא במתני' נמי מדמי תמחויין אלא משום דתמחויין לא הוה הבעיא לא נקט ליה: אפילו תימא ר"ע היא - וה' זבחים בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת לאו ר"ע אלא ר' יהושע: בכתף של עולה - יש בה ז' עצמות: בה' מיני קדירה - פר"י כגון צלי ומבושל וטיגון וצלי קדר וכבוש וה' מיני טעמים כגון פילפלין וזנגבילא וקנה וקנמון וקדה ורש"י לא פירש כן: