Temurah 28a · Talmud

כָּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן — הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנַן וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן. אֵיזֶהוּ מוּקְצֶה? הַמּוּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הוּא אָסוּר וּמַה שֶּׁעָלָיו מוּתָּר. וְאֵיזֶהוּ הַנֶּעֱבָד? כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ, הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. וְזֶה וָזֶה מוּתָּר בַּאֲכִילָה. גְּמָ׳ אָמַר מָר: אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן, דְּלָא בָּטְלִי בְּרוּבָּא. תְּנֵינָא: כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּחַטָּאוֹת מֵתוֹת אוֹ בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִילּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא — יָמוּתוּ. וְקַשְׁיָא לַן, מַאי קָאָמַר? הָכִי קָתָנֵי: נִתְעָרְבוּ בָּהֶן מֵחַטָּאוֹת מֵתוֹת, אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל — אֲפִילּוּ בְּרִבּוֹא יָמוּתוּ. אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הָתָם הוּא דְּאִיסּוּרֵי הֲנָאָה, אֲבָל הָכָא דְּלָאו אִיסּוּרֵי הֲנָאָה — אֵימָא: לִיבְטֵל בְּרוּבָּא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְרוֹבַע וְנִרְבָּע נָמֵי תְּנֵינָא: נִתְעָרְבוּ רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע — יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי יָפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין! אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, אָמַר לִי: חֲדָא בְּחוּלִּין, וַחֲדָא בְּקָדָשִׁים. וּצְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּבֵּי קָדָשִׁים — מִשּׁוּם דִּמְאִיסִי, אֲבָל גַּבֵּי חוּלִּין — אֵימָא לִיבְטְלוּ. וּבְחוּלִּין נָמֵי תְּנֵינָא: וְאֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן — יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְצִיפֳּרֵי מְצוֹרָע, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. וְשֵׂיעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן! צְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָתָם — דְּאִיסּוּרֵי הֲנָאָה דְּלָא בָּטְלִי, אֲבָל הָכָא — לִיבְטְלִי. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הָכָא, דִּלְגָבוֹהַּ דִּמְאִיס, אֲבָל לְהֶדְיוֹט — אֵימָא: אִיסּוּרֵי הֲנָאָה לִיבְטְלוּ בְּרוּבָּא, קָא מַשְׁמַע לַן. וְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, מְנָלַן דַּאֲסִירִי לְגָבוֹהַּ? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִן הַבְּהֵמָה״ — לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע. וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה פָּסוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ?! חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יוֹכִיחַ, שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה, וּמוּתָּר לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. מָה לְחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, שֶׁאֵין חַיָּיבִין מִיתָה, תֹּאמַר בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, שֶׁחַיָּיבִין מִיתָה. טוֹל לָךְ מָה שֶׁהֵבֵאתָה, הֲרֵי שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה בִּשְׁנֵי עֵדִים. נֶעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי דָּן, וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁאֵין הַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — הוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁהוֹדָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁהוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה! תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִן הַבְּהֵמָה״ לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, וְהָא אָתְיָא מִדִּינָא (לָא אָתְיָא)!

מתני' כל האסורין [לגבי מזבח] אוסרין בכל שהן - אפי' נתערבו אחד באלף כולן אסורין למזבח אם אינו ניכר. וכולהו משכחת להו דאינן ניכרין אבל טרפה לא משכחת לה אלא כדמוקים לה במסכת זבחים בפרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עד:) כגון שנתערבה דרוסת הזאב בנקיבת הקוץ אי נמי בולד טרפה ואליבא דר"א דאמר לא יקרב: גמ' וקשיא לן - התם מאי אפי' דקאמר דהא קתני כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות דמשמע אחד מן הזבחים נתערב בהרבה חטאות המתות ואפי' אחד דהיתר ברבוא דאיסור כולן ימותו ומאי קאמר פשיטא לן דכ"ש דכי הוי איסורא יותר טפי (גבי איסור) פשיטא דימותו דהא איסור רובא: ומשנינן - התם דהכי קתני כל הזבחים שנתערב בהן אחד מחטאות המתות דמשמע דחדא חטאת נתערבה בזבחים כשהיו הרבה ואפילו אחת דאיסור ברבוא דהיתר כולן ימותו ולא בטיל חד בינייהו ולמה לי למיהדר ולמיתני הכא: התם הוא - גבי חטאות המתות ושור הנסקל: דאיסורי הנאה נינהו - ומשום הכי חשיבי ולא בטלי: אבל - הני דמתני' רובע ונרבע דמותרין באכילה להדיוט דבהכי עסקינן שרבע או נרבע על פי עד אחד דאינה נסקלת בכך או שהבעלים הודו ומודה בקנס פטור אימא ליבטלו קמ"ל מתניתין:
ובזבחים (גרסי') תו ואי אשמועינן הא דתמורה ה"א הכא הוא דלגבוה מאיס ומשום הכי לא בטלי וירעו עד שיסתאבו ויאכלם ההדיוט אבל מילתא דלהדיוט נמי אסורה אימא ליבטל קמ"ל התם ימותו דאפי' לגבי הדיוט לא בטיל דאי בטיל לימא ירעו עד שיוממו ויפדו ויאכלם הדיוט: תנינא התם בזבחים (ברובע) אחד מן הזבחים שנתערב ברובע ונרבע דחולין ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהם קרבן מאותו המין - כלומר ממין אותו קרבן שנתערב בהן אם שלמים היו יביא בדמי יפה שבהן שלמים דיד הקדש על העליונה ואם עולה היתה יביא בדמי היפה עולה. אלמא שמעי' מהתם דלא בטלי ברובא: חדא בחולין - מתני' דהכא מיירי בנתערבו כשהן חולין ואחר כך הקדישן וההיא דזבחים מיירי דנתערבו כשהן קדושים דהתם קתני כל הזבחים: אבל - הכא גבי חולין דלא מאיסי בשעת תערובות דלא שייך בהו חלק גבוה אימא ליבטלן וכי מקדיש להו קדשי שפיר דהא כבר איבטיל ליה איסור וליקרבו קמ"ל:
ובזבחים קפריך ניתני הא דתמורה ולא בעי הא דזבחים ומשני הכא תקנתא איצטריכא ליה להכי הדר תנא לה הכא בזבחים דהתם בתמורה תנא אוסרין בכל שהן ולא תנא תקנתא והכא תנא תקנתא ימכרו ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין: ובחולין נמי תנינא - דאפילו בחולין ממש לא בטלי ברובא בעלי חיים וכל הנך דחשיבי: ועורות לבובין - מפרש במסכת ע"ז (דף לב.) שנוקבין כנגד הלב עגול בדרך אותו נקב הוציאו האימורין והקטירום לעבודת כוכבים ותקרובת עבודת כוכבים אסור בהנאה: ושיער נזיר - אסור בהנאה דבעי שילוח תחת הדוד: ובשר בחלב - חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ושוב נתערבה באלף חתיכות כולן אסורות ואליבא דמאן דאמר בשר בחלב אסור בהנאה בשחיטת חולין בפרק כל הבשר (חולין דף קיד:): מאי שנא התם - בקדשים דתני איסורי הנאה כגון חטאות המתות ושור הנסקל ואיסורי אכילה כגון טרפה בהדי הדדי: תערובת דחולין כו' - כלומר דגבי מסכת עבודת כוכבים הוי תערובת דחולין איפסיק ותני איסורי הנאה לחוד דקתני ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן ואוסרין בהנאה יין נסך והדר תני בשיטה אחריתי ואלו דברים שאינן אסורין איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו כו' מיסתברא קאי גבי מסכת עבודת כוכבים משום דבעי לפרושי איסורי דיין נסך דדמיין ליה דהם נמי אסורין בהנאה:
הכא נמי גבי זבחים דדמיין ליה דכולהו אסורין לגבוה: מן הבהמה - משמע ולא כל הבהמה: והלא דין הוא - ולא צריך קרא: חורש בשור ובחמור יוכיח - שמותר לגבוה אם הקדישו אחרי כן: טול לך מה שהבאת - דלאו פירכא היא מהאי טעמא: הרי שנתעבדה עבירה בשני עדים - כלומר הרי יש לך להביא בדין זה אותו ששני עדים מעידין בו שרבע או שנרבע דהוא ודאי חייב מיתה ואסור לגבוה: על פי עד אחד או על פי הבעלים - דליכא מיתה מנין לך שאסור לגבוה אי לאו קרא: אני אדיננו - ולא צריך קרא: הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה - דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא פסול מהקרבה: פוסלתו מאכילה - שהרי בסקילה הוא:

מתני' כל האסורין: אבל הכא דלאו איסורי [הנאה] נינהו אימא ליבטלו ברובא - ובפ' התערובת (זבחים עא:) קאמר ואי אשמועי' הכא ה"א דלהדיוט שריין קמ"ל הך דקתני התם ימותו ואפי' להדיוט אסירי: והרובע והנרבע - התם בפרק התערובת (שם) משני אי מהתם מי קתני בכמה והכא קתני בכל שהוא והך דהתם איצטריך לאשמועינן תקנתא (והכא משני להו לעלמא): חורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בו עבירה ומותר למזבח - כדדרשינן מאלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנתעבדה בהן עבירה: טול אתה מה שהבאתה - פרש"י לאו פירכא היא מהאי טעמא הרי שנתעבדה בה עבירה בשני עדים כלומר הרי יש לך להביא בדין זה אותו ששני עדים מעידין בו שרבע או שנרבע דהא ודאי חייב מיתה ואסור לגבוה על פי עד אחד או על פי הבעלים דליכא מיתה מנין לך דאסורין לגבוה אי לאו קרא עכ"ל וא"ת למה לי קל וחומר לרובע ונרבע ע"פ שני עדים תיפוק ליה ממשקה ישראל לקמן (תמורה דף כט.) דדרשינן מן המותר לישראל והאי הרי הוא אסור בהנאה וי"ל דאיצטריך היכא דשחטו והקריבו קודם שנגמר דינו דמותר בהנאה הוא כדאיתא בב"ק פרק ארבעה וחמשה (דף מא.) אי נמי יש לפרש טול מה שהבאת הרי שנעבדה בו עבירה בב' עדים ואפילו לקל וחומר לא צריכנא דבלאו הכי נמי ידע ביה שהוא אסור למזבח:

תמורה כח.

Navigate the library