Temurah 4a · Talmud

לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דִּכְתִיב ״לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ״, וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ — אַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא דִּכְתִיב ״לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ״, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה — אַזְהַרְתֵּיהּ מֵהֵיכָא? אַלְּמָה לָא? וְהָכְתִיב: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבוֹד״! הָהוּא אַזְהָרַת עֲשֵׂה הוּא. מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ: אַף הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא? אָמַר קְרָא: ״מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר״ — ״מְלֵאָה״ אֵלּוּ בִּיכּוּרִים, ״וְדִמְעֲךָ״ אֵלּוּ תְּרוּמָה, וְאָמְרַתְּ ״לֹא תְאַחֵר״. אִיתְּמַר: הִקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, חַד אָמַר: לוֹקֶה, וְחַד אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא הוּא דְּאָמַר לוֹקֶה, מִדְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אַף הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים לוֹקֶה. אַדְּרַבָּה, תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר לוֹקֶה, דִּתְנַן: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכַּלּוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר: ״מַעֲשֵׂר שֶׁל זוֹ בָּזוֹ״ — הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת. ״שֶׁל זוֹ בָּזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָּזוֹ״ — הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת, וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ מְעוּשֶּׂרֶת. ״מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם מַעְשַׂר כַּלְכַּלָּה בַּחֲבֶירְתָּהּ״ — קְרָא אֶת הַשֵּׁם. וְאִתְּמַר, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבָּהּ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁבַּחֲבֶירְתָּהּ. תִּסְתַּיֵּים. אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה, לֵימָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא! לָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא

לא תקלל חרש - דמשמע בין קללה סתם בין קללה שבשם דקאי לאו עלה וקאתא קרא ליראה את השם לאשמועינן דלוקה שנאמר והפלא ה' את מכותך. ע"א לא מצית אמרת דלא יתכפר במלקות גרידתא דודאי מתכפר במלקות לחודיה דהא כתיב לא תקלל חרש וילפינן בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סו.) ג"ש מהאי לאו דכתיב גבי אומללין כגון לא תקלל חרש שהוא גרוע שבכולן וכתיב גבי נשיא ונשיא בעמך לא תאור וכי היכי דהתם ליכא אלא מלקות גרידתא הכי נמי באומללין סגי ליה במלקות גרידתא ומוקמי ליה התם במקלל בשם דקא גמר ממקלל אביו דכתיב ביה בנקבו שם הלכך לא מצית אמרת דלא תיסגי ליה במלקות ולא מפי מורי אלא מפי ר' יצחק בר' מנחם ז"ל: ואב"א - כלומר דמהאי קרא ליראה את השם למקלל חבירו בשם הוא דאתא שהרי לא מצינו שענש אא"כ הזהיר: ובשלמא אי אמרת - דההוא קרא למקלל חבירו בשם הוא דאתי ואזהרתיה מדכתיב לא תקלל חרש ומיתוקמא במקלל את חבירו בשם כדפרישית לעיל הלכך כתיב הכא אם לא תשמור לעשות וגו' כלומר שתקלל את חבירך בשם שהוזהרת עליו והפלא ה' וגו' דחייב מלקות: אזהרתיה מהיכא - כלומר אשכחן עונש והפלא ה' וגו' אזהרה מנין שהזהיר הכתוב שלא להוציא ש"ש לבטלה: אלמה לא - בתמיה. שלא מצינו שהזהיר שלא להוציא שמו לבטלה (הויא) והכא הזהיר והתם ענש והפלא ה' וגו' ואזכרה כתיב אם לא תשמור לעשות וגו' ואכתי מיתוקם במוציא ש"ש לבטלה: ההיא אזהרת עשה היא - ולאו שמה אזהרה והלכך מיתוקם ליראה את השם הנכבד במקלל את חבירו בשם שמצינו לו אזהרת לאו דלא תקלל חרש ולא מיתוקמא במוציא שם שמים לבטלה שלא מצינו לו אזהרת לאו: לעיל קא מהדר דקאמר רבי יוסי אף המקדים תרומה לביכורים לוקה: אלו ביכורים - ולהכי קרי לביכורים מלאה משום דלאלתר שנתמלאה התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבעה לביכורים: זו תרומה - ולפי שהיא מדמעת ועולה באחד ומאה מפיק לה קרא בלשון דימוע וקאמר רחמנא ולא תאחר מלאה לדימוע דמעיקרא איבעי ליה לאיתויי מלאה דהיינו ביכורים וכי מאחר לוקה: מעשר של זו בזו - מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה זו שנוטל אני מזו לזו או שאמר של זו בזו ושל זו בזו שאפריש מכלכלה זו על אידך כלכלה ומאידך כלכלה אפריש על כלכלה זו ראשונה מעושרת אע"ג דלא הפריש לאלתר וכדאמרינן גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו' מיחל ושותה מיד אע"ג דלא הפריש לאלתר מן החבית וכל שכן הכא דמיחל ואוכל מיד הואיל ושני כלים נינהו אבל השניה אינה מעושרת ואפי' כי אמר משל זו לזו ושל זו לזו משום דלאלתר דאמר של זו לזו ראשונה תהא מעשר על השניה לאלתר איפטרה לה שניה לגמרי וכי אמר של זו של שניה תהא מעשר על הראשונה אין בדבריו כלום משום דכבר איפטרה לה שניה בכלכלה ראשונה ואין תורמין מן הפטור על החיוב: ואם אמר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה - כלומר אלו שתי המעשרות שאני עתיד להפריש מאלו ב' הכלכלות תהא מעשרותיהם של כל אחת ואחת מעשר הכלכלה בחבירתה כלומר שתיפטר הכלכלה בכלכלה דחבירתה דהיינו של זו בזו ושל זו בזו: קרא את השם - שמיחל ואוכל מיד משתיהן אע"ג דאכתי לא הפריש כלל. והכא ליכא למימר מן הפטור על החיוב משום דתרוייהו מיתקני בבת אחת ובחדא דיבורא והוי מן החיוב על החיוב: מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון - דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני והשתא כי חוזר ומפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה נמצא מעשר שני של כלכלה זו קודם למעשר ראשון שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן וכן נמי כי אמר של זו בזו ושל זו בזו שמקדים מעשר שני שבה למעשר שני שבחבירתה כי האי גוונא נמי ואהכי לוקה משום דמעשר ראשון ומעשר שני חייב אדם להפריש כסדר הזה דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דכי היכי דמוזהר שלא לעכב מלאה לדימוע הכי נמי מוזהר שלא לעכב מעשר ראשון למעשר שני דכתיב ודמעך לא תאחר דכל שישנו בכלל דימוע הרי הוא בבל תאחר כלומר שישנו עליו תורת תרומה הוי בבל תאחר שמפריש מעשר ראשון והדר מעשר שני ואם הקדים מעשר שני למעשר ראשון עובר בבל תאחר. ל"א דרשינן במכילתא דיוקדמו ביכורים לתרומה משום דביכורים חמירי דאית להו ד' שמות ראשית ומלאה ותרומה וביכורים ותרומה אין לה אלא שלשה שמות ראשית ודמעה ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא ב' שמות כגון מעשר ותרומת מעשר ויוקדם נמי מעשר ראשון דאית ליה ב' שמות למעשר שני דאין לו אלא שם אחד כגון מעשר שני תלמוד לומר מלאתך ודמעך דאכולהו קא משתעי דחמור שבהן לא יאחר אלא מקדים החמור לקל וכי היכי דאמר רבי אלעזר לוקה במקדים מעשר שני למעשר ראשון הכי נמי קאמר במקדים תרומה לבכורים:

הא לא מצית אמרת דהכתיב לא תקלל חרש - וכיון דאשכחן אזהרה במקלל יש לנו להעמיד האי קרא דמלקות במקלל חבירו בשם טפי מלהעמיד במוציא שם שמים לבטלה דלא אשכחנא ביה אזהרה מפורשת: מלאתך זו ביכורים - פרש"י להכי קרי מלאה משום דלאלתר שנתגדשת התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבע לביכורים ודמעך זו תרומה (מה) [לפי] שהיא מדמעת ועולה מפיק לה קרא בלשון דימוע [לשון רש"י] ולא נהירא שהרי זה אינו אלא מדרבנן וה"ר משה מפונטויז"א פירש דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח וביכורים אינן אלא ביבש שהרי אין מביאין ביכורים אלא מפרי כדאיתא פרק העור והרוטב (חולין דף קכ:) פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה: היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת - כגון אם בכל כלכלה מאה תאנים עשרה מן השניה יהיו מעשר ראשון על הראשונה ואומר נמי מעשר שני כל המאה של ראשונה הן מתוקנים ובדמאי מיירי מדלא קמפריש תרומה ובמסכת דמאי (פ"ז מ"ו) מיתניא: של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת - דמיד שאמר של זו בזו היא מתוקנת ונעשה פטור כי הדר אמר ושל זו בזו נמצא מעשר מן הפטור על החיוב ואינו כלום: מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה קרא השם - שהרי מתוקנין הן יחד זה בזה ואע"ג דקי"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הכא כיון דדעתיה לתקוני תרוייהו הוי כאומר מעשר של ראשונה תהא בשניה חוץ מי' שישארו טבל בראשונה לתקן השניה וחל המעשר של זו בזו ושל זו בזו: ואתמר עלה ר"א אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה - שהרי מעשר ראשון ושני של ראשונה הוו כאילו הן מופרשים ועדיין מעשר ראשון של שניה טבל בתוכה וארישא קאי דאמר מעשר של זו בזו מעושרות וגרסינן בירושלמי על הראשונה בעשה ועל השניה בלאו ויש לפרש על הראשונה אם קבע מעשרותיהן בתוכה עובר בעשה שהיה לו להקדים מעשר ראשון לשני והרי קרא שמם בבת אחת מיהו לאו ליכא כיון דלא הקדים שני לראשון ועל השניה בלאו כשתיקן הראשונה בתוכה שהרי הקדים מעשר שני של ראשונה למעשר ראשון של שניה ואית דגרסי איפכא על הראשונה . בלאו ועל השניה בעשה וה"פ על רישא של משנה דהיינו כי אמר מעשר של זו בזו עובר בלאו שהרי מקדים מעשר שני לראשון כדפרישית ועל השניה פי' על סיפא דמתניתין דהיינו כי אמר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה ליכא לאו אלא עשה שהרי בבת אחת הן: שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה - ואף על גב דקרא לא קמיירי אלא מביכורים ותרומה מיהו פירש נמי במעשר ראשון לתרומה ומעשר שני למעשר ראשון מדכתיב ודמעך לא תאחר כל שישנו בכלל דימוע לא תאחר ומפרש טעמא במשניות (תרומות פרק ג מ"ז) יוקדמו בכורים לתרומה משום דאיקרו בכורים ותרומה למעשר ראשון משום דאיקרו תרומה וראשית ומעשר ראשון לשני משום דאית ביה ראשית פירוש דאית ביה תרומת מעשר ובמכילתא פירש טעם אחר ורש"י כתב וזה לשונו יוקדם בכורים לתרומה משום דאית להו ד' שמות ראשית ומלאה ותרומה ובכורים ותרומה ליה לה אלא שלשה שמות ראשית ודמע ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין בה אלא ב' שמות כגון מעשר ותרומת מעשר ויוקדם מעשר ראשון לשני שאין לו אלא שם אחד מעשר שני תלמוד לומר מלאתך ודמעך לא תאחר דאכולהו קא משתעי שחמור שבהן לא תאחר אלא מקדים החמור לקל וכי היכי דקאמר ר' אלעזר לוקה במקדים מעשר שני לראשון ה"נ במקדים מעשר ראשון לתרומה ותרומה לבכורים עכ"ל:

תמורה ד.

Navigate the library