Temurah 5a · Talmud

מֵיתִיבִי: אוֹנֵס שֶׁגֵּירֵשׁ, אִם יִשְׂרָאֵל הוּא — מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה, וְאִי אָמְרַתְּ כֵּיוָן דַּעֲבַר אַמֵּימְרָא דְּרַחֲמָנָא לָקֵי, הָא נָמֵי לִילְקֵי! תְּיוּבְתָּא דְרָבָא. אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״כׇּל יָמָיו״, כׇּל יָמָיו בַּעֲמוֹד וְהַחְזֵיר. וּלְאַבָּיֵי, אִי לָאו דַּאֲמַר רַחֲמָנָא ״כׇּל יָמָיו״, הֲוָה אָמֵינָא אִיסּוּרָא הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ, אִי בָּעֵי לֶיהְדַּר וְאִי בָּעֵי לָא לֶיהְדַּר, קָא מַשְׁמַע לַן. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא. מֵיתִיבִי: אוֹנֵס שֶׁגֵּירֵשׁ — אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה, וְאִם כֹּהֵן הוּא לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַחְזִיר. קָתָנֵי: ״אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר״ — תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי! שָׁאנֵי הָתָם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כׇּל יָמָיו״, כׇּל יָמָיו בַּ״עֲמוֹד וְהַחְזֵיר״. וְרָבָא אָמַר לָךְ: אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל יָמָיו״, הֲוָה אָמֵינָא: לִילְקֵי וְלֶיהְדַּר, דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו גְּרֵידָא, דִּכְתִיב: ״לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ״. אַהָכִי כְּתַב קְרָא ״כׇּל יָמָיו״, לְשַׁוּוֹיֵיהּ לְאוֹנֵס לְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה, דְּאֵין לוֹקִין עָלָיו. וַהֲרֵי תּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִכׇּל חֶלְבּוֹ״. חֶלְבּוֹ — אִין, גֵּירוּעִין — לָא. וּתְנַן: אֵין תּוֹרְמִין מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה, וְאִם תָּרַם — תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אַלְמָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְרָבָא. אָמַר לָךְ רָבָא: שָׁאנֵי הָתָם, כְּרַבִּי אִילְעָא, דְּאָמַר רַבִּי אִילְעָא: מִנַּיִן לְתוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ״. אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ, נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה? מִיכָּן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וּלְאַבָּיֵי, אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא״, הֲוָה אָמֵינָא הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר, וְאִי לָא עָבֵיד — ״חוֹטֵא״ לָא מִיקְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. וַהֲרֵי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״כׇּל חֵלֶב יִצְהָר״, לִיתֵּן חֵלֶב לָזֶה וְחֵלֶב לָזֶה, וּתְנַן: אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְאִם תָּרַם — אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, אַלְמָא לָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי. אָמַר לָךְ אַבַּיֵּי: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״רֵאשִׁיתָם״ — רֵאשִׁית לָזֶה וְרֵאשִׁית לָזֶה. וְכֵן אָמַר רַבִּי אִילְעָא: ״רֵאשִׁית״. וּלְרָבָא, אִי לָאו דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״רֵאשִׁית״, הֲוָה אָמֵינָא תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, דִּכְתִיב בְּהוּ ״חֵלֶב״ ״חֵלֶב״, דְּאֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה. אֲבָל תִּירוֹשׁ וְדָגָן, דָּגָן וְדָגָן, דְּחַד ״חֵלֶב״ כְּתִיב בְּהוּ, כִּי תָרֵים מֵהַאי אַהַאי — לָא לָקֵי. כְּתַב רַחֲמָנָא ״רֵאשִׁית״, לִיתֵּן חֵלֶב לָזֶה וְחֵלֶב לָזֶה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, הָא תִּירוֹשׁ וְדָגָן, דְּחַד ״חֵלֶב״ כְּתִיב בְּהוּ — תָּרֵים מֵהַאי אַהַאי. כְּתַב רַחֲמָנָא ״רֵאשִׁית״. וַהֲרֵי חֲרָמִים, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל״, וּתְנַן: חֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵין פּוֹדִין אוֹתָם, אֶלָּא נוֹתְנָין לַכֹּהֵן. אַלְמָא לָא מַהֲנֵי, תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי. אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא״ — בַּהֲוָויָיתוֹ יְהֵא.

הא נמי לילקי - כלומר תינח לאביי דאמר דהיכא דמהני לילקי להכי קתני הכא דאינו לוקה דהא לא מהני מאי דעבד שיכול להחזירה אלא לרבא דאמר דלא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הכא אע"ג דלא מהני לילקי נמי משום דעבר אמימרא דרחמנא: לא יוכל לשלחה כל ימיו - דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והילכך לא עבר אמימרא דרחמנא אבל בעלמא אע"ג דלא מהני ודאי לוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא: ולאביי - דאמר דהיכא דמהני לקי אבל אי לא מהני לא לקי לדידיה למאי איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר ואהכי לא לקי משום דהוי קום עשה אפי' לא כתיב כל ימיו שמעינן לדידיה דלא לקי כיון דלא מהני דיכול להחזירה: איסורא עבד לה - שגירשה אבל מילקא לא לקי והרשות בידו ואי בעי ליהדר ואי לא בעי לא ליהדר: קמ"ל - כל ימיו ולימד לך הכתוב דחובה בידו להחזירה והשתא כל ימיו בעמוד והחזר קאי והלכך לא לקי ולאו משום דהוי קום עשה: ל"א תיובתא לאביי - דאמר לעיל דמהני דהא חזינא הכא בלא יוכל לשלחה דלא מהני דיכול להחזירה וקשיא לאביי אבל לרבא דאמר לעיל לא מהני ודאי ניחא דהכי קתני הכא דיכול להחזירה דלא מהני. אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא כל ימיו כלומר בעלמא מהני והכא באונס שגירש להכי מחזיר משום דכתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי: ורבא אמר לך - כלומר לרבא דאמר דכל לא תעשה שבתורה לא מהני לדידיה למאי הלכתא איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזר פשיטא דבכל דוכתא נמי שהוא לא תעשה לא מהני ומשני רבא אי לא כתיב כל ימיו הוה אמינא לילקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והדר ניהדר לה שיהא מחזירה לאחר שילקה: והוה ליה אונס - כלומר להכי תיסק אדעתין דלילקי דהוי אונס דעובר אלאו דלא יוכל לשלחה וליכא אלא לאו גרידתא להכי כתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזר קאי דלא הוי לאו גרידתא דהא אית ביה קום עשה ולא לקי. ולהך לישנא הויא הכי כולה מסקנא דשמעתא: חלבו אין - שיהא תורם מן היפה על היפה: גרוע לא - מן הגרוע כגון מן הרע על היפה הוא דאינו תורם והיינו מילתא דקאמר רחמנא לא ליעביד. ולאו משום דהוי לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה הוא: תרומתו תרומה - אלמא דמהני וקשיא לרבא דאמר לא מהני: ולאביי - דאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד מהני הכא בתורם מן הרעה על היפה למאי הלכתא איצטריך למכתב ולא תשאו עליו חטא דמשמע דמהני: המובחר - תורם מן היפה: חוטא לא מיקרי - דליכא אלא איסורא בעלמא: קמ"ל - ולא תשאו עליו חטא דאפי' חוטא מיקרי: ליתן חלב לזה וחלב לזה - דלהכי כתיב חלב חלב תרי זימני חד בתירוש וחד ביצהר לאשמועינן דיתן חלב לזה שיפריש בפני עצמו מן המובחר של זה כגון ממין על מינו דהיינו יצהר על יצהר: וחלב לזה - מתירוש על תירוש ולא ממין על שאינו מינו כגון מיצהר על תירוש ומתירוש על יצהר: אין תרומתו תרומה אלמא לא מהני וקשיא לאביי - דאמר מהני: שאני התם דאמר קרא ראשיתם - כלומר דשנה עליו הכתוב לעכב דלא יתרום ממין על שאינו מינו ואהכי אם תרם לא מהני: וכן אמר רבי אילעא - דלהכי לא מהני משום דראשיתם כתיב דשנה עליו הכתוב לעכב: ולרבא - דאמר לא מהני לדידיה אמאי איצטריך למכתב ראשיתם משום דלא מהני:
אמר לך רבא איצטריך למכתב ראשיתם דאי לא הוה אמינא חלב חלב אין תורמין מזה על זה: ה"ג אבל תירוש ודגן דחד חלב כתיב בהו - כלומר דבין תירוש ודגן לא כתיב אלא חד חלב דכתיב וכל חלב תירוש ודגן אימא דמצי תרם מהאי אהאי מדגן על תירוש ומתירוש על דגן ודגן על דגן דכולהו מיני דגנים מזה על זה כגון חטה על שעורה להכי הדר כתב רחמנא ראשיתם כו': חרמי כהנים - חרמי ישראל הניתנים לכהנים: אלמא לא מהניא - דאם פדאן לא עשה ולא כלום כדקתני אין להם פדיון: בהווייתו - שאינו יוצא לחולין על ידי פדיון:

מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה - וס"ד דהשתא הא דאינו לוקה לאו מטעם ניתוק הוא אלא משום דלא מהניא גירושין דהא צריך להחזירה ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי הא נמי לילקי ותיובתא דרבא בשלמא לאביי ניחא דמשום הכי לא לקי דלא מהני מעשיו וא"ת כיון דלא מהני גירושין ליחייב הבא עליה משום אשת איש אפי' קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הוה לן למימר דלא חל הגט כלל וי"ל דאיתקש גירושין למיתה כדאמר פרק קמא דקידושין איתקש מיתה לגירושין ה"נ איתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין כו' ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ולא אסיק אדעתיה עתה דכל ימיו הוי ניתוק משום דהוי לאו שקדמו עשה ומש"ה פריך לרבא כיון דלא מהני לילקי: אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי - והוי ניתוק גמור ואין זה לאו שקדמו עשה דלהכי איצטריך כל ימיו שאין שילוח זה כל ימיו וה"ק קרא לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא שילוח זה כל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ואע"ג דאפשר להעמיד כל ימיו בלא שילוח מ"מ כיון דלא כתיב לו תהיה לאשה כל ימיו וכתיב כל ימיו לאחר לא יוכל לשלחה שמע מינה דלניתוק ללאו כתביה דזה הכלל דכל היכא דיש הוכחה בקרא דעשה קאי אחר הלאו אין זה לאו שקדמו עשה אבל מלו תהיה לאשה בלא כל ימיו לא הוה דייק ליה בניתוק שהרי לו תהיה לאשה מיירי בלא שילוח: אם אינו קדוש נשיאות חטא למה - וא"ת נימא דנשיאות חטא הוי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואומר רבינו שמשון משנ"ץ דה"פ אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתיב בלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאות חטא מדכתיב מכל חלבו דמשמע חלבו אין גירועין לא: שאני התם דאמר קרא ראשיתם ראשית לזה וראשית לזה - וא"ת והרי בריש פ' בתרא דבכורות (דף נד:) דריש אביי האי קרא למעוטי דגן ודגן וי"ל דהך דרשא דהתם מראשית אתיא והך דהכא מראשיתם: ולרבא אי לאו דאמר רחמנא ראשיתם כו' - וא"ת והא בפרק בתרא דבכורות (שם) אמר בלא ראשיתם נמי כל משמע דגן אחד לא מצית אמרת וצ"ל דהך סוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר דראשית איצטריך שפיר לדגן ודגן:

תמורה ה.

Navigate the library