קידושיןעא.
טוען את הדף…
מְטַהֵר שְׁבָטִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְטַהֵר תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה׳ מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף״. מַאי ״מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. בִּימֵי רַבִּי בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן: קוֹצִים אַתֶּם מְשִׂימִים לִי בֵּין עֵינַי? רְצוֹנְכֶם, יִטָּפֵל עִמָּכֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא. נִטְפַּל עִמָּהֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא, אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁאָמַר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. בִּימֵי רַבִּי פִּנְחָס בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם לַעֲבָדָיו: כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טְלוּנִי בַּעֲרִיסָה וְרוּצוּ. כִּי עָיֵיל אָמַר לָהֶם: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה. אַדְּיָתְבִי וְקָמְעַיְּינִי בַּהּ, אֲמַר לְהוּ: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. נְטָלוּהוּ בַּעֲרִיסָה וְרָצוּ. רָצוּ אַחֲרָיו וְלֹא הִגִּיעוּהוּ. יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְסַכָּנָה וּפֵירְשׁוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵיכְלָא, בְּיָדֵינוּ הִיא, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר נִטְמְעוּ בָּהּ. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מִשְׁפַּחַת בֵּית הַצְּרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִיחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְקֵירְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ – אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב – כְּגוֹן אֵלּוּ דְּיָדְעִין, אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. תָּאנָא: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ. אֲבָל חֲכָמִים מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִבְנֵיהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ. כִּדְתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם לֹא אֲגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת״ – יִהְיֶה נָזִיר, וְלֹא יְגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, דִּכְתִיב: ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב. רָבָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב. רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״זֶה שְּׁמִי״, וּכְתִיב ״זֶה זִכְרִי״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא, נִכְתָּב אֲנִי בְּיוֹד הֵי וְנִקְרָא בְּאָלֶף דָּלֶית. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם, מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים – הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִצְנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְהַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה מַבְלִיעִים אוֹתוֹ בִּנְעִימַת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת עָלִיתִי אַחַר אֲחִי אִמִּי לַדּוּכָן, וְהִטֵּיתִי אָזְנִי אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִבְלִיעַ שֵׁם בִּנְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָיו, וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. וְכׇל הַיּוֹדְעוֹ, וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטׇהֳרָה – אָהוּב לְמַעְלָה, וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וְאֵימָתוֹ מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּסָבָא: בָּבֶל בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה עוֹמֶדֶת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִפְסְלָה. שְׁאָר אֲרָצוֹת – בְּחֶזְקַת פְּסוּל הֵן עוֹמְדוֹת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִכְשְׁרָה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל, מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר. הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל. הָא סְתָמָא – כָּשֵׁר. וַהֲדַר תָּנֵי: מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר. הָא סְתָמָא – פָּסוּל! אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לָא קַשְׁיָא,מטהר השבטים - מיחסם: כסף מטהר ממזרים - המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה: שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף - אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפיה דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא הואיל שנטמעו נטמעו ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם: עיסה - כעיסה שהיא מעורבת ובשם ר' משה מרומא"ט (רומ"א: רומא (בירת איטליה)) שמעתי עיסה כפסולת ענבים שנסחט משקה שלהם: בקשו לעשות בבל עיסה - להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה: אמר להם אין שחיטה לעוף - דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה בשחיטת חולין (דף כז:) יליף מושפך את דמו בשפיכה בעלמא: קוצים אתם משימים בין עיני - משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא: יטפל לכם רבי חנינא - להשיבכם דבר: טלוני בעריסה ורוצו - שלא יפשפשו אחר דבריו ויהא צריך לגלות משפחות והוא היה זקן ולא היה יכול לרוץ: אמר להם אין שחיטה לעוף - דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה בשחיטת חולין (דף כז:) יליף מושפך את דמו בשפיכה בעלמא: ישבו ובדקו - במשפחות א"י לברר את דבריו: כיון שהגיעו לסכנה - לפסול משפחות אנשי זרוע שיהרגום פירשו: היכלא - שבועה בהיכלו של מקום: בידינו הוא - לגלות פסול משפחות ארץ ישראל: תנינא - דכל משפחה שנטמעה נטמעה דאין להפרישה ולהרחיקה ולברר ספק מטמעיהם מי נטמע מי לא נטמע אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד לבא: בית הצריפה - שם המשפחה: בן ציון - אדם חשוב ואיש זרוע: ריחקה - הכריז שהן פסולין: אליהו בא - לעתיד לבא דכתיב (מלאכי ג) והשיב לב אבות על בנים זה מבני בניו של זה: דיודעין - שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע: אבל משפחה שנטמעה - מחמת שלא נודע פסולה נטמעה: עוד אחרת - משפחה אחרת היתה לבד אותה שקרבה בן ציון: שם בן ארבע אותיות - קריאתו וכתיבתו ופירושו חכמים מוסרין אותו כו': לעלם - להעלים: כתיב זה שמי וכתיב וזה זכרי - מדלא כתיב שמי וזכרי משמע שלמדו שני שמות ואמר לו זה שמי מיוחד ובזה השני אני נזכר: משרבו הפריצין - המשתמשין בו: לצנועים שבכהונה - לברך בו העם במקדש לאחר עבודת ציבור של תמיד של שחר: מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים - אותן שלא היו בקיאין בו ומברכין בשם בן ארבע אותיות כשהיו מושכין את קולם בנעימה היו אלו ממהרים להבליע את השם בן י"ב ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם בנעימת ביסום קול שקורין טרוף: שם - בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו: אחר אחי אמי - שהיה כהן ור' טרפון היה כהן בתוספתא דכתובות (פ"ה) מעשה בר' טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה: לדוכן - לברך ברכת כהנים: ואינו מעמיד על מדותיו - לנטור איבה שמא ישתמש בו להנקם: עד שיודע לך - במשפחה שאתה בא ליבדק בה במה נפסלה: עד שיודע לך במה נכשרה - צריך אתה לבדוק אחר המשפחה כמו שאמרה משנתינו (לקמן קידושין דף עו.) ארבע אמהות שהן שמנה: