קידושיןעו.
טוען את הדף…
וּפוֹטְרִים אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. מַאי דָּרְשִׁי? ״לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר״ – הָךְ דְּיָתְבָה חוּצָה, הִיא לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר, אֲבָל הָךְ דְּלָא יָתְבָה חוּצָה – תִּהְיֶה לְאִישׁ זָר. וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים? אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנְיָא: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים – הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים בָּהּ, יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל. וְאֶלָּא הָכִי, מַאי אֵין בְּקִיאִין? לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּתוֹרַת קִידּוּשִׁין וְגֵירוּשִׁין. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ וּמַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אָח נִתְעָרְבוּ בָּהֶן. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת? נִיתְנֵי חֲדָא! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. וְרָבָא אָמַר: עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִתְעָרְבוּ בָּהֶן. אִיסּוּרָא מִשּׁוּם מַאי, מִשּׁוּם שִׁפְחָה? נִיתְנֵי חֲדָא! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. מַתְנִי׳ הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת – צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ, וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת. אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה. וְכֹל שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה – מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִיפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ. גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא בִּנְשֵׁי בָּדְקִינַן וּמַאי שְׁנָא בְּגַבְרֵי דְּלָא בָּדְקִינַן? נְשֵׁי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – בַּעֲרָיוֹת הוּא דְּמִינְּצוּ, וְאִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא – לָא אִית לַיהּ קָלָא, גַּבְרֵי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – בְּיוּחֲסִין הוּא דְּמִינְּצֵי, אִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא – אִית לַיהּ קָלָא. וְאִיהִי נָמֵי תִּבְדּוֹק בֵּיהּ בְּדִידֵיהּ? מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִים. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּנֵי: אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה –ופוטרין את הנשואות - מן החליצה ולרבי עקיבא בני חייבי לאוין ממזרים הם: החוצה - החיצונה שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל לנשואין: ומשני יש ממזר מחייבי כריתות קא משמע לן - ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין: ויש אומרים - היינו רבי אליעזר: לפי שאין בקיאין - אסרום ולקמן מפרש לענין יוחסין מאי בקיאין איכא הלכך לרבי אליעזר כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק אשת איש בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינן קדושין ונשאת לאחר: מצת כותי מותרת - לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ: ואדם יוצא בה - בלילי י"ט הראשון שהמצה חובה ויוצא בה דלא הוי כקמחין ובציקות של עובדי כוכבים שלא חמצו דקי"ל (פסחים דף מ.) אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה אחרת באחרונה משום דבמצת מצוה בעינן שימור לשם מצוה אבל מצת כותי א"צ לאכול מצה אחרת באחרונה דבקיאי במצות שימור: ואלא הכא - גבי יוחסין מאי אין בקיאין שייך למימר: מאי קמ"ל - האי ממזר מאחותו דקא פריש ממאי הוה ולא תנא ממזר סתמא: ומשני יש ממזר מחייבי כריתות קא משמע לן - ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין: וניתני חדא - ממזר מאחותו נתערב בהן: עבד ושפחה נתערבו בהן - עבד נשא מבנותיהם ושפחה נשאת לאחד מהם ואין אותה משפחה ידועה: ופרכינן איסורא משום שפחה - דע"כ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר אלא שפחה וולדה עבד: ניתני - שפחה לחודה: מתני' אשה כהנת - דווקא נקט כדקתני סיפא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת: ארבע אמהות שהן שמנה - בודקין בדורותיה ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה כל אחת מהם אמה ואם אמה: בודקין - שלא היו ממזרות או אחת מן הפסולות לקהל: ואם אבי אמה - של אשה זו שהוא נושא: ואמה - של אם אבי אמה: ואם אביה - של זו שהוא נושא: ואמה - של אם אביה: ואם אבי אביה - של זו שהוא נושא ואמה: לויה וישראלית - לכהן בא לכונסה מוסיפין עליהן עוד אחת. אם אחת בכל זוג וזוג כגון אמה ואם אמה ואמה וכן כולם: בודקין - שלא היו ממזרות או אחת מן הפסולות לקהל: אין בודקין מן המזבח ולמעלה - התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שימש על המזבח בידוע שמיוחס הוא: ולא מן הדוכן ולמעלה - אם הועד עליו שעמד אצל הלוים בדוכן לשורר שיר: ולא מן הסנהדרין ולמעלה - אם נמנה בסנהדרין א"צ לבדוק אותו וכן שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין בנותיהם לכהן ואין צריכין לבדוק וטעמא דכולהו מפרש בגמרא: אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי - עיר סמוכה לציפורי ששמה ישנה כדאמרינן בעירובין (דף נט.) כעיר חדשה שביהודה דהיינו עיר ששמה חדשה כדכתיב (יהושע טו) צנן וחדשה: בערכי - שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילים לייחס את הראויים לדון שהיו מיוחסין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס: באיסטרטיא של מלך - בגמרא מפרש לה: גמ' מאי שנא בנשים דבדקינן - כדקתני ד' אמהות ולא קתני ארבע אבות שיהו בודקין אביה ואבי אביה שלא היו ממזרים: בעריות הוא דמנצו - אין זו מגנה את זו בפסול ייחוס אלא בזנות: ואם איתא דאיכא בהו מילתא - לפסול יוחסין לית ליה קלא: איהי נמי - הכהנת אמאי לא הצריכוה לבדוק ביחוס בעלה ד' אמהות דילמא איכא מילתא בנשי משפחתו ביוחסין: לא הוזהרו כשרות - כהנות לינשא לפסולין כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתוקות אלא כי איתחזיק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו: שהם שתים עשרה - על כל זוג מוסיף לבדוק עוד אם למעלה: שש עשרה - על כל זוג של משנתינו מוסיף אמה של עליונה ואם אמה:מצת כותי מותרת - פי' מותרת לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בלילי יו"ט ראשון שאכילתה חובה ולא הויא כקמחין ובצקות של עובדי כוכבים דקיימא לן (פסחים דף מ.) דאדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וא"ת והא אמרי' (בפרקי דר"א פל"ח) כל האוכל פת כותי כאילו אוכל חזיר וי"ל היינו דווקא פת שהכותי לש ועושה בביתו אבל העיסה שהכותי עושה בביתו של ישראל מותר ונראה הא דקאמר ואדם יוצא בה ידי חובתו היינו דוקא שגם הכותי יאכל ממנה דאל"כ לא יצא ידי חובתו דהא לית להו לפני עור לא תתן מכשול: הנושא אשה כהנת - פי' כהן שבא לישא אשה כהנת וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע"ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל הבא לישא אשה כהנת ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה דא"כ אמאי נקט כהנת אפילו היתה חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות: צריך שיבדוק אחריה ארבע אמהו' - פי' בקונט' בודקין משום חשש דממזרות ולא נהירא מדפריך גמ' ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ומאי קאמר הא הוזהרו לינשא לממזרים דהא אפילו [מאן] דאמר לא הוזהרו היינו דוקא לינשא לחלל קאמר אבל לממזרים לא לכך צריך לומר דחששא דמתני' הוא משום חללות אבל משום ממזרות לא שייך חששא כלל דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ומיהו תימה הא קתני לויה וישראלית מוסיפין עוד אחת ואי לא בדקי אלא בפסול חללות לויה וישראלית אמאי צריכין בדיקה כיון דאבוה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללה שהרי לכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות וא"כ ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה וי"ל דעיקר הבדיקה ותקנה משום פסול חללות ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרות כגון לויה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרות ור"ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה אי נמי להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה א"צ בדיקה כדאמר פ' האשה שנתארמלה (כתובות דף כד.) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה: