נדרים לד.

פרק ד׳ · אין בין המודר

Nedarim 34a · Chapter 4: Ein Bein HaMuddar

תְּנַן: מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִילּוּ בְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִים עַל מַחְזִיר נָמֵי מַהְדַּר — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִים עַל מַחְזִיר לָא מַהְדַּר, אַמַּאי תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ? אַחֲדָא קָתָנֵי. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ בְּהַאי לִישָּׁנָא: פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי. חַד אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר, וּמִשּׁוּם פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף לָא שְׁכִיחַ. אֲבָל נִכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵדָה — לָא מַהְדַּר לֵיהּ, מִשּׁוּם דְּקָא מְהַנֵּי לֵיהּ. וְחַד אָמַר: אֲפִילּוּ נִכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵידָה — מוּתָּר. דְּכִי מַהְדַּר לֵיהּ — מִידֵּי דְּנַפְשֵׁיהּ קָמַהְדַּר לֵיהּ. תְּנַן: מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִילּוּ בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵידָה מַהְדַּר — הַיְינוּ דִּמְתָרֵץ מָקוֹם. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִין, וְלָא מַהְדַּר, הֵיכִי מְתָרֵץ מָקוֹם? קַשְׁיָא.

מקום שנוטלין עליה שכר - חזרת אבידה שכר: תפול הנאה להקדש - דכיון דמודר ממנו הנאה לא מצי האי למיתב ליה שכר: בשלמא למ"ד אפי' בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר נמי מהדר - ליה אבידתו היינו דקתני מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה [להקדש] כיון דמחזיר לא מצי למישקל מיניה השכר לפי שזה בעל אבידה הדירו מנכסיו אינו יכול להשתייר השכר בידו דמקום שנוטלים עליה שכר הוא לא מצי בעל אבידה למימר הואיל ואינו יכול ליטול השכר יהא שלי לפיכך תפול הנאה להקדש ואי נכסי מחזיר אסורי' על בעל אבידה והאי מחזיר אדם עשיר הוא ואינו רוצה לקבל שכרו דזילותא הוא לקבל השכר מכל מקום האי בעל אבידה לא מצי תפיס לשכרו משום דמודר הוא מנכסי מחזיר ושכרו איתיה גביה דמקום שנוטלין עליה שכר הוא לפיכך תפול הנאה להקדש: אלא למ"ד - כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר והתם איכא למימר תפול הנאה להקדש אבל נכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר הואיל ולא מהדר ליה לא יהיב ליה אגרא אם כן מאי תפול הנאה להקדש איכא למימר הכא הואיל ולאו בר אגרא הוא: תריץ אחדא קתני - אחד לחוד מיירי תפול הנאה להקדש בשנכסי נחזיר אסורין על בעל אבידה דבעל אבידה לא מצי תפיס אגריה דמחזיר דלא מצי למיתהני מיניה ומחזיר נמי לא בעי ליטול שכר דעשיר הוא להכי תפול הנאה להקדש: לא שכיחא - וליכא הנאה כלל: משום דקא מהני ליה - דאע"ג דמידעם דנפשיה מהדר ליה אפ"ה מהני ליה דדמי כמאן דמהני ליה מנכסיו: מהדר ליה - משום דמידעם דנפשיה מהדר ליה ולא מהני ליה כלום: בשלמא למ"ד אף בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר הינו דמתרץ מקום - כלומר דמשכחת ליה מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש דכיון דנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מצי בעל אבידה לשייר השכר לעצמו דהא נכסי מחזיר הן ואסורין עליו וצריך לו ליתן השכר והמחזיר אי אדם עשיר ואינו רוצה לקבל השכר להכי תפול הנאה להקדש: אלא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבדיה לא מהדר היכי מתרץ מקום - שנוטלין עליה שכר הא ליכא שכרו כלל דלא מהדר והכא ליכא לתרוצי אחדא קתני דהתם דכיון דקאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה קא מוקי ביה תפול הנאה להקדש דכופין לבעל אבידה שיתן השכר להקדש ואין יכול להחזיק בו דנכסי מחזיר אסורין הן עליו אבל הכא ליכא לתרוצי אחדא קתני אנכסי בעל אבידה אסורין עליה דכיון דנכסי מחזיר אין אסורין על בעל אבידה מצי האי בעל אבידה למיתפס השכר לנפשיה ולא נפיל להקדש והיכי מתרץ מקום קשיא:

בשלמא למאן דאמר בשנכסי כו' - פירוש ששניהם מודרי' זה מזה לכך תפול הנאה להקדש אלא מ"ד וכו' אמאי תפול הנאה להקדש יתן שכרו למחזיר שהרי אינו מודר מבעל אבדה: ה"ג אחדא - פי' לגבי חדא מינייהו קתני תפול (עלי) הנאה להקדש לגבי בעל אבידה שאם המחזיר אינו רוצה לקבל השכר א"כ נהנה מן המחזיר והוא מודר הנאה ממנו אשמעי' במתני' שצריך שיתן הבעל אבידה שכר ויפול הנאה להקדש וא"ת איכפל תנא לאשמועינן שאם היכא שאין המחזיר רוצה לקבל וי"ל דאורחא דמילתא הוא שאינו חושש לקבל שכר הואיל דמצוה הוא אע"פ שאינו מחוייב לעשות כיון שהוא בטל ממלאכתו: היכי מתרץ מקום קשיא - וא"ת ולישני כדלעיל דחדא קתני ורישא מיירי שאין בעל אבידה רוצה לעכב השכר לעצמו ואז צריך שתפול הנאה להקדש שאין המחזיר רשאי לאוכלו שמודר הנאה ממנו יש לומר דלא דמי בשלמא לעיל רגילות הוא שאין המחזיר רוצה ליטול שכר על השבת אבידה משום - מצוה דגנאי הוא אבל הכא לאו אורחא דמלתא שהרי אין גנאי מלעכבו לעצמו: