נדריםלה.
טוען את הדף…
אֵיתִיבֵיהּ, אָמַר לוֹ: ״הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ״, אָמַר לוֹ: ״קֻוֽנָּם פָּרָה שֶׁאֲנִי קָנוּי לָךְ״, ״נְכָסַי עָלֶיךָ אִם יֵשׁ לִי פָּרָה אֶלָּא זוֹ״. ״הַשְׁאִילֵנִי קַרְדּוּמְּךָ״, אָמַר לוֹ: ״קֻוֽנָּם קַרְדּוֹם שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֲנִי קָנוּי״, ״נְכָסַי עָלַי אִם יֵשׁ לִי קַרְדּוֹם אֶלָּא זֶה״, וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ — בְּחַיָּיו אָסוּר, מֵת אוֹ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי ״שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ״, וְלָא קָתָנֵי ״שֶׁנְּתָנָהּ לוֹ״. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: יֵשׁ מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: מְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּיפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. לְמֵימְרָא כִּי הֶקְדֵּשׁ, מָה הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה — אַף קוּנָּמוֹת יֵשׁ בָּהֶן מְעִילָה. כְּתַנָּאֵי: ״קֻוֽנָּם כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ״ וַאֲכָלָהּ, בֵּין הוּא וּבֵין חֲבֵירוֹ — מָעַל, לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן. ״כִּכָּר זוֹ עָלַי לְהֶקְדֵּשׁ״ וַאֲכָלָהּ, הוּא — מָעַל, חֲבֵירוֹ — לֹא מָעַל. לְפִיכָךְ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָעַל, לְפִי שֶׁאֵין מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: ״כִּכָּרִי עָלֶיךָ״ וּנְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה, מִי מָעַל? לִמְעוֹל נוֹתֵן — הָא לָא אֲסִירָא עֲלֵיהּ! לִמְעוֹל מְקַבֵּל — יָכוֹל דְּאָמַר: הֶיתֵּירָא בְּעֵיתִי, אִיסּוּרָא לָא בְּעֵיתִי. אֲמַר לֵיהּ: מְקַבֵּל מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא, שֶׁכׇּל הַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין, כְּסָבוּר שֶׁל חוּלִּין הוּא — מוֹעֵל. אַף זֶה — מוֹעֵל.ה"ג קונם פרה שאני הנאה לך - והכי משמע קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי שאני מהנה לך כלומר שאין לי פרה אחרת וזו שיש לי איני משאילך שזו לא רצה להשאילו והאחרות אסורות עליו בנדר או שאמר לו נכסי אסורין עליך אם יש לי פרה אחרת אלא זו ונמצא שיש לו פרה אחרת אסור לישאל ליהנות: קונם קורדום שיש לי שאיני קנוי - כלומר שלא קניתי קורדום אחר וזה איני משאילך שאני צריך לו או שאמר לו קונם נכסי יהו אסורים עלי אם יש לי קורדום אחר אלא זה ונמצא שיש לו קורדום אחר: בחייו אסור - בעל הקורדום אסור ליהנות מנכסיו כל ימי חייו אי נמי בחייו דמדיר אסורין נכסיו על המודר: מת - המשאיל: או שנתנה לו במתנה - למודר אמר לן המורה האי דקתני מת לא קאי אסיפא כלל דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני נכסי עלי מת או שנתנה לו במתנה הרי זה מותר מי מותר הרי אנפשיה קאמר אלא ארישא קתני אהשאילני פרתך שאם מת המדיר מותר בפרה או בנכסים של מדיר דהא אמר נכסי ומאחר שמת לאו נכסיה דידיה אינון והכא נמי אם ניתנו לו במתנה ואמר לן המורה דכס"ג שאני הנאה שאינו קנוי כינוי לשון בני אדם (שרי) דהכי היו נודרים בירושלים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם קתני שניתנו לו במתנה הרי זה מותר וקשיא לרבא דאמר אע"ג דיהיב ליה במתנה אסור: אמר לך רבא הכא במאי עסקינן כגון שניתנה לו על ידי אחר - שבעל הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל ולהכי מותר שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר אבל היכא דאמר ליה ככרי עליך ולא נתנה לו על ידי אחר הואיל ולא יצאת מרשותו קודם לכן אסור ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה משום דהיכא דאיגנבה מיניה הואיל ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו כעודה בידו דמי ואסור אבל היכא שנתנה לו במתנה על ידי אחר יצאת מרשותו מדעתו: ולא קתני שנתנה לו - דמשמע שהוא עצמו נתנו לו: יש מעילה בקונמות - היכא דאמר קונם ככר זה ואכלו מי הוי כהקדש מעליא דיש בו מעילה ומעל או לא: [תניתוה מקום] שנוטלין עליה שכר - ומודר היינו דאמר קונם ומדמי ליה להקדש: קונם ככר זה הקדש - שאמר בלשון הקדש ובלשון קונם והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון קונם: בין הוא בין חבירו מעל - שהרי הקדישה סתם אכולי עלמא: לפיכך - הואיל ויש בה מעילה יש בה פדיון ויצאה לחולין דהוי כשאר הקדש: אמר זו עלי הקדיש - כיון דאמר עלי עליה דידיה שוויה הקדש והוא מעל אם אכל חייב לשלומי: חבירו לא מעל - דלא אסרה אלא על עצמו וגבי חבירו הוי כחולין: לפיכך אין לה פדיון - שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר עלי ולא על אחר ואחר אין יכול למעול בה: בין כך ובין כך - בין אמר סתם בין אמר עלי לא מעל בין הוא ובין חבירו אף על פי שאמר הקדש כיון דאמר נמי קונם שאין מעילה בקונמות: מי מעל - אליבא דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי: הא לא אסירא עליה - דנותן: התירא ניחא לי דתיתיב לי איסורא לא בעיתי - כלומר דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת איסור: וכסבור של חולין הן מעל - אעפ"כ הכי נמי אף זה המקבל אע"פ שסבור זה המקבל שהיתר הוא כי אכלה מעל:קונם פרה שיש לי שאני הנאה לך נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו - שני נדרים הוו ואי קאמר שאומר לו קונם פרה שיש לי שאוכל ליהנות לך ממנה כלו' שאין לי פרה אחרת ואם יש לי תהא קונם עליך או שאמר בלשון הזה נכסי עליך קונם אם יש לי פרה אלא זו שאני עושה בה מלאכתי ונמצא שיש לו פרה אחרת ועתה נאסרה הפרה והנכסים עליו וגבי קונם נמי ה"פ כדפירשתי: מת או שנתנה לו במתנה מותרת - מת דתו לא מיקרו פרה וקרדום שלו וכן שנתנה לו במתנה מותרת וקס"ד שנתנה המדיר למודר ומשני שניתנה לו על ידי אחר לפירוש שני דלעיל ניחא דפריך מנתנה לו במתנה דאפרה ואקרדום קאי ואע"ג דלא אמר עליך אבל לפי' ראשון דלעיל דדייק מעליך קשה מאי פריך מנתנה לו פרה וקרדום הא לא אמר עליך וי"ל דלפי פירוש ראשון גרס שניתנו לשון רבים וקאי נמי אנכסים ודוחק הוא שבכל הספרים גרסי' שניתן לשון יחיד דמשמע דקאי דוקא אפרה ואקרדום לכ"נ כפירוש שני וא"ת אכתי היא גופה תקשה לך אמאי לא תנא שניתנו משום נכסים הלא מיירי משנה גם מנכסים וי"ל מ"מ לא נחת לאשמועינן לאשריותא דפרה וקרדום שהיה רוצה לישאל ממנו היה עיקר הנדר וגם בכלל נכסים הם דמיתסר נמי בנדר כנכסים: הוא מעל וחבירו לא מעל לפיכך אין לו פדיון וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל - פירוש וחכמים לא קאי לרישא אלא קאי לסיפא דבעי למימר בין הוא בין חבירו לא מעל וקשה דלישנא דבין כך ובין כך משמע דקאי לכולה מלתא דר"מ ועוד משמע דאפילו לר"מ דיש בו מעילה מכל מקום אין לו פדיון וקשה בפרק האשה רבה (יבמות דף פח.) משמע האי יש בו מעילה משום דבידו לפדותו אלמא משמע דיש בו פדיה בקונמות וע"ק ברישא קאמר ככר זה הקדש מעל מאי קמשמע לן פשיטא דהקדש גמור יש בו פדיון ומעילה לכ"נ לפרש דרישא לא מיירי בהקדש ממש אלא בקונם בלשון הקדש שאסר הככר לכל כמו הקדש ולכך יש בו מעילה כיון שנאסר לכל כהקדש גמור ככר זה עלי הקדש דמיירי בקונם שאינו אסור לכ"ע אלא לדידיה לכך אין לו פדיון דהא דאמרינן בשיש בו מעילה משום שבידו לפדותו היינו קונם שאסור לכל כמו הקדש - וחכמים אומרים בין כך ובין כך כו' קאי אפילו לרישא משום דאין מעילה בשום קונמות וכיון שאמר הקדש בלשון קונמות אין מועלין: