נדריםלט:
טוען את הדף…
מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ; מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב? שְׁמַע מִינַּהּ דְּנִכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רֶמֶז לְבִיקּוּר חוֹלִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כׇּל הָאָדָם וְגוֹ׳״. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא: אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה, שֶׁהֵן חוֹלִים וּמוּטָלִים בַּעֲרִיסָתָן, וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָן, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים — ״לֹא ה׳ שְׁלָחַנִי לָזֶה״. דָּרֵשׁ רָבָא: ״אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳״, ״אִם בְּרִיאָה״ גֵּיהִנָּם — מוּטָב תִּהְיֶה, אִם לָאו — ״יִבְרָא ה׳״. אִינִי? וְהָא תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, גַּן עֵדֶן, וְגֵיהִנָּם, כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה, דִּכְתִיב ה׳: ״קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וְגוֹ׳״. תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: ״בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל וְגוֹ׳ תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְגוֹ׳״. גַּן עֵדֶן, דִּכְתִיב: ״וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וְגוֹ׳״. גֵּיהִנָּם, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״. כִּסֵּא כָּבוֹד, דִּכְתִיב: ״נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז״. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן״. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וְגוֹ׳״. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: אִי אִיבְּרִי לֵיהּ פּוּמָּא — מוּטָב, וְאִם לָא — ״יִבְרָא ה׳״. וְהָכְתִיב: ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! הָכִי קָאָמַר: אִי הָכָא לָא מְקָרַב פּוּמָּא — לְהָכָא לִיקְרַב. דָּרֵשׁ רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בִּזְבוּל מַאי בָּעֲיָין? וְהָא בְּרָקִיעַ קְבִיעִי! מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מֵרָקִיעַ לִזְבוּל, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם — אָנוּ מְאִירִים, וְאִם לָאו — אֵין אָנוּ מְאִירִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרָה בָּהֶן חִיצִּים וַחֲנִיתוֹת, אָמַר לָהֶם: בְּכׇל יוֹם וָיוֹם מִשְׁתַּחֲוִים לָכֶם וְאַתֶּם מְאִירִים. בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם! וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם יוֹרִין בָּהֶן חִיצִּין וַחֲנִיתוֹת וּמְאִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ וְגוֹ׳״. תַּנְיָא: בִּיקּוּר חוֹלִים אֵין לָהּ שִׁיעוּר. מַאי ״אֵין לָהּ שִׁיעוּר״? סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר אֵין שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל מִצְוֹת מִי יֵשׁ שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָן? וְהָא תְּנַן: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ גָּדוֹל אֵצֶל קָטָן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּיוֹם. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: כׇּל הַמְבַקֵּר חוֹלֶה, נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּצַעֲרוֹ. אָמְרִי לֵיהּ: אִם כֵּן לִיעַלּוּן שִׁיתִּין וְלוֹקְמוּהּ! אֲמַר לֵיהּ: כְּעִישּׂוּרְיָיתָא דְּבֵי רַבִּי, וּבְבֶן גִּילוֹ. דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: בַּת הַנִּיזוֹנֶית מִנִּכְסֵי אַחִין — נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי: לִדְבָרֶיךָ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשֶׂר בָּנוֹת וּבֵן, אֵין לוֹ לַבֵּן בִּמְקוֹם בָּנוֹת כְּלוּם! אָמַר לָהֶן: רִאשׁוֹנָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים, שְׁנִיָּה בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה, שְׁלִישִׁית בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה, וְחוֹזְרוֹת וְחוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. רַב חֶלְבּוֹ חֲלַשׁ, נְפַק אַכְרֵיז רַב כָּהֲנָא:מתניתין קשיתיה - מדוקיא קא משמע ליה: מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב - והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה: אלא שמע מינה וכו' - וא"ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא לא קשיא דשמואל לא מוקי לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא היא: ופקודת כל אדם - שבני אדם מבקרין אותן: לא ה' שלחני לזה - לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום: ואם לאו - שאין גיהנם נברא עדיין: איני - מי מספקא ליה למשה: כי ערוך מאתמול תפתה - איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם: אלא ה"ק - אי הכא אין לו פומא ואי לא מקרב הכא יקריבנו המקום: והא ברקיע קביעי - למטה מזבול כדאמרי' במסכת חגיגה (דף יב:): אם אתה עושה דין לבן עמרם - מקרח ועדתו: ובכל יום ויום - מאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות: ואפי' גדול אצל קטן - שלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני: אין לו שיעור דמצוה בקטן כמו בגדול: ליעיילו שיתין ולוקמוה - יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו ומיד מתרפא: כעישורייתא דבי רבי - דאמר מי שיש לו עשר בנות ובן אחד הראשונה נוטלת עישור נכסים והשניה במה ששיירה וכן לכולן ומפרש בהש"ס ירושלמי נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר והאי תלתא ומוסיף ציבחר וגבי חולה נמי מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני א' מששים במה ששייר: ובבן גילו - בחור כמותו או זקן לזקן: וחוזרות כולן וחולקו' בשוה - מילתא אחריתי דהיכא דיצאו לישא כאחת כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירת' ואז חולקות בשוה אבל כשבאו לינשא זו אחר זו לא:מתניתין קשיתיה - והוזקק להעמידה בשנכסי מבקר אסורים על החולה: ופקודת כל אדם - שב"א מבקרין אותם: