נדריםמא:
טוען את הדף…
כְּחִיזְרָא לְדִיקְלֵי, חַד לִתְלָתִין יוֹמִין, וְכִי תִּירְיָיקִי לְגוּפָא. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָא הִיא וְלָא תִּירְיָיקָה. אָמַר רַבָּה בַּר יוֹנָתָן אָמַר רַב יְחִיאֵל: עַרְסָן יָפֶה לַחוֹלֶה לִרְפוּאָתוֹ. מַאי עַרְסָן? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: חוּשְׁלָא דִּשְׂעָרֵי עַתִּיקָתָא דְּרֵישׁ נָפְיָא, אָמַר אַבָּיֵי: בָּעֲיָין בִּישּׁוּלָא כְּעֵין בִּישְׂרָא דְתוֹרָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: סְמִידֵי דִּשְׂעָרֵי עַתִּיקָתָא דְּרֵישׁ נָפְיָא, אָמַר אַבָּיֵי: בָּעֲיָין בִּישּׁוּלָא כְּבִשְׂרָא דְתוֹרָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹרְדָם, אֵין מְבַקְּרִים וְאֵין מַזְכִּירִין שְׁמוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַעְיָין הַנּוֹבֵעַ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ״בּוֹרְדָם״ — שֶׁהוּא כְּמַעְיָין הַנּוֹבֵעַ. וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ כּוּ׳. הֵיכִי קָתָנֵי? אִילֵּימָא דִּרְפוּאַת נֶפֶשׁ בְּחִנָּם, רְפוּאַת מָמוֹן בְּשָׂכָר, לִיתְנֵי הָכִי: מְרַפְּאֵהוּ בְּחִנָּם, אֲבָל לֹא בְּשָׂכָר! אֶלָּא: רְפוּאַת נֶפֶשׁ — גּוּפוֹ, רְפוּאַת מָמוֹן — בְּהֶמְתּוֹ. אָמַר רַבִּי זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: אֲבָל אוֹמֵר לוֹ ״סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לָהּ, סַם פְּלוֹנִי רַע לָהּ״. מַתְנִי׳ וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה, אֲבָל לֹא בִּקְטַנָּה. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַהֲנֵהוּ. וּמֵיסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה. וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. גְּמָ׳ תַּנְיָא: לֹא יִרְחַץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי, וְלֹא יִשַׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּקְטַנָּה בִּימוֹת הַחַמָּה — מוּתָּר. רוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה, וּמַזִּיעַ עִמּוֹ בִּקְטַנָּה. אֲבָל מֵיסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִי׳ לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים, וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאוּמָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה וְהוּא בָּרָחוֹק מִמֶּנּוּ. גְּמָ׳ בְּקָרוֹב לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בְּרִחוּק, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: גָּזְרִינַן רָחוֹק מִשּׁוּם קָרוֹב, דְּקָא מְרַפֵּי לֵהּ לְאַרְעָא קַמֵּיהּ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן.כי חיזרא לדיקלא - כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו כך מגינה על גופו של אדם: תורייקי - תירייק"א בלע"ז: חושלא דשערי - שעורים ישנים קלופים: דריש נפה - שמדובקין בנפה ובכברה כשמרקדין בהן: בורדס - בסמ"ך שילשול גדול שיוצא כל שעה כמעיין הנובע שאין לו שוליים ויצאו ממנו כל המים ואית דאמרי בורדם במ"ם כמו בור שנובע דם ואית דאמרי מכה שקורין בו"ן מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם: מפני שהוא כמעיין הנובע - שקופץ מזה לזה ויש בו סכנה להזכירו: [היכי קתני] - מתני' ומרפאו רפואת נפש: בחנם - כלומר שאין לו הנאה אלא שמחזיק לו טובה בנפשו: רפואת נפש [גופו] - שאם חלה המדיר מותר למודר לרפאותו כדאמרינן לעיל דלא אדריה מן חיותיה: רפואת ממון בהמתו - שאם חלתה בהמתו אסור לרפאותה משום דקמהני ליה: אבל אומר לו כו' - דאמירה ולא כלום היא: מתני' ורוחץ עמו - המודר עם המדיר: אבל לא בקטנה - משום דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי הבלא: אבל לא מן התמחוי - ביחד מפני שמרבה בעל הבית בשבילו: אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר - לבעל הבית כדמפרש בגמרא שדרכן לאכול מעט ומחזירו לבעל הבית שיש להן מאכילין הרבה וכיון דאין אוכל אלא מעט ומחזיר המותר לא מיתהני מיניה כלום אפי' אם אוכל חבירו פחות הימנו לא מיתהני דהא אינו אוכל אלא מעט והמותר מחזיר. ע"א לא יאכל עמו מן התמחוי דדרך בני הסעודה לאחר שאכלו כפי שובען מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה שאכל חבירו פחות ממנו אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית ושוב אין מוסיפין בקערות מותר לאכול עמו: מתני' לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים - כלי גדול שנותן בו בעל הבית ירקות שאוכלין בו הפועלים יחד ומשום טעם דתמחוי: ולא יעשה עמו באומן - שלא יעמוד עמו במענה אחת מפרש בגמ': בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור - לעדור דקא מרפיא כו': גמ' דקא מרפי לה לארעא קמיה - ונוח לו לחרוש אחריו:כי חיזרא לדקלא - שחריות שסביב לדקל מגין עליו כדקל בלע"ז טורק"א: דריש נפיא - סולת של שעורים: ואין מזכירין שמו - לפי שמתבייש החולה כשמזכיר: בור דם - בור נובע דם מתחתונים: אילימא רפואת נפש בחנם - מיירי בנכסי חולה אסורין על הרופא לכך שכר אסור: אלא רפואת נפש גופו - ומיירי בשנכסי רופא אסורים על החולה ורפואת גופו מותרת בנוטלין עליו שכר ומצוה קעביד: רפואת ממון בהמתו - דלא מצוה קעביד הא קמהני ליה אף כי אין נוטלין עליהן שכר ולא הוה כמו מחזיר אבידתו דמצוה להשיב לו אבידתו אבל אינו מצוה לרפא לו בהמתו: אבל אומר לו סם פלוני יפה לה - דדיבור שרי לאחווי ולהנאותו מדיבורו וי"א רפואת נפש גופו דמיירי שנכסי חולה אסורין על הרופא ושרי לכנוס בביתו דמן חיותו לא אדריה אבל לא רפואת בהמתו דמתהני מדריסת הרגל ואפי' גבי צורך בהמתו אדריה כדאמרי' לעיל אבל אומר לו לא בבית אלא בשוק ולפי' ראשון ניחא טפי דלפי' זה אמאי נקט אומר אפי' לרפואת בהמתו בידוע שלא בביתו שרי ותו דמצי לפלוגי בין גופו לרפואת בנו: תניא לא ירחץ בין בגדולה בין בקטנה - קאי אאמבטי: גדולה - אם בימות הגשמים וכ"ש בימות החמה וקטנה בימות החמה אבל לא בימות הגשמים: מזיע בקטנה - שמאחר שאינו אלא מזיע לא מיתהני מיניה: מן התמחוי החוזר לבעל הבית - פי' במתנה: בקרוב כ"ע לא פליגי דאסור - דמרפה ליה ארעא קמיה וניחא לחפור בה יותר: