נדריםפז.
טוען את הדף…
וְהָא גַּבֵּי קְרָעִים דִּכְתִיב ״עַל״ ״עַל״, דִּכְתִיב: ״עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ״. וְתַנְיָא: אָמְרוּ לוֹ ״מֵת אָבִיו״ וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמְרִי, לָא קַשְׁיָא: הָא בִּסְתָם, וְהָא בִּמְפָרֵשׁ. וְהָתַנְיָא: אָמְרוּ לוֹ ״מֵת אָבִיו״ וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמְרוּ לוֹ ״מֵת לוֹ מֵת״, וּכְסָבוּר אָבִיו הוּא וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּאן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, כָּאן לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר. הָא דְּקָאָמְרַתְּ יָצָא יְדֵי קְרִיעָה — שֶׁנִּמְצָא בְּנוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. הָא דְּאָמְרַתְּ לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה — לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר. וְהָתַנְיָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִתְעַלֵּף, וְכִמְדוּמֶּה שֶׁמֵּת, וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ מֵת — לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת לְאַחַר כְּדֵי דִיבּוּר, אֲבָל בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר — כְּדִבּוּר דָּמֵי. וְהִילְכְתָא: תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר — כְּדִבּוּר דָּמֵי, חוּץ מִמְּגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְקַדֵּשׁ וּמְגָרֵשׁ. מַתְנִי׳ אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״, קִיֵּים לִתְאֵנִים — כּוּלּוֹ קַיָּים, הֵפֵר לִתְאֵנִים — אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לַעֲנָבִים. אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת וַעֲנָבָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״ — הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים. גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתַנְיָא: ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״, קִיֵּים לִתְאֵנִים — כּוּלּוֹ קַיָּים,והא גבי קרעים דכתיב על על - דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה שחייב לקרוע על כל אחד בפני עצמו: על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' - דהיינו פרטא: ותניא מת אביו וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו - שמת ולא אביו יצא ידי קריעה דעל על לאו דוקא הכא נמי אותה לאו דוקא: כאן בסתם כאן במפרש - גבי קריעה שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל במתניתין כגון שהפר בפירוש לשם בתו והלכך כיון דנמצא שאינו כך צריך להפר לשם אשתו שנדרה: והתניא לא יצא ידיי קריעה - וקשיין ברייתא אהדדי: והתניא - דמסייע לרב אשי: והלכתא תוך כדיי דבור - דהחוזר תוך כדי דבור כדבור דמי לכולהו מילי: חוץ ממגדף - מברך את השם: ועובד עבודת כוכבים - האומר לעבודת כוכבים אלי אתה דאדבור לחודיה חייב: והמקדש - אשה והמגרשה אע"פ שחוזר בתוך כדי דבור אינה חזרה: מתני' אמרה קונם תאנים וענבים שאיני טועמת קיים לתאנים כל הנדר קיים - אף הענבים שאין יכול להפר שוב אפילו אענבים קסבר נדר שהוקם מקצתו הוקם כולו ובגמרא מפרש יקימנו יקים ממנו:והא גבי קריעה דכתיב על שאול ועל יהונתן דמיניה שמעינן קריעה על כל מת ומת ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך אמרו שהוא בנו יצא ידי קריעה אף על פי שלא קרע על זה הכי נמי נימא דאותה לאו דוקא ואם הפר לאשתו ונמצאת בתו מופר: הא בסתם - הך קריעה דקרע סתם למי שהוא ומתניתין במפרש שאמר אני מיפר לאשתי: רב אשי אמר כאן שנמצא שהוא בנו תוך כדי דבור של קריעה דהוי כאילו לא קרע אלא לאחר שמיעה והא דתניא לא יצא ידי קריעה שנמצא לאחר כדי דבור: והתניא - בניחותא: אמר רבי שמעון בן פזי - מהא עיקר ראייתו וק"ק לישנא דוהא תניא דהא לא מייתי מידי אלא ממילתא דרבי שמעון בן פזי: והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי - פירש ה"ר אליעזר לא ידענא מנין לו ופירש דמדרבנן הוא כדי שישיב אדם וישאל בהפסק ממכרו ולא יפסיד וקשה דהא גבי דינין דאורייתא הוא כגון גבי מנחת חיטין מן השעורין וגבי שבועת העדות אמרינן ליה וצ"ל דהוי דאורייתא: מגדף ועובד עבודת כוכבים - אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלינן ליה ומקדש אשה ואחר כך חוזר בו וכן מגרש ואחר כך מבטל הגט לאו כל כמיניה: קיים לחצאין קיים - דדרשינן בגמרא יקימנו יקים ממנו (הפר ממנו) הפר לחצאין אינו מופר כלל דהפרה במקצת לא הוי הפרה ואע"ג דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו שאני בין הפרה להתרת חכם: הרי אלו שני נדרים - אם קיים לענבים לא קיים לתאנים: מני מתניתין רבי ישמעאל היא דתניא וכו' קיים [לתאנים] כולו קיים - דהכי משמע יקימנו יקים ממנו מדלא כתיב יקיים וכתיב יקימנו דרשינן מלפניו ולאחריו: