נדריםסב:
טוען את הדף…
לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר: לָא יָהֵיבְנָא אַכְּרָגָא, דִּכְתִיב ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִירְמֵא עֲלֵיהוֹן״. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: ״מִנְדָּה״ — זוֹ מְנָת הַמֶּלֶךְ, ״בְּלוֹ״ — זוֹ כֶּסֶף גֻּולְגָּלְתָּא, ״וַהֲלָךְ״ — זוֹ אַרְנוֹנָא. וְאָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר: ״עַבְדָּא דְנוּרָא אֲנָא לָא יָהֵיבְנָא אַכְּרָגָא״. מַאי טַעְמָא — לְאַבְרוֹחֵי אַרְיָא מִינֵּיהּ קָאָמַר. רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא אִבָּא, זַבְּנֵיהּ לְבֵי נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָאִיכָּא ״לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״! אֲמַר לֵיהּ: רוֹב עֵצִים לְהַסָּקָה נִיתְּנוּ. מַתְנִי׳ ״עַד הַקָּצִיר״ — עַד שֶׁיַּתְחִיל הֶעָם לִקְצוֹר קְצִיר חִטִּין, אֲבָל לֹא קְצִיר שְׂעוֹרִין, הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ. אִם הָיָה בָּהָר — בָּהָר, וְאִם הָיָה בַּבִּקְעָה — בַּבִּקְעָה. ״עַד הַגְּשָׁמִים״, ״עַד שֶׁיְּהוּ הַגְּשָׁמִים״ — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה. ״עַד שֶׁיִּפְסְקוּ גְּשָׁמִים״ — עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן כּוּלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח. גְּמָ׳ תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר ״עַד הַקַּיִץ״ בַּגָּלִיל, וְיָרַד לָעֲמָקִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ הַקַּיִץ בָּעֲמָקִים — אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַקַּיִץ בַּגָּלִיל. ״עַד הַגְּשָׁמִים״, ״עַד שֶׁיְּהוּ גְּשָׁמִים״ — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַחֲלוֹקֶת דְּאָמַר ״עַד הַגְּשָׁמִים״, אֲבָל אָמַר ״עַד הַגֶּשֶׁם״ — עַד זְמַן גְּשָׁמִים קָאָמַר.לפתוח ראשון - לקרוא בספר תורה: ולברך ראשו - בברכת המוציא ובברכת המזון: וליטול מנה יפה ראשון - כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים: מנדה בלו והלך וגו' - מקרא הוא בספר עזרא: לא יהיבנא אכרגא - איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם: עבדא דנורא - עבד של עבודת כוכבים פלונית אני ואיני רוצה ליתן מס. נורא שם עבודת כוכבים: אבא - יער: לפני עור - דאינהו קא עבדי מינה צורך עבודת כוכבים: להסקה ניתנו - וכמוכר להסקה דמי ולא לעבודת כוכבים: מתני' אמר קונם שאיני טועם עדי הקציר - עד שיתחילו לקצור חטין קאמר ולא קציר שעורים וקציר שעורים הוי מוקדם: אם היה בהר - בשעת הנדר אע"פ שירד בבקעה אסור עד שיתחילו לקצור בהר: אמר קונם שאיני טועם עד הגשמים - או שאמר שאיני טועם עד שיהו גשמים אסור עד שתרד רביעה שניה דגשמים משמע שנים: רביעה שניה - מפרש בגמרא: עד שיגיע זמנה של רביעה - אע"פ שלא ירדה כיון שהגיע זמנה מותר: אמר קונם שאיני טועם עד שיפסקו גשמים אסור עדי שיצא ניסן כולו דבר ר' מאיר - רבי מאיר לטעמיה דאמר במסכת תענית בפ"ק עד מתי שואלין את הגשמים ר"מ אומר עד שיצא ניסן רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ותו לא: גמ' מחלוקת דיאמר עד הגשמים - דמר סבר עד זמנה ומר סבר עד שתרד: אבל אם אמר עד הגשם - דברי הכל עד זמן גשמים של רביעה ראשונה קאמר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד שיגיע זמנה כו' דגשם חדא רביעה משמע:עבדא דנורא אנא - כלומר שהוא משועבד לכהנים של אותה עבודת כוכבים שעבדיהם פטורין מן המכס ואינו נראה כמודה להם שהדבר ידוע [דליפטור] ממס [אמר הכי]: האיכא לפני עור - שיעשו צלמים או בנין לפני עבודת כוכבים: רוב עצים להסקה - וכל היכא דאיכא למיתלי בהיתירא תלינן מכאן יש ללמוד שאסור להלות מעות לצורך בנין עבודת כוכבים או לצורך תכשיטיה כ"ש למכור להם משמשין ודברי תיפלות כגון גביעים מחתות וספרים והמונע יצליח: הנודר עד הקציר - ובמקומו יש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטין דקציר המיוחד קאמר: הכל לפי מקום נדרו - כלומר מה שאמרנו קציר חטין היינו במקום שיש קציר חטין אבל אם אין במקומו אלא קציר שעורין [שעורין] קאמר ולא תלינן בקציר חטין דעלמא וגם לענין זה אזלינן אחר מקום נדרו שאם היה בהר קציר הר קאמר וכי נמי מטא קציר דבקעה אינו אסור עד קציר דהר: עד הגשמים שיהיו גשמים כיצד עד שירד רביעה שניה - דבא"י לא היו יורדין גשמים כ"א ג' פעמים וקורין להם רביעות: רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה שנייה - כי נמי לא ירדה ובגמ' מפרש אימתי זמנה: עד שיצא ניסן כו' - דעד - ניסן זמן ירידת גשמים: אינו אסור עד שיגיע בגליל - במקום שנדר: מחלוקת דאמר עד הגשמים - [בהא אמרינן עד] רביעה שנייה נדר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה או עד שתרד או עד הזמן אבל אמר עד הגשם עד זמן קאמר פירוש רביעה ראשונה: