נדריםלז:
טוען את הדף…
אִם אָבְדוּ — אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. וְאִם הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ — נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר שַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ — חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. אֶלָּא: גַּבֵּי שַׁבָּת הַיְינוּ טַעְמָא דְּאֵין קוֹרְאִין בַּתְּחִילָּה — מִשּׁוּם דְּיִפְנוּ אֲבָהָתְהוֹן דְּיָנוֹקֵי לְמִצְוְתָא דְשַׁבְּתָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דִּבְשַׁבְּתָא אָכְלִין וְשָׁתִין וְיַקִּיר עֲלֵיהוֹן עָלְמָא. כִּדְאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִילַּת חוֹלִי מֵעַיִים. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר? קָסָבַר בָּנוֹת מִי קָא בָּעֲיָין שִׁימּוּר? וּלְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים? קָסָבַר (שְׂכַר) פִּיסּוּק טְעָמִים דְּאוֹרָיְיתָא הוּא. דְּאָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״. ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים״ — זֶה מִקְרָא, ״מְפֹרָשׁ״ — זֶה תַּרְגּוּם, ״וְשׂוֹם שֶׂכֶל״ — אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, ״וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״ — זֶה פִּיסּוּק טְעָמִים. וְאָמְרִי לַהּ: אֵלּוּ הַמְּסוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִקְרָא סוֹפְרִים, וְעִיטּוּר סוֹפְרִים, וְקַרְיָין וְלָא כְּתִיבָן, וּכְתִיבָן וְלָא קַרְיָין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מִקְרָא סוֹפְרִים: אָרֶץ, שָׁמָיִם, מִצְרָיִם. עִיטּוּר סוֹפְרִים: ״אַחַר תַּעֲבֹרוּ״, ״אַחַר תֵּלֵךְ״, ״אַחַר תֵּאָסֵף״, ״קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים״, ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״. קַרְיָין וְלָא כְּתִיבָן: ״פְּרָת״ דִּ״בְלֶכְתּוֹ״, ״אִישׁ״ דְּ״כַאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים״, ״בָּאִים״ דְּ״נִבְנְתָה״, ״לָהּ״ דִּ״פְלֵיטָה״, ״אֵת״ ״דְּהֻגֵּד הֻגַּד״, ״אֵלַי״ דְּ״הַגֹּרֶן״, ״אֵלַי״ דְּ״הַשְּׂעֹרִים״, הָלֵין קַרְיָין וְלָא כְּתִבָן. וּכְתִבָן וְלָא קַרְיָין: ״נָא דְּ״יִסְלַח״,אם אבדו - בשבת: אינו חייב באחריותן - הואיל ואינו שכיר ביום שבת: אם היה שכיר שבת - שנותנים לו ז' פשיטים שכרו לשבוע אע"פ שמגיע ליום שבת פשוט אחד כיון דכל יום שבת נבלע עם שכירות שאר השבוע זו היא הבלעה ששכר שבת מבליע בתוך ימי השבוע נותנין שכר שבת דהבלעה שרי: אם אבדו - בשבת חייב באחריותן דהא נותנין לו שכר השבת: אלא גבי שבת - דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה: דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהון - שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו: דיפנו - כדי שיהו פנויין: ויקיר להו עלמא - שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו: בנות - שמלמדין אותן תורה מי בעיין שימור אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ״ה:י״ד) וליכא לאוקמא בה שכר שימור: שכר פיסוק טעמים דאורייתא הוא - ולא מצי למשקל עלייהו אגרא: אלו הפסוקים - עד היכן מסיים כל פסוק ופסוק ולהכי קרי להו שום שכל שיכול להשכיל בפסוק בין כל פיסוק ופיסוק: הלכה למשה מסיני - דנקראין הכי: מקרא סופרים ארץ ארץ - כלומר מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו"ד בין אל"ף לרי"ש ובין רי"ש לצד"י וכן נמי ארץ דלא כתבינן ב' אלפי"ן או ה"א סמוך לאל"ף ויו"ד בין רי"ש לצד"י וכן שמים דלא כתבינן שאמים אל"ף בין שי"ן למ"ם ובין מ"ם ליו"ד וכן מצרים: עיטור סופרים אחר תעבורו - ולא כתיב תעבורו אחד והיינו עיטור שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה: קדמו שרים אחר נוגנים - ולא כתיב אחר נוגנים קדמו שרים: צדקתך כהררי אל - ולא כתיב כהררי אל צדקתך דהכי מסתבר טפי ובדווקא משתעי: איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים - באחיתופל כתיב: באים דונבנתה - [קרי ולא] כתיב: לה דפליטה - שניהן כתובין בירמיהו: את דהגד הוגד אלי - דכולהו הני קריין ולא כתיבן: וכתיבן ולא קריין נא דיסלח - דנעמן:שכר שבוע נותנין לו שכר שבת ואם אבדו חייב באחריותן - כדין שומר שכר דמחייב בגניבה ואבידה ואין להקשות חפצי שמים הוא דקבלת שכר לאו חפצי שמים: אלא היינו טעמא דאין קורין בראשון דיפנו אביהם של תינוקות ולאו משום שכר שבת כלל אלא אפי' כשאביהם של תינוקות מלמדין אותן בחנם שיהיה להם פנאי שיהא פנוים לסעודת שבת ואם יקראו בראשון ישהו שהייה מרובה וה"ה אם יש להם מלמד בשכר שאסור מהאי טעמא: אבל שונין בראשון - דתו ליכא שהייה כל כך כיון שמלמדים כבר: למצותיה - דשבתות: ואיבעית אימא - טעמא דאין קורין משום דבשבת אוכלים טפי מבחול ויקיר עלייהו עלמא כלומר שכבדין הם מפני שינוי ווסת דאין יכולין לעסוק ולטרוח וללמוד בראשון: בנות מי בעיין שימור - ומתני' סתמא קתני בין בנים ובין בנות ובנות ליכא יוצאניות ולא בעיא שימור א"כ לא שייך בהן שכר שימור: שכר פיסוק טעמים דאורייתא - ואסור ליטול שכר עליהם: אלו הפסוקים - מקום שהפסוק מסיים שם: ואמרי לה אלו המסורות - מאן דאית ליה פיסוק טעמים לאו דאורייתא מפרש אלו המסורות חסירות ויתירות: מקרא סופרים ארץ ארץ - [שמשתנין] באתנחתא וזקף קטן שמים מצרים: עיטור סופרים - דלכאורה משמע דאחר תעבורו וסבריה ואחר תעבורו וכן אחר תאסף ואחר מסתבר אחר נוגנים ואחר משמע: פרת דבלכתו - להשיב ידו בנהר פרת פרת אינו כתוב ונקרא: איש דכאשר ישאל - פי' כאשר ישאל איש בדבר האלהים איש קרי ולא כתיב: באים דונבנתה - הנה ימים באים ונבנתה באים קרי ולא כתיב: את דהגד הוגד - הגד הוגד לי את אשר עשית: אלי דהגורן - אלי אם לא: נא דיסלח - בנעמן: