נדריםסה:
טוען את הדף…
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא לִפְלוֹנִית כְּעוּרָה״, וַהֲרֵי הִיא נָאָה. ״שְׁחוֹרָה״, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה. ״קְצָרָה״, וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה — מוּתָּר בָּהּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁכְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂת נָאֶה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂת לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂת אֲרוּכָּה — אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר נַעֲשָׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר: תְּנָא תּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר, וּתְנָא נֶדֶר טָעוּת. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר כְּבָר מֵת וּכְבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, לְמָה לִי לְמִתְנֵי תְּרֵי זִימְנֵי נֶדֶר טָעוּת? קַשְׁיָא. מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר: פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִין לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל ״לֹא תִקֹּם״, וְעַל ״לֹא תִטֹּר״, וְעַל ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״, שֶׁהוּא עָנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנָסוֹ. אָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. גְּמָ׳ אָמַר לְהוּ רַב הוּנָא בַּר רַב קַטִּינָא לְרַבָּנַן: נֵימָא, כֹּל דְּמִעֲנֵי לָאו עֲלַי נָפֵיל. מַאי דְּמָטֵי לִי לְפַרְנְסוֹ — בַּהֲדֵי כּוּלֵּי עָלְמָא מְפַרְנַסְנָא לֵיהּ. אָמְרִי לֵיהּ: אֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַנּוֹפֵל, אֵינוֹ נוֹפֵל לִידֵי גַבַּאי תְּחִלָּה. מַתְנִי׳ פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה, וְהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִים. וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא. נָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת, וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת. לֹא דַּיָּה שֶׁתִּטּוֹל הִיא מָאתַיִם וַאֲנִי מָאתַיִם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ — אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן — לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא. גְּמָ׳ מִטַּלְטְלֵי מִי מִשְׁתַּעְבְּדִי לִכְתוּבָה? אָמַר אַבָּיֵי: קַרְקַע שָׁוָה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָר. וְהָקָתָנֵי: ״שְׂעַר רֹאשׁוֹ״, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ מִטַּלְטְלֵי הוּא! הָכִי קָאָמַר: אֲפִילּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ וְאוֹכֵל. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ אֵין מְסַדְּרִין לְבַעַל חוֹב? אָמַר רַב נַחְמָן בְּרַבִּי יִצְחָק:מתיב רבי אבא וכו' והרי היא נאה: אלא שהנדר בטעות - מעיקרא ולא הוי נדר: בשלמא לרב הונא - תנא רישא תולה נדר בדבר וסיפא תנא תולה נדר בטעות דאינו נדר: אלא לרבי יוחנן כו': מתני' על לא תקום ולא תטור - שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך דבר . שלא כהוגן ומתוך שנאה. הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאוהבו ולהחיותו: שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו - מחמת נדרך: ואם אמר אילו הייתי יודע - בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר: גמ' ונימא כל דמיעני - אמאי פותח לו שמא יעני לימא ליה מדיר לאו כל דמיעני נפול עלי לפרנסו ימנו לו גבאי לפרנסו ומאי דמטי לדידי למיהב לפרנסתו: בהדי כ"ע מפרנסנא ליה - ואמאי מוזקק אני לפרנסו טפי משאר עלמא: הא לא מצי טעון דכל הנופל - בעניות אינו נופל לידי גבאי תחילה אלא קרובים מתגלגלין עמו: מתני' אתה מוכר שער ראשך - מפרש בגמרא: ואמר - הבעל אילו הייתי יודע כו': גמ' ש"מ - מדקאמר ח' מאות זוז הניח לנו אבא רצונה ליטול מאתים ש"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה והא קי"ל (כתובות פא:) דלא משתעבדי: אמר אביי - ה"ק קרקע שוה ח' מאות זוז כו': והא קתני אפי' אתה מוכר שער ראשך - ומשמע דקאמר אפי' אין לך להשלים כתובה אלא משער ראשך זקוק אתה למוכרו ולהשלים לה: ושער ראשו מטלטלי הוא - דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי: ה"ק - ר"ע אפי' אין לך מה לאכול אא"כ תמכור שער ראשך זקוק אתה ליתן לה כל הקרקע שיש לך: ש"מ אין מסדרין לבעל חוב - כלומר דהכל גובין ממנו ונותנין לבעל חובו מדקאמר ליה ר"ע אתה מוכר שער ראשך ותאכל והא קי"ל במס' ערכין (דף כג:) ובב"מ (דף קיד.) דמניחין לו כלי תשמישו ומטה ומפץ ושולחן ומזון ל' יום: הכי קאמר ליה אפי' אתה נותן לה כל אשר לך שאין לך לאכול אלא שער ראשך אין קורעין לה כתובתה עד שתפרע לה הכל משלם. ואית דאמרי אין מסדרין לבעל חוב אין עושין לו סדר של חיות שאין מניחין לו מה שסדרו חכמים כדאמרינן התם שמניחין לו כלי תשמישו ומטה וכו':בשלמא לרב הונא כו' - תרי מילי דלא דמו אהדדי לכך תנא לתרווייהו: אלא לר' יוחנן דאמר כבר מת והוי נדר טעות למה לי למתני - כלומר היינו הך דלקמן וטובא קשה דהא הכא פליגי רבנן ובהך דלקמן לא פליגי ואם כן צריכי טובא ואומר הר"ם דה"פ למה לי למתני תרתי ליתני הך בבא גבי הך דלקמן דמיירי בנדר טעות והכי נמי בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד -) דקאמר אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן ופירוש אמאי לא תנא האי מילתא דאבא שאול גבי ר"ג ורבי יהושע וכן התם דקאמר מאי קמ"ל יש ממזר מחייבי כריתות תנינא חדא זמנא כלומר וניתני התם מילתא דר"ע וטעמא דלא פליגי רבנן בהך דכעורה ונמצאת שהיא נאה דלא שייך למיגזר אטו היכא שאינה נאה בשעת הנדר ושוב נעשית נאה אבל הכא איכא למיגזר אטו מת או עשה תשובה דהוי נולד: שמא יעני - ונימא כל מאן דמתעני עלי נפיל. בתמיה ומאי פתיחה היא בשביל כך לא יתחרט ואף כי יעני אין מוטל עליו לפרנסו לימנו ליה גבאי ויתפרנס עם שאר עניי העיר: אינו נופל ליד גבאי תחלה - כלומר מיד שהעני אין הגבאי מפרנסו מיד ומוטל על היחידים לפרנסו: בכתובת אשתו - ולא אמרי' [דאין פותחין] בפרעון הכתובה דהוי נולד: מוכר שער ראשך - מפרש בגמרא: ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה - ופליגי ביה ר"מ ורבנן בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא:) דרבנן סברי דכתובה גריעה מבמ"ח ולא משתעבדי לה מטלטלי דאפי' מיניה [אינה גובה] ': אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל - כלומר צריך אתה ליתן לה כל אשר לך ואפי' תצטרך למכור שער ראשך למזונותיך אבל ודאי לפרוע הכתובה לא היה מוכר: ש"מ אין מסדרין לב"ח - ופלוגתא היא בפרק המקבל (ב"מ דף קיד -) דאיכא מ"ד מסדרין מניחין לו כלי תשמישו וכ"ש שער ראשו: לומר שאין מקרעין כתובה - ומיפטר דלעולם יתחייב בה אף אם אין לו בלתי שער ראשו ונפקא מיניה דאם יעשיר יפרענה כולה דלעולם מסדרין דנהי דטעמא דמסדרין דגמר מיכה [מיכה] מערכין ובערכין תנן נתן סלע והעשיר אינו נותן לו כלום י"ל דלענין השג יד לא גמרינן מערכין אלא לענין סידור דכתיב בקרא ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך והלכך מדינא דב"ח י"ל דמסדרין אבל מדינא דהשג לא [נשוה] לערכין: