נדריםצא:
טוען את הדף…
אַהֲלוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא מִנְּהוֹן. אָמַר רַב נַחְמָן: עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר, וְלֵית בַּהּ מְשָׁשָׁא בְּמִלַּהּ. הָהִיא אִיתְּתָא דְּלָא הֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתַּהּ בַּהֲדֵי גַּבְרָא. אֲמַר לַהּ: הָאִידָּנָא מַאי שְׁנָא? אֲמַרָה לֵיהּ: מֵעוֹלָם לָא צַעַרְתַּן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כִּי הָאִידָּנָא. אֲמַר לַהּ: לָא הֲוָה הָדָא מִילְּתָא הָאִידָּנָא. אֲמַרָה לֵיהּ: אִם כֵּן הָלֵין נׇכְרִים נַפְטוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא חַד מִנְּהוֹן. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: לָא תַּשְׁגִּיחוּן בַּהּ, נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר הֲוַאי. הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מִהַרְזִיק בְּבֵיתָא הוּא וְאִינְתְּתָא. עָל אֲתָא מָרֵיהּ דְּבֵיתָא, פַּרְטֵיהּ נוֹאֵף לְהוּצָא וַעֲרַק. אָמַר רָבָא: אִיתְּתָא שַׁרְיָא. אִם אִיתָא דַּעֲבַד אִיסּוּרָא — אִרְכוֹסֵי הֲוָה מִירְכַס. הָהוּא נוֹאֵף דְּעָל לְגַבֵּי דְּהָהִיא אִנְתְּתָא, אֲתָא גַּבְרָא, סְלֵיק נוֹאֵף אִיתִּיב [בִּכְלָאֵי] בָּבָא. הֲוָה מַחֲתָן תַּחְלֵי תַּמָּן וְטַעְמִינּוּן חִוְיָא. בְּעָא מָרֵי דְבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הָנְהוּ תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא נוֹאֵף: לָא תֵּיכוּל מִנְּהוֹן דְּטַעְמִינּוּן חִוְיָא. אָמַר רָבָא: אִינְתְּתֵיהּ שַׁרְיָא, אִם אִיתֵיהּ דַּעֲבַד אִיסּוּרָא, נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיכוֹל וְלֵימוּת, דִּכְתִיב: ״כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן״. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אִיסּוּרָא עֲבַד, וְהַאי דַּאֲמַר לֵיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלָא לֵימוּת בַּעַל, דְּתֶהְוֵי אִינְתְּתֵיהּ עִלָּוֵיהּ ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם״, קָא מַשְׁמַע לַן. הַדְרָן עֲלָךְ וְאֵלּוּ נְדָרִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת נְדָרִיםאהלויי - מוכרי אהלות בשמים: נפטויי - מוכרי נפט: דהוה מהרזק בביתא - שהיה סגור עם אשה בבית: פרטיה נואף להוצא - פרץ הגדר: הוה מירכס - בביתה היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל: בלא דעתא דאיתתא - שאילו היתה יודעת לא היתה מניחתו לאכול: כי נאפו ודם בידיהן - דנואפים הורגין הבעלים: מהו דתימא איסורא עבד - האי בהדה והאי דאמר ליה הכי משום דלא לימות דתיהוי איתתיה עלויה כי מים גנובים ימתקו קמשמע לן דלא אמרינן הכי ושריא:אהלויי - מוכרין אהל: שמא עיניה נתנה באחר - ומיירי באשת כהן דאי לאו עיניה נתנה באחר אף בביאת אונס בחיוב שסבורה שהוא בעלה [אסורה]: נפטויי - מוכרי נפט והבעל היה כהן כדפרישית: דהוה מהרזק - נהגו ביחוד וחבירו בהחובל (דף פה:) דהרזקיה לאינדרונא: פרטיה נואף להוצא וערק - כלומר פרץ המחיצה ויצא כך כתוב בספרים - ובערוך פירש דהוי נואף הבעל וערק הבעל: איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוי מירכס - פירוש היה נטמן מפני הבעל פירשתי ביבמות: בבא דכפא - בכניסת הפתח: פשיטא - (דהתם) שאף חשוד על שפיכת דמים: מים גנובים ימתקו - כדאמר בסנהדרין ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא: