פסחיםקי:
טוען את הדף…
אִיבַּדּוּר תַּבְלוּנַיְיכִי, פָּרְחָא זִיקָא לְמוֹרִיקָא חַדְתָּא דְּנָקְטִיתוּ נָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת, אַדְּחַנַּנִּי וְחַנַּנְכִי לָא אֲתֵיתִי לְגוֹ, הַשְׁתָּא דַּאֲתֵיתִי לְגוֹ — קַרְחַנְנִי וַחֲנַנְכִי״. בְּמַעְרְבָא לָא קָפְדִי אַזּוּגֵי. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא קָפֵיד אֲפִילּוּ אַרוּשְׁמָא דְחָבִיתָא. הֲוָה עוֹבָדָא וּפְקַע חָבִיתָא. כְּלָלָא דְמִילְּתָא, כׇּל דְּקָפֵיד — קָפְדִי בַּהֲדֵיהּ, וּדְלָא קָפֵיד — לָא קָפְדִי בַּהֲדֵיהּ, וּמִיהוּ לְמֵיחַשׁ מִיבְּעֵי. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: שְׁתֵּי בֵיצִים, וּשְׁתֵּי אֱגוֹזִין, שְׁתֵּי קִישּׁוּאִין, וְדָבָר אַחֵר — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמִסְתַּפְּקָא לְהוּ לְרַבָּנַן מַאי נִיהוּ דָּבָר אַחֵר, וּגְזוּר רַבָּנַן בְּכוּלְּהוּ זוּגֵי מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. וְהָא דַּאֲמַרַן עֲשָׂרָה, תְּמָנְיָא, שִׁיתָּא, אַרְבְּעָה אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגֵי, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְעִנְיַן מַזִּיקִין. אֲבָל לְעִנְיַן כְּשָׁפִים — אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי חָיְישִׁינַן. כִּי הָא דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּגָרְשַׁהּ לִדְבֵיתְהוּ. (אֲזִיל) אִינַּסְבָה לְחַנְוָאָה. כׇּל יוֹמָא הֲוָה אָזֵיל וְשָׁתֵי חַמְרָא. הֲוָה קָא עָבְדָא לֵיהּ כְּשָׁפִים וְלָא קָא מַהְנְיָא לַהּ בֵּיהּ, מִשּׁוּם דַּהֲוָה מִזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ בְּזוּגָא. יוֹמָא חַד אִשְׁתִּי טוּבָא, וְלָא הֲוָה יָדַע כַּמָּה שָׁתֵי. עַד שִׁיתְּסַר הֲוָה צְיִיל וְאִיזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא הֲוָה צְיִיל וְלָא אִיזְדְּהַר בְּנַפְשֵׁיהּ, אַפֵּיקְתֵּיהּ בְּזוּגָא. כִּי הֲוָה אָזֵיל, גָּס בֵּיהּ הָהוּא טַיָּיעָא, אֲמַר לֵיהּ: גַּבְרָא קְטִילָא הוּא דְּאָזֵיל הָכָא. אָזֵיל חַבְּקֵיהּ לְדִיקְלָא, צְוַוח דִּיקְלָא וּפְקַע הוּא. אָמַר רַב עַוִּירָא: קְעָרוֹת וְכִכָּרוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כׇּל שֶׁגְּמָרוֹ בִּידֵי אָדָם — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. גְּמָרוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם — בְּמִילֵּי מִינֵי דְמֵיכַל חָיְישִׁינַן. חֲנוּת — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. נִמְלָךְ — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת. אוֹרֵחַ — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם זוּגוֹת. אִשָּׁה — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם זוּגוֹת. וְאִי אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, חָיְישִׁינַן. אָמַר רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִיסְפָּרָגוֹס — מִצְטָרֵף לְטוֹבָה, וְאֵין מִצְטָרֵף לְרָעָה. אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זוּגֵי — לְחוּמְרָא. וְאָמְרִי לֵיהּ: זוּגֵי — לְקוּלָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי דְחַמְרָא וְחַד דְּשִׁיכְרָא — לָא מִצְטָרֵף, תְּרֵי דְשִׁיכְרָא וְחַד דְּחַמְרָא — מִצְטָרֵף. וְסִימָנָיךְ, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְחוּבָּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ — טָמֵא, מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ — טָהוֹר. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: תְּרֵי קַמֵּי תַּכָּא וְחַד אַתַּכָּא — מִצְטָרְפִי. חַד מִקַּמֵּי תַּכָּא וּתְרֵי אַתַּכָּא — לֹא מִצְטָרְפִין. מַתְקֵיף לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא: אַטּוּ אֲנַן לְתַקּוֹנֵי תַּכָּא קָא בָּעֵינַן? לְתַקּוֹנֵי גַּבְרָא בָּעֵינַן, וְגַבְרָא קָא מִיתְּקַן וְקָאֵי. (אֶלָּא אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא): דְּכוּלֵּי עָלְמָא תְּרֵי אַתַּכָּא וְחַד לְבָתַר תַּכָּא — לָא מִצְטָרְפִי. כִּי הַהִיא מַעֲשֶׂה דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמָּזוּג — מִצְטָרֵף,איבדור תבלונייכי - יהו מפוזרים תבלין שלכם: פרחיה זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו - ישא הרוח אותו כרכום חדש שאתן אוחזות בידכן לכשף בו: אדחנני ואחננכי לא אתי לגו - כל זמן שחסו עלי מן השמים ואני חסתי על עצמי ואתם חסתם על ביאתי לא באתי ביניכם: והשתא דאתיתי לגו קרחנני וחננכי - הואיל ובאתי ביניכם יודע אני שנתקררו רחמיכן מעלי וגם רחמי נתקררו שלא חסתי על עצמי: קפיד ארושמא דחביתא - כשמוכרין יין חוקקין פגימות הרבה בחבית למספר האיפות וקפיד עלייהו רב דימי שלא יניחום בזוגות ויצאו: וד"א - יש פרי אחד שמקפידין בזוגותיו: והא דאמרן לעיל עשרה תמניא כו' אין בהן משום זוגות - ה"מ היכא דליכא כשפים נשים כשפניות: גס ביה - פגע בו: ה"ג פקע הוא וצווח דקלא - יבש הדקל מכח כשפים: קערות - אם אכלה שתי קערות: חנות אין בה משום זוגות - אם שתה בשתי חנויות לא אמרינן כשתי כוסות דמי לשון אחר חנות השותה בה זוגות לא קפדי מזיקין עלה דלאו קביעותא היא וההוא עובדא דלעיל כשפים שאני: איספרגוס - משקין לשתות קודם אכילתו בבוקר: זוגי לחומרא - אם אינו יודע אם שתה זוגות אם לאו ישתה דאם שתה זוגות הואיל ודעתו לצרפן מצטרפין לטובה ואם לא שתה זוגות נמלך הוא ואין מצטרפות לרעה: ואמרי לה זוגי לקולא - שלא ישתה דכיון דשתי גלי דעתיה דקפיד אזוגות ואי מעיקרא לאו בזוגות קאי והשתא שתי הוה מצטרפי להו וקפדי להו בהדיה: כל המחובר לו - גבי טומאות קאי דתנן (כלים פכ"ז מ"ב) מפץ חמשה על חמשה מחצלת ששה על ששה והכי קאמר אם יש מחצלת חמשה ואינו מקבל טומאה וטפח מפץ מחובר לו הואיל וחמור הימנו מצטרף לו ומקבל טומאה אבל אם מפץ ארבעה וטפח מחצלת מחובר לו הואיל וקל הוא ממנו אין מצטרף לו: ה"ג אמר רב נחמן תרי מקמי תכא וחדא אתכא מצטרפי חד מקמי תכא ותרתי אתכא לא מצטרפי - הואיל ושתי אתכא זוגות לא מהני ליה צירוף: ודכ"ע - אפילו רב משרשיא תרתי אתכא וחד בתר תכא לא מצטרפי: משום מעשה דרבה בר נחמני - דאצרכינהו לאהדורי תכא קמיה בב"מ בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פו.): כל המזוג - אם שתה יין מזוג ואח"כ שתה משקה אחר המזון מצטרף בין לטובה בין לרעה: