פסחיםעט:
טוען את הדף…
וּטְמֵאִין אֵין עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי — דְּלָא הָווּ רוּבָּא. בַּשֵּׁנִי לָא עָבְדִי — דְּלָא הָווּ מִיעוּטָא. תְּנַן: נִטְמָא קָהָל אוֹ רוּבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִין וְהַקָּהָל טְהוֹרִים — יֵעָשֶׂה בְּטוּמְאָה. רוּבּוֹ הוּא דְּעָבְדִי בְּטוּמְאָה, אֲבָל פַּלְגָא וּפַלְגָא לָא עָבְדִי בָּרִאשׁוֹן. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לָךְ רַב: רוּבָּא עָבְדִי כּוּלְּהוּ בְּטוּמְאָה, פַּלְגָא וּפַלְגָא — הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: נִטְמָא מִיעוּט הַקָּהָל, טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. מִיעוּט הוּא דְּעָבְדִי בַּשֵּׁנִי, אֲבָל פַּלְגָא וּפַלְגָא — לָא. וְעָבְדִי בָּרִאשׁוֹן, וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן. וְאֶלָּא קַשְׁיָא לְרַב כָּהֲנָא! אָמַר לָךְ רַב כָּהֲנָא: נִטְמְאוּ מִיעוּט הַקָּהָל — טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. הָא פַּלְגָא וּפַלְגָא — טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, אֲבָל טְמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. הָתִינַח לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא. אֶלָּא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: טְהוֹרִים עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר לְךָ רַב כָּהֲנָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ פַּלְגָא וּפַלְגָא נָמֵי — טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. וְהַאי דְּקָתָנֵי מִיעוּט הַקָּהָל, אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״רוּבּוֹ״ — תְּנָא נָמֵי סֵיפָא ״מִיעוּטוֹ״. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא כִּתְרֵי לִישָּׁנֵי. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן. תַּנְיָא כְּלִישְׁנָא קַמָּא דְּרַב כָּהֲנָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. וְתַנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. לְרַב וּלְלִישָּׁנָא בָּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתָנָא ״טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין אֶת הַשֵּׁנִי״, הֵיכִי מְתָרְצִי לַהּ? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, וְנָשִׁים מַשְׁלִימוֹת לַטְּמֵאִים. וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן רְשׁוּת. דַּל נָשִׁים מִטְּמֵאִין, וְהָווּ לְהוּ טְמֵאִין מִיעוּטָא, וּמִיעוּטָא יִדְחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי. לְרַב וּלְלִישָּׁנָא קַמָּא דְּרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתַנְיָא ״טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין אֵין עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי״, הֵיכִי מְתָרְצִי לַהּ? רַב מְתָרֵיץ לַהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְמֵאִין וּמֶחֱצָה טְהוֹרִין, וְנָשִׁים עוֹדְפוֹת עַל הַטְּהוֹרִים, וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה, וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת. בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי — דְּהָוֵי לֵיהּ מִיעוּט, וּמִיעוּטָא לָא עָבְדִי בָּרִאשׁוֹן. וּבַשֵּׁנִי לָא עָבְדִי — דַּל נָשִׁים מִינַּיְיהוּ וְהָווּ לְהוּ פַּלְגָא וּפַלְגָא, וּפַלְגָא לָא עָבְדִי בַּשֵּׁנִי. וּלְרַב כָּהֲנָא דַּאֲמַר: פַּלְגָא נָמֵי עָבְדִי בַּשֵּׁנִי, הָכִי מְתָרֵיץ לַהּ: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, וְנָשִׁים מַשְׁלִימוֹת לַטְּהוֹרִין. וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת. בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי — דְּהָווּ לְהוּ פַּלְגָא וּפַלְגָא, וּפַלְגָא בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי, בַּשֵּׁנִי נָמֵי לָא עָבְדִי — דַּל נָשִׁים מִינַּיְיהוּ מִן הַטְּהוֹרִין הָווּ לְהוּ טְמֵאִין רוּבָּא, וְרוּבָּא לָא עָבְדִי בַּשֵּׁנִי. וּלְרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן, הֵיכִי מְתָרֵיץ לַהּ? אָמַר לָךְ רַב כָּהֲנָא: תַּנָּאֵי הִיא. אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אֵינוֹ כְּרוֹב. גּוּפָא. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן. הָיוּ טְמֵאִין עוֹדְפִין עַל הַטְּהוֹרִין, אֲפִילּוּ אֶחָד — יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה, לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אֵין הַיָּחִיד מַכְרִיעַ אֶת הַצִּיבּוּר לְטוּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר:וטמאין אין עושין לא את הראשון - דכיון דאינו כרוב לא עבדי בטומאה ובשני נמי לא דאינו מיעוט: יעשו בטומאה - אף הטהורין: רובא הוא כו' - כי איטמי רובא הוא דעבדי טמאין ראשון ובטומאה: אבל פלגא ופלגא לא עבדי - טמאים לראשון כלל: כלהו - אפילו הטהורין אין צריכין להזהר בשמירת טהרה: מסתברא - דפלגא ופלגא נמי טמאין עבדי בטומאה ולא מידחו: לרב - דאמר הללו לעצמן והללו לעצמן: וללישנא בתרא דרב כהנא - דאמר טמאין אין עושין לא זה ולא זה הא דקתני טמאים נדחין לשני היכי מתרצא לה: משלימות לטמאין - דבזכרים הוו טהורים רובא אבל יש מן הנשים טמאות יותר מן הטהורות עד שמשלימות החשבון למחצה על מחצה וקסבר האי תנא נשים בראשון רשות וכ"ש בשני הילכך דל נשים מהכא דאינן מן המניין וזיל בתר זכרים והוו טמאים מיעוטא ומדחו לשני אבל בפלגא ופלגא אי כמר אי כמר: כגון שהיו ישראל - הזכרים מחצה טהורין ומחצה טמאין וכשאתה מונה הנשים עמהן רבין טהורים על הטמאים: בראשון חובה - והרי הן במנין ונמצאו טמאים מיעוטא: ובשני נשים רשות - ותנאי פליגי בהא מילתא בפ' האשה (לקמן פסחים דף צא:): בראשון לא עבדי - טמאין דהוה להו מיעוטא: ובשני לא עבדי - דלגבי שני אין הנשים מן המנין למיהוי טהורין רובא הילכך לא הוו טמאים מיעוטא אלא פלגא ולרב מחצה על מחצה כרוב ולא עבדי בשני: ורב כהנא - דאמר פלגא עבדי בשני מתרץ הכי כו': ונשים משלימות לטהורין - שלא היו טהורין מחצה אלא על ידי הנשים ואי אזלינן בתר זכרים הוו טמאין רובא. ועודפות עליהן לא גרסינן: ופלגא בראשון לא עבדי - בטומאה ללישנא קמא דרב כהנא: תנאי היא - האי תנא ותנא דלעיל דקאי כוותיה האי תנא סבר מחצה על מחצה הוי כרוב ותנא דלעיל סבר אינו כרוב: עושין בטומאה - אפילו הטהורין:וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני - קשה לריב"א אי פלגא מיקרו איש לידחו לפסח שני ואי לא מיקרו איש אלא ציבור ליעביד בטומאה בראשון וליכא למימר דמספקא ליה אי חשיבי איש או ציבור דאם כן ליטמאו אחד מן הטהורים דבשלמא אי לא מספקא ליה אתי שפיר דלמה יטמאו את הטהור לעשות בטומאה כיון שדין של טמאין ליפטר לגמרי ואומר ר"י דלא מיקרו איש ומ"מ לא יעשו הטהורים בטומאה בשבילם כיון שאין רוב טמאים ואין עושין נמי אלו לעצמן ואלו לעצמן דקסבר אין קרבן ציבור חלוק אע"ג דלר' יהודה דאית ליה לקמן אין קרבן ציבור חלוק קאמר יעשו כולם בטומאה רב כהנא לית ליה הך סברא אלא קסבר דמהאי טעמא נידחין לגמרי: קסבר נשים בראשון רשות - משום רב איצטריך למימר הכי דאי בראשון חובה הוה אמרינן דהללו עושין לעצמן כו' אבל לרב כהנא אפילו הוו בראשון חובה אתי שפיר דפלגא בראשון לא עבדי ובשני עבדי כיון דבשני נשים רשות הוו להו טמאים מיעוטא והא דאמר בפר' קמא דסנהדרין (דף יב.) גבי חזקיהו שהשיא את ישראל לעשות פסח שני היכי דמי אמר רב אשי כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורין ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהן מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא בשני לא עבדי והשתא לרב וללישנא בתרא דרב כהנא לא הוה צריך למינקט משלימות אלא עודפות עליהן גרידא וללישנא קמא דרב כהנא הוה מצי למינקט משלימות ולא עודפות אלא נקט משלימות ועודפות דהשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה והוה מצי לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות ולכך לאו שפיר עבד פסח שני אלא משום דהתם אליבא דרבי שמעון קיימינן דאית ליה לקמן בפרק האשה (פסחים דף צא:) נשים בראשון רשות אי נמי ניחא ליה למידחי דאף מה שלא עשו בראשון היה שלא כדין: נשים בראשון רשות - הוה מצי למינקט בברייתא רוב טהורים וע"י נשים היו רוב טמאים נדחין לפסח שני כיון דנשים בראשון רשות והוו להו מיעוט טמאים: ורב כהנא מתרץ לה הכי כו' - השתא נמי הוה מצי למינקט בברייתא רבותא דאפי' רוב טהורין אין הטמאין עושין את השני כיון שבלא נשים הוו טהורים מיעוטא ומצינו למימר דנקט בכי האי גוונא לאשמועי' דמחצה על מחצ' אינו כרוב: