פסחיםקיט.
טוען את הדף…
זֶה הַמַּכִּיר מְקוֹם חֲבֵירוֹ בַּיְּשִׁיבָה. אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה הַמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵירוֹ בַּיְּשִׁיבָה. מַאי ״לִמְכַסֶּה עָתִיק״ — זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּיסָּה עַתִּיק יוֹמִין, וּמַאי נִינְהוּ? סִתְרֵי תוֹרָה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּיסָּה עַתִּיק יוֹמִין, מַאי נִינְהוּ? טַעֲמֵי תוֹרָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִיב: ״לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד״ — זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם — מְנַצְּחִין אוֹתוֹ וְעָצֵב, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו״. אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: ״וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם״, ״יָדוֹ״ כְּתִיב — זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה מִיַּד מִדַּת הַדִּין. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא״. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״. וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם״, רַב אַסִּי אָמַר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים. וְהָיָה מוּנָּח עַד רְחַבְעָם. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם [עַל יְרוּשָׁלִַים] וַיִּקַּח אֶת אוֹצְרוֹת בֵּית ה׳ וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ״. בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁיגְּרוֹ לְהַדְרִימּוֹן בֶּן טַבְרִימּוֹן. בָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּנְטָלוּם מֵהַדְרִימּוֹן בֶּן טַבְרִימּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה מוּנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּה וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב וְהָיָה מוּנָּח עַד צִדְקִיָּה. בָּאוּ כַּשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּה. בָּאוּ פָּרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיִּים. בָּאוּ יְוָונִים וּנְטָלוּהוּ מִפָּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיַּד יְוָונִים, וַעֲדַיִין מוּנָּח בְּרוֹמִי. אָמַר רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, אַחַת נִתְגַּלָּה לְקֹרַח, וְאַחַת נִתְגַּלָּה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. ״עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: זוֹ עׇשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. (שֶׁנֶּאֱמַר:) ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וּקְלִיפֵּי דְגִלְדָּא. (דיא״ש אדי״ש כשד״ך מאוד״ך סִימָן). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי״ — אָמַר דָּוִד. ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה״ — אָמַר יִשַׁי. ״מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹּאת״ — אָמְרוּ אֶחָיו. ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה׳״ — אָמַר שְׁמוּאֵל. ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ — אָמְרוּ אֶחָיו. ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ — אָמַר דָּוִד. ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״ — אָמַר יִשַׁי. ״בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה׳״ — אָמַר שְׁמוּאֵל. ״אֵל ה׳ וַיָּאֶר לָנוּ״ — אָמְרוּ כּוּלָּן. ״אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים״ — אָמַר שְׁמוּאֵל. ״אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ״ — אָמַר דָּוִד. ״אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ״ — אָמְרוּ כּוּלָּן. תְּנַן הָתָם: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּזה המכיר מקום חבירו בישיבה - שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד: סתרי תורה - מעשה מרכבה ומעשה בראשית: למנצח - מדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו: לולי משה בחירו - אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך: מפני מדת הדין - שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר: כמצודה זו - שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה: מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי: ושיגרו להדרימון - מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו: שמעמידו על רגליו - שמשמח לבו: אקלידי - מפתחות: וקולפי - פותחות שקורין בלעז שרדור"א (שירידור"א: מנעול) : דגלדי - של מרצופים של עור שנושאים על סוסים וחמורים וגמלים: אבן מאסו הבונים - כלומר דוד שמימיו רועה צאן היה ונעשה ראש ונפלאת בעינינו לשון רבים אמרו אחיו: זה היום עשה ה' - שמואל היה מתנבא עליהם שסופן לגיל ולשמוח שיושיעם מיד אויביהם: הושיעה נא אמרו אחיו - כלומר על ידי דוד ודוד אמר הצליחה נא שיצליח במלכותו: אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח: ברכנוכם אמר שמואל - שיברך כולם כלומר מברכין אנו אתכם: לנו - לשון רבים: אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:כמצודה שאין בה דגן - דרך ציידי עופות להשים דגן במצודה ודריש וינצלו וינצלו כי למ"ד מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה: